חג פורים ממש עוד רגע כאן והשנה, אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, נחגוג כולנו כמיטב המסורת באירועים/הצגות/מסיבות עם המון תחפושות וגם המון רעש ובלאגן מסביב.
בשנתיים האחרונות, עקב וירוס הקורונה, חגגנו באופן צנוע יותר את החג הפרוע הזה וחלק מהילדים בכלל לא זוכרים איך נראו כאן החגיגות, העדלויאדות ושאר אירועי החג והשנה זו תהיה הפעם הראשונה שלהם. בעוד שלרובנו יש זיכרונות טובים של רוח שטות, חופש ושמחה גדולה סביב החג, רבים אחרים לא מרגישים ככה.
יש ילדים (וגם מבוגרים כמובן) שפחות מתחברים לחג הזה ולהמוניות שיש מסביב. ילדים רגישים שרוצים את השגרה והיציבות, שמפחדים ממסכות או תחפושות מוגזמות, שמתגרדים בגוף מכל אביזרים עם הפאייטים של התחפושת שאמא בחרה להם במיוחד - ילדים שפשוט לא מעוניינים להשתתף בפסטיבל הזה.
הבעיה מתחילה כשאנחנו ההורים רוצים בשביל הילדים שלנו את מה שהם לא רוצים עבור עצמם. שם מתחילים מאבקי כוח, תסכולים, שליטה הורית והימנעות מצד הילד.
אז איך אפשר להפוך את החג הזה לשמח ונסבל קצת יותר גם עבור הילדים האלו?
1. הצעד הראשון יהיה לאפשר להם בחירה - חופש הבחירה הוא קריטי כדי שהילד ירגיש טוב עם עצמו ביום הזה. ילבש רק מה שנוח לו, מתאים לו והוא מתחבר אליו ולא מה שלטעמנו יפה או נחוץ עבורו.
2. הצעד השני הוא הטרמה - הכינו מראש את התחפושות של הילדים יחד איתם ללא הפתעות מיותרות. תערבו אותם בהחלטות, תעדכנו מה בדיוק עומד לקרות ביום עצמו ובימים הנלווים (כי בינינו, פורים זה שבוע שלם). ככל שיהיו לילדים שלנו יותר פרטים ומידע על המקומות שאליהם יילכו, מי יהיה נוכח, מה מצופה מהם מבחינת כללי התנהגות, ככה יהיה להם קל יותר לשתף פעולה, להבין את המתרחש ולצלוח בביטחון ובתחושת שמחה את החגיגות. חשוב לציין שהטרמה עוזרת ומורידה לחץ גם בקרב ילדים שמתלהבים מאוד ומחכים ליום התחפושות ושלל האירועים.
3. הביעו אמפתיה - ילדים שמפחדים מתחפושות, ילדים שמעדיפים לשבת בצד ולא להשתתף, ילדים לחוצים או מתרגשים מידי הם ילדים רגילים שהרגש פשוט מציף אותם בזמנים כאלו. לכן, הרבה פעמים מקרים כאלו יבואו לידי ביטוי בהתנהגות כמו זריקת הבגד, בכי קורע לב בלי סיבה ניכרת לעין או היצמדות לרגל של אמא או אבא. לרוב כהורים אנחנו מתייחסים קודם כל להתנהגות ושופטים את הסיטואציה בעיניים שלנו שכבר חוו דבר או שניים ולכן לרוב מקטינים או מכחישים את מה שהילד מרגיש. דוגמה לכך הם משפטים כמו: "יהיה לך כיף! כולם אוהבים להתחפש", "למה את בוכה זה רק מסכה הוא לא באמת מפחיד", ועוד כאלו המבטלים לחלוטין את הרגש, מה שעלול להעצים ולהסלים את ההמשך.
כדי שילד יוכל להתנהג טוב הוא צריך להרגיש טוב ולכן התפקיד שלכם ההורים כאן הוא קודם כל לקבל את הרגש כמו שהוא. בלי לנסות לשנות, להנדס, להקטין או להעביר הלאה. פשוט לתת לו להיות ולקרוא לו בשם. הרגשות שלהם יכולים להיות במנעד רחב כמו פחד, לחץ, גועל, חוסר אונים, בהלה, התלהבות, סקרנות, ציפייה, תסכול או אכזבה.
בנוסף גם גובה העצימות של הרגש משפיע על ההתנהגות - האם זה רק חשש או ממש חרדה? שימו לב לילדיכם ותנו להם אמפתיה לכל מה שעובר עליהם. רק מעצם ההכרה ברגש והקבלה, פוחתת העצימות והילד יכול להתאושש ולחזור להרגיש טוב מהר יותר.
4. הצעד הבא הוא להפסיק לנחש מה הם רוצים, ופשוט לשאול אותם - ישנם מספר שאלות פשוטות שאפשר תמיד לשאול את הילד כדי שיוכל להתגבר ולמצוא את הפתרון הטוב ביותר עבור עצמו בכל סיטואציה. השאלות שהכי מקדמות וגם ברגעים של קושי בחג עצמו ובבוקר של ההתארגנות כשכולם במתח גבוה יהיו "מה אתה צריך?", "מה יעזור לך?", "מה אתה מציע?" "מה אתה בוחר?". כך הכוח ותחושת הביטחון חוזרים אל הילד והוא יכול להתכנס פנימה בשקט ולמצוא את התשובה שהכי נכונה עבורו. באמת שאין צורך לנחש עבורם, הם יודעים טוב מאוד ברוב המקרים.
5. הצעד האחרון והוא נכון תמיד יהיה לדבר איתם פיזית בגובה העיניים - נסו ממש לרדת אליהם, לדבר איתם מקרוב עם מבט שמשחרר הורמון דופמין המרגיע ונותן להם להרגיש קרבה, אהבה ושחרור. כמעט כל מסר יעבור אליהם בצורה טובה יותר ככה וגם אתם תזכו מצידם ליותר הקשבה ויותר שיתוף פעולה.
אז לסיכום, מאחלת שיעבור על כולנו חג פורים שמח ומבדח, בכל דרך שבה אתם והילדים שלכם תבחרו לחגוג. זכרו שיש יותר מדרך אחת לשמוח ולחגוג וככל שתבואו פתוחים ומשוחררים יותר, תוכלו להשפיע גם על מצב הרוח והזרימה של הילדים שלכם.
הכותבת היא ליטל גרינברג, אמא יכולה, מאמנת אימהות בגישת "אמא מאמנת">>>
