אפרופו יום המשפחה שחל השבוע, יש לנו הצעה לפעילות מהנה למשפחה הגרעינית והמורחבת כאחת, המשלבת בילוי בטבע עם פעילות גופנית קלה ובונוס קולינרי: ליקוט. וכל הטוב הזה בחינם, תוצרת אדמה טרייה, טעימה, מזינה ואפילו אורגנית. בתקופה זו בשנה, פרט לימים גשומים, אפשר ללקט עשרות צמחי בר אכילים, שחלקם נמכרים בדוכני השווקים.
"ליקוט צמחי בר נהוג משחר האנושות", מספר מדריך סיורי הליקוט ירון שרמן. "לאורך הדורות ליקטו בני אדם צמחי בר בטבע למאכל, לריפוי, לפולחן ולשימושים נוספים. משמחת העובדה, שבעת המודרנית, שבה רוב בני האדם מבלים מעט מדי בטבע, ניכרת בשנים האחרונות מגמה הפוכה. יותר ויותר משפחות ויחידים חווים את הליקוט, וכך זוכים בקלות להתחבר מחדש לטבע וליהנות מאוצרות הטבע המקומיים המתחדשים".
שרמן בחר לנו שלושה מהצמחים הנפוצים והמוכרים.
שומר פשוט
צמח רב־שנתי ממשפחת הסוככיים. אבי השומר התרבותי, ודומה לו מבחינה גנטית. שומר מהגינה הוא למעשה תרבות של שומר פשוט עם גבעול מעובה. סימן הזיהוי של שומר הוא ריח וטעם חזקים של אניס.
את השומר אפשר לאכול על כל חלקיו: בסתיו אפשר ללקט את הזרעים והנבטים; בחורף את הגבעולים, שבאביב מתעבים בדומה לאלה של שומר מהגינה; בסוף האביב ותחילת הקיץ אפשר ליהנות מהטעם המתקתק והמרוכז של פרחיו, שמתאימים לחליטות או לקישוט סלטים.
מי שאוהב שומר יכול לאכול אותו במגוון מנות, טרי או מבושל. לאחר בישול ממושך הוא נימוח, בעל טעם וארומה חזקים.
איכויות התזונה הן בכמות הגבוהה של סיבים תזונתיים, התורמים לתחושת שובע, מסייעים לפעילות מעיים תקינה ולשמירה על רמות שומנים תקינות בדם. עשיר בוויטמינים A, C, 6B וחומצה פולית; במינרלים כמו אבץ, אשלגן, מנגן, זרחן ומגנזיום. הוא עשוי לסייע בספיחת גזים ובכך להקל על מערכת העיכול, בעיקר סמוך לצריכה של קטניות. ברפואה הטבעית העממית משמש לטיפול בדלקות עיניים וכמעודד בתקופת הנקה ייצור של חלב אם.
חלמית מצויה – חוביזה
נפוצה מאוד בכל רחבי הארץ והיא מ"מייסדות" מטבח הליקוט המקומי. גם שמה מעיד על המקום המרכזי שלה בקולינריה המקומית, חוביזה - מלשון חובז, שפירושו בערבית לחם. בעברית היא נקראת חלמית - וגם בה ניתן למצוא את המילה לחם בחילוף אותיות. החוביזה זכורה לרבים כמזון נפוץ בירושלים הנצורה במלחמת העצמאות.
חלמית מצויה היא צמח חד־שנתי ממשפחת החלמיתיים, והיא נעלמת מהנוף לקראת האביב. קל מאוד לזהות את החוביזה, עם הפרי הקטן הייחודי שיכול להיות נשנוש, ואפשר להוסיף אותו לסלט ואפילו להכין ממנו עוגיות.
למעשה, כל חלקי הצמח אכילים: הנבטים - בתחילת החורף, מיד לאחר הגשמים הראשונים. צורת הנבט היא שני עלעלים בצורת לב קטן. הגבעולים והעלים טעימים טריים בסלטים ומבושלים להכנת ממולאים (בדומה לעלי גפן), בחביתת ירק או בקציצות. את הפרחים - באביב, בסוף העונה ובתחילת הקיץ ניתן לאסוף את הזרעים, לטחון אותם ולהוסיף לקמח. בדומה לרוב המזונות מעולם הצומח, גם החוביזה עשירה בסיבים תזונתיים, בנוסף לברזל, למגנזיום, לוויטמין A ולחומצה פולית.
גדילן מצוי
צמח חד־שנתי ממשפחת המורכבים. דומה במראה לברקן הסורי, מתנשא לגובה של מטר וחצי בקירוב, בעל תפרחת סגולה בהירה, שמוקפת בקוצים ירוקים.
גם הגדילן המצוי וכל חלקיו בשלבי ההתפתחות השונים אכילים. הנבטים הבשרניים והעסיסיים מזכירים בטעמם האגוזי את נבטי החמניות, העלים בעלי שוליים קוצניים, שכדאי להסיר בעזרת סכין או מספריים לפני שמעשירים בהם את הסלט. לגבעול טעם המזכיר ארטישוק. כדאי לקלף את הגבעול ולצרוך אותו טרי או מבושל. את הניצנים, קרקפות ירוקות, שקוטמים לפני הפריחה, מרתיחים כ־10 דקות, מקלפים את הקוצים והשערות ונהנים מהלבבות, בדומה לארטישוק התרבותי, אם כי קטנים יותר.
בסוף האביב הצמח מתייבש ובראש כל פרח/קוץ יש זרעים. זרעי הגדילן מכילים נוגדי חמצון, המגינים על תאי הגוף, שהבולטים שבהם הם סילימרין וסיליבין. במחקרים נמצא כי סילימרין במצבים של טרום סוכרת, עשוי לתרום להפחתה של התנגודת לאינסולין ולסייע במחלות כבד מסוימות. כיוון שכך, לא מפתיע שגדילן מצוי הוא אחד מצמחי המרפא הנחקרים בעולם. פרט לאלה יש עוד רבים אחרים: חרדל השדה, לוף, סרפד, עולש מצוי וכמובן גם פטריות.
ליקוט באחריות
לפני היציאה לשטח יש לשים לב למספר כללים:
• החשוב ביותר: לא תמיד קל לזהות את צמחי הבר האכילים, וכשיש ספק, אין ספק. אין ללקט צמח אם הזיהוי שלו אינו ודאי. אם לא בטוחים, מוטב להשאיר בשטח.
• אסור ללקט צמחים מוגנים. אין ללקט בשמורות טבע, בגנים הלאומיים ובשטחים פרטיים.
• לשים לב לסביבה. לא מומלץ ללקט בסביבה מזוהמת, מרוססת או לצדי הכבישים.
• ללקט במשורה ולא להגזים בכמויות. זאת כדי לא לצמצם את כמות צמחי הבר בטבע בשנים הבאות, כמו שקרה בעבר עם פרחי הבר עד שהפכו מוגנים.
• לחתוך את צמחי הבר בסכין חדה ולהשאיר את השורש באדמה.
• את התוצרת כדאי לאסוף לסלים מאווררים, סלי בד או סלסילות, ולא לשקיות פלסטיק, כדי שתישמר הטריות.
לפני פיזור, למתעניינים במיוחד, נמליץ על ספרו הנדיר של הבוטנאי פרופ' אמוץ דפני, "צמחי בר ראויים למאכל", בהוצאת החברה להגנת הטבע.