בחודשים האחרונים הצליח בני בן ה־10 לחסוך 2,000 שקלים מדמי הכיס שלו וממתנות שקיבל מסבא וסבתא ליום הולדתו. במקום להמשיך ולחסוך כמו שהוא תכנן בהתחלה הילד החליט שהוא רוצה לבזבז את הכסף. הוא כבר קנה כמה דברים קטנים שהוא לא צריך, אבל כשאנחנו מעירים לו ומנסים ללמד אותו להמשיך לחסוך, הוא מבקש לא להתערב ואומר שזה הכסף שלו. מהי הדרך הכי נכונה להגיב בסיטואציה כזו?
"מדובר פה בילד בן 10 שבפעם הראשונה בחייו הוא הבעלים של 2,000 שקלים, חשוב שתיתני לו לעשות את הטעויות שלו וללמוד מהן. יש סיכוי שיהיו לו החלטות טיפשיות על מה לבזבז את הכסף - יכול להיות שהוא ירצה לקנות ממתקים לכל החברים, אולי הוא ירצה לקנות איזה משהו קטן ומנצנץ, אבל אחרי שבוע הוא לא יתייחס אליו בכלל. נכון, אנחנו לא צריכים להתערב, אבל חשוב שנבהיר לו בשיחה אחת אחרונה בנושא שלמרות שזה הכסף שלו, אנחנו לא נסכים שהוא יקנה דברים שמתנגשים עם הערכים של הבית. לכן משחק פלייסטיישן חדש, למשל, לא בא בחשבון, גם לא דברים בלתי חוקיים, או משהו שעלול להשחית את נפשם הרכה של אחיו הקטנים. תבהירי לו שיש דברים שהוא לא יכול לקנות כי הם לא ייכנסו אליכם הביתה. הכסף הזה ייגמר מתישהו, אבל את לא צריכה להגיד שהוא היה צריך לחסוך - זה סתם יפגע בקשר ביניכם וייצר אצלו תחושה של עלבון שתמנע ממנו להפנים את השיעור שלו מכל הסיפור הזה".
"הרי גם אם, לצורך העניין, הוא כן יקנה סלולרי חדש וישוויץ מול חבריו לכיתה, אז כמה חודשים אחר כך יבוא ילד אחר עם טלפון יותר משוכלל והוא יבין לבד את גודל הטעות. הילד יבין את הערך של הכסף רק כשהוא יצטרך לעבוד בשבילו - כשתהיה סיטואציה שתגרום לו לחוות מה צריך לעשות כדי להרוויח 100 שקלים. אם אתם רוצים, תחליטו שאתם נותנים לו 20 שקלים בכל פעם שהוא רוחץ את הרכב. מעבר לזה, תבדקו עם השכנים אם הם צריכים שהוא יוריד להם את הכלבים לטיול. כמובן, אל תשלמו לו שיוריד את הכלב שלכם לטיול - חשוב שהוא ידע שזה חלק מהחובות שלו בבית".
לפני כחודש ילדתי את בני השני, אבל הבכור שלי, בן השנה וחצי, ממש מתקשה לקבל את השינויים בבית. הוא בוכה המון, לא נרדם בלילות, דורש לישון עם דלת פתוחה ומתעורר מכל רעש קטן. בשביל לא להעיר אותו אנחנו אפילו לא מדליקים את הטלוויזיה בערב, אבל זה פשוט לא הגיוני. עושה רושם שהוא ממש מקנא באחיו, ואני לא יודעת איך להתנהל בתוך כל הבלגן הזה. מה דעתך?
"הילד הזה רק בן שנה וחצי, וכבר עבר טלטלה מאוד רצינית. הוא לא מבין את המקום שלו בבית, החיים שלו התהפכו, וחסרה לו יציבות. עליו למצוא את המקום שלו מחדש, לגלות את היציבות גם בתוך השינוי, ובכל זאת מדובר בילד קטן מאוד, שמשתמש ביכולות הכי בסיסיות שהוא מכיר בכדי לייצר סדר בחיים שלו. לדעתי, מדובר בשלב זמני ולא יותר. בכל הנוגע להרגלי השינה של הילד, ההמלצה שלי היא לא לעשות מזה יותר ממה שזה. למה הכוונה? הילד אמור להירדם גם בתוך בית חי ותוסס, וגם כשיש רעש בסלון. אתם לא חייבים לכבות את הטלוויזיה ולשבת בשקט ברגע שהילד הולך לישון בשביל לא להעיר אותו. תעשו איתו אמבטיה, תובילו אותו לרגיעה, תייצרו טקס שינה קבוע, תצאו בעדינות מהחדר, תשאירו את הדלת חצי פתוחה ותמשיכו את הערב שלכם. אני לא אומרת שצריך להגביר את הטלוויזיה לווליום גבוה או לעבור ליד החדר שלו ולדבר בקול, אבל בהחלט אפשר לשמור על שגרה שמתאימה לכם בלי לחשוש שהילד יתעורר".
"אם הוא בכל זאת קם ויוצא מהחדר, תחזירו אותו חזרה בלי יותר מדי דיבורים. מעבר לזה, ההמלצה שלי היא שלא תשתמשו בביטויים כמו 'אתה כבר ילד גדול', כי הוא לא מבין את המשמעות הזו. מבחינתו, כשאתם אומרים לו דבר כזה, שכרו יצא בהפסדו, ואתם תתחילו לראות עוד ועוד רגרסיות התנהגותיות. תבינו שהילד עובר משהו, תנו לו את הזמן שלו להסתגל ולהתרגל, ותגיבו בסבלנות. את יכולה להגיד לו משפטים בסגנון: 'וואו! איזה עצמאי אתה', או 'העסקת את עצמך לבד ועזרת לי מאוד', ככה הוא ישמע את הפועל של הדבר, ולא את ההתייחסות לגיל שלו ביחס לאחיו התינוק".