אני אב לארבעה ילדים. הבן השלישי שלי הוא בן 14 ונחשב לילד די מרדן. אני מרגיש שקשה לי מאוד לאפס אותו, וכל שיחה איתו מגיעה לטונים צורמים. מה דעתך?
"גיל ההתבגרות הוא גיל מאוד קשה להורים ולילדים גם יחד. הרי מה אנחנו רוצים בפועל? שהילדים שלנו ישתפו איתנו פעולה. שאם אמרתי לילד 'תיכנס למקלחת', הוא ייכנס למקלחת בלי למשוך את הזמן עד לשעה מאוחרת. מבחינת ילדים בגיל ההתבגרות, אנחנו, ההורים, מיותרים. למרות זאת, הם עדיין יבקשו מאיתנו שנקפיץ אותם לאן שהם מבקשים ושנוציא עבורם את כרטיס האשראי בכל הזדמנות. מדובר בהתנהגות טיפוסית. אתה חייב להיות מאוד אופטימי בתהליך הזה שאתה עובר עם הילד ולא לצבוע את העתיד שלו דרך מה שקורה לו היום.
הרי מה שאתה רואה עכשיו, בתחילת גיל ההתבגרות, זו רק העיסה של העוגה. זה הביצים, זה הסוכר, זה הקמח. זה נראה לא טוב, זה דביק, אבל זו לא התוצאה הסופית. עוד כמה שנים אתה תסתכל על הילד הזה ותהיה גאה בדרך שהוא עובר. זה לא אומר שצריך לעזוב את החינוך ולתת לו כל מה שהוא רוצה, אבל העניין הוא לחזק את עצמך בתהליך ולזכור שזה בסוף יעבור. כיום החיים שלו מאוד קוטביים, הכל שחור או לבן, אבל זה לא ימשיך ככה לתמיד. מדובר בשנים מאוד לא פשוטות שעוברות על הילדים שלנו, והם מוציאים את הכל עלינו. אנחנו לא יכולים לגרום שזה לא יקרה,
אבל אנחנו כן יכולים לגרום להם להבין מה יהיו ההשלכות של המעשים שלהם. לצורך העניין, אם הילד במשך יומיים משתולל בבית, אתה צריך לשאול אותו מאיפה הוא חושב שאתה תמצא את הנחמדות להקפיץ אותו אחר כך לחבר או לקנות לו משהו. תגיד לו שהוא לא בעונש כמובן, אבל אתה פשוט לא יכול לעשות בשבילו דברים אם הוא מתנהג ככה. מעבר לזה, תייצר קשר עם הילד הזה. תבוא לשבת על המיטה שלו ותתחיל לדבר איתו. גם אם הוא לא יענה, תישאר ותשאל אותו מה קורה. אל תתייאש. אפילו תספר לו כל מיני אנקדוטות קטנות מהיומיום שלך. הילד צריך לדעת שאתם אוהבים אותו בכל מצב".
אנחנו הורים לילד מקסים בן 4 וחצי שנמצא כבר למעלה מחודשיים בבית. אביו נמצא בסיכון גבוה מאוד לחלות בנגיף קורונה. הוא הבן היחיד שלנו, ובתקופה הזו לא יצאנו מהבית, אלא למקומות פתוחים, כלומר הילד לא פגש חברים, ואנחנו היינו כל עולמו. אנחנו חושבים להחזיר אותו לגן. יש לך המלצות איך לעשות זאת?
"כל הורה יודע את בנו, ויכול מראש להעריך כמה קשה יהיה לו לחזור לשגרה. יש כאלה שיחזרו לגן, ובתוך יומיים יחזרו לעצמם, ויש כאלה שיזדקקו לשבועיים ואפילו קצת יותר. כל אחד מגיע עם היכולת שלו להסתגל, לעשות מעבר, ומה שהכי חשוב הוא שההורים ישדרו לו ביטחון בזמן הזה.
חשוב לזכור שאין ילדים בלי חוסן נפשי, והביטחון של ההורים זה משהו שיכול להגביר לילד את היכולת הזו. כלומר אם ילד מגיע עם חוסן נפשי של 7 מתוך 10, אז תפקיד ההורים שלו הוא לחזק את הביטחון העצמי שלו. הכל תלוי במה שהם משדרים לו באותו הרגע. בגלל שהילד כבר בן 4 וחצי ויודע מה זה גן, הוא בוודאי התנסה בפרידה ומבין מה עושים בשהות בגן. ביקורים בהדרגה בגן או שהות של הורה במקום עלולים רק להכביד עליו. אני מציעה שיום לפני שאתם מחזירים אותו לגן, תגידו לו שאבא כבר בריא וחזק, ועכשיו שהכל בסדר במשפחה שלכם, אתם חוזרים לשגרה.
קחו בחשבון שמאוד יכול להיות שהילד יגיב לידיעה הזו בבכי, אבל אין סיבה להילחץ. מדובר בהתנהגות טיפוסית שתואמת לגילו. תהיו מלאי אמפתיה, אבל בו זמנית גם מאוד נחושים וברורים. תבהירו לו שיהיה לו כיף בגן, תזכירו לו את כל המשחקים שהוא אוהב, את החברים. הדרך שלנו לעזור לילד להתרגל זה להגיד לו 'אני מבין שאתה מרגיש ככה, אבל אני גם יודע שאתה תתרגל'. זכרו, אתם המטפלים הרגשיים של הילד שלכם, אתם הפסיכולוגים שלו, והוא מסתכל עליכם כדי לדעת את עצמו. הוא מסתכל עליכם כדי לדעת אם יש לו כוחות או אין לו, ומה שאתם תעבירו לו זה מה שיעבור".