יש לי שלושה ילדים, ועם בני האמצעי היו לי הרבה קשיים מאז שנולד. הוא היה אגרסיבי ואטי, ולא הצלחתי להתחבר אליו בכלל. רק בחודשים האחרונים גיליתי שיש לו תת־ויסות חושי, והוא צריך שייגעו בו. הוא יעלה לכיתה א’ בשנה הבאה, ואני לא יודעת איך להכין אותו ואיך להכין את בית הספר להתמודדות איתו. מה את ממליצה לי לעשות?
“מדובר פה במהלך משולב – המורים, ההורים והילדים. יש לך מספר חודשים עד להתחלת שנת הלימודים, ואני ממליצה לך בחום להיערך לקראת זה. לדעתי, את צריכה להכין הרצאה על השוני בין אנשים וילדים. בסיוע של המורה והמנהלת, אולי גם יועצת בית הספר, תיכנסי לכיתת הלימוד של בנך בתחילת השנה לאחר שקיבלת את הסכמתו ותעבירי את ההרצאה לחבריו לכיתה.
"במצגת שתכיני, תדברי עם הילדים על סוגים שונים של ילדים – ילדה עם שיער מתולתל וילדה עם שיער חלק, ילדים שמנים וילדים רזים, ילדים עם משקפיים וילדים בלי משקפיים ועוד. לאחר מכן תצייני שזו שונות שנראית לעין, ניתן לזהות אותה בקלות. אך יש ילדים שהשונות שלהם היא בלב, היא בגוף, נסתרת, ולכן לא נראית לעין. תבדקי לפני כן אם יש בכיתה ילדים עם בעיות קשב וריכוז, אולי ילדים על הרצף, כמו גם ילדים שסובלים מאלרגיה לבוטנים או צליאקים.
"תסבירי שיש גם סוגים כאלו של ילדים, ויש גם את בנך שמבחוץ לא ניתן לזהות בו שוני, אך הוא זקוק למגע חזק. העניין הוא לנרמל את זה. להנגיש את זה. זו פעילות חברתית, מעשירה, חשובה ונדרשת. אחרת בתוך חודש הוא ייחשב לילד לא נחמד, והאמהות לא ירצו להזמין אותו לשחק עם הילדים שלהן. יכול להיות שבאסיפת ההורים הראשונה כדאי לך לבקש רשות ולספר על בנך. לשתף בהתמודדות לאורך השנים עד לאבחון, כי זה אמיץ, כן, מלא אהבה, ואין לי ספק שייגע במיתר נפשם”.
נכדי בן ה־13 מאוד חביב ואהוב, אבל יחד עם זאת הוא מנסה להתחמק מכל פעילות חברתית. הוא מעדיף להישאר בבית, לא להיפגש עם חברים. גם מפעילות ספורטיבית הוא נמנע, מלבד כדורגל עם חברים בשכונה שהוא מאוד אוהב. הוא לא מוכן להתנסות במתקנים כדוגמת אומגה וגם לא בחוגי ספורט אחרים. הוא כל היום בטלפונים ובמסכים. אמו מנסה לשכנע אותו להצטרף לתנועת נוער או לחוגים, אבל הוא מסרב בתוקף. מה לעשות?
“נכדך לא מתחמק רק מפעילות חברתית, הוא מתחמק ממצב תחרותי שבו הוא נמדד. יש פה אלמנט של התחמקות מפעילות שמבקרת או שמה דגש על היכולות הפיזיות שלו. יכול להיות שהוא מאמין שהוא לא יכול או שנמאס לו שלוחצים עליו. כשלוחצים על ילד בן 13 לעשות משהו, כל מה שתקבלו בחזרה הוא מלחמה יותר חזקה. כך לא תצליחו להביא אותו לחוג ספורט. כל מה שיש לבן ה־13 הזה בראש הוא מסכים, כדורגל וסקס. זה מה שיש לבני 13 בראש. אבל לה יש דוגמה אחרת בראש, והיא הורסת את היחסים שלה עם בנה כדי לממש את הפנטזיה שלה. לא מעניין אותה מה הוא רוצה. ספורט זה דבר מאוד חשוב, אבל לא כל הילדים אוהבים ספורט.
"במקרה הזה, הילד לא אוהב ספורט. הוריו עובדים ככל הנראה על הדבר הלא נכון. הם חושבים שספורט חשוב ולוחצים על הילד להחליף את המסכים בספורט, אבל זה לא מעניין אותו. אולי בישול מעניין אותו? צריך למצוא מהם תחומי העניין שלו. אולי מעניין אותו חוג מחשבים? זה אומנם מסך, אבל זה משהו אחר לגמרי.
"להורים יש קו מחשבה לפיו צריך להוציא את הילד לפעילות פיזית, אבל הוא לא רוצה. שום דבר לא יצליח לנצח את המסכים, המסכים עובדים על אזורי ההנאה במוח. שם הילד מרגיש הכי בטוח, זה הכי נעים לו והוא הכי נהנה. אם זה פוגע בכישורים החברתיים, בלימודים ובמשפחה - אז צריך להודות שיש בעיה. אבל נשמע שהנכד שלך פשוט לא מעוניין בפעילויות שההורים מנסים לכפות עליו, ובפעילויות שהוא כן מעוניין בהן - ההורים שלו לא תומכים בו. אז בסוף הוא נשאר מול המסכים, שם הוא מרגיש מוגן, ונמנע מכל הדברים שאמרת. אתם צריכים להקשיב לילד”.
סייה בעריכת הכתבה: עופרי גליכמן / 103FM