בתקופה האחרונה בתי בת ה־4 וחצי מרבה לקלל אותי. בהתחלה הייתי בהלם, אחר כך ביקשתי ממנה לא לעשות את זה, אבל היא ממשיכה ונראה שזה לא מפריע לה שהיא פוגעת בי. מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לבתי להפסיק לקלל?
"הקללות שיוצאות לבתך מהפה לא נועדו לפגוע בך, כמובן. ההתנהגות שלה לא מודעת, היא אימצה את ההתנהגות הזאת מכיוון שהבינה שכאשר היא מקללת אותך, היא מרוויחה משהו – את תשומת הלב שלך. בכל פעם שאת מדברת איתה על מה שהיא עושה, מסבירה לה שזה פוגע בך ומבקשת ממנה להפסיק, את מזינה את המשך ההתנהגות שלה, כי כל מה שהיא רוצה להשיג על ידי זה שהיא מקללת אותך הוא שתתייחסי אליה ותדברי איתה.

"מה שעלייך לעשות הוא לדבר עם בתך, לאו דווקא רגע אחרי שהיא קיללה, להסביר לה שאת לא אוהבת את זה שהיא מקללת, שזה מאוד מעציב אותך שהיא מתנהגת כך, ושזו תהיה הפעם האחרונה שאת מדברת איתה על הנושא הזה. תבהירי לה באופן חד־משמעי שבפעם הבאה שהיא תבחר לקלל, את לא תגיבי על כך, ואפילו תיאלצי להתרחק ממנה בגלל שהמילים הללו פוגעות בך.

"לאחר מכן עלייך ליישם את מה שאמרת לה – אם היא מקללת אותך או מקללת מישהו אחר ואת שומעת זאת, עלייך להתרחק ממנה וללכת. הילדה תראה שאם היא מקללת אותך, את מתרחקת ממנה, ואז היא תפסיק את ההתנהגות שמפריעה לך. על ידי כך שאת לא נשארת בסביבתה כאשר היא מקללת, את מייצרת אצלה הרתעה, והדבר יגרום לה להפסיק לקלל".


אני סבתא לנכדה בת 13. לפני כמה שבועות התבשרנו שסבא שלה נמצא במצב סופני, והנכדה לקחה את זה מאוד קשה ופרצה בבכי. מאז הוא הלך לעולמו, ואנחנו מתלבטים אם ראוי לקחת ילדה בגיל הזה לבית העלמין. כששאלנו אותה אם היא רוצה ללכת ללוויה, היא אמרה שהיא לא יודעת. מה דעתך?
"עצם השאלה שלך מראה לי עד כמה אנחנו מגזימים במה שאני קוראת לו 'עיטוף הילדים'. הרי לפני 50 שנה לא היה עולה על דעתנו לשאול ילדה בת 13 אם היא רוצה להגיע ללוויה של סבא שלה או לא. אנחנו, כמבוגרים, לא נחשוף ילדים לחוויות קשות בכוח. מנגד, אנחנו גם לא נגונן עליהם מפני החיים עצמם.



"אני לא כל כך מהר משחררת ילדים מתפקידי החיים, בטח לא בגיל 13. אני בעד שילדים ילמדו למצוא את הכוחות כדי להתמודד. בגיל הזה ראוי להגיד לילדה לבוא ללוויה. תגידו לה שביום ראשון אתם הולכים, ושתודיעו למורה שלה שהיא תיעדר מבית הספר ותצטרף אליכם. יכול להיות שהילדה תגיד שהיא לא רוצה לבוא, אבל אז התפקיד שלכם הוא לברר איתה למה היא לא רוצה, ומה מרתיע אותה. תבהירו לה שזו הדרך האחרונה שלו, וחשוב שהיא תלווה אותו בה יחד עם כל המשפחה. אני מכירה הורים שבחרו לקחת איתם ילדים לבית העלמין הרבה לפני גיל 13. לצורך העניין, האחיינית שלי נפטרה כשהבת שלה הייתה בת 4 ובנה היה בן 7, ואביהם הגיע להחלטה שהם כן צריכים להצטרף וללוות את אמם בדרכה האחרונה.

"אגב, בשבוע שעבר אני הייתי בלוויה וגם הנכדים שלי הצטרפו. בהתחלה הם אמרו לא, אבל אחר כך הבינו שהם רוצים להיות חלק מהתהליך. רק דבר אחד הם אמרו: שהם לא רוצים לראות את הגופה. הסברנו להם כמובן שלא כולם רואים את הגופה, ואם הם לא רוצים להתקרב לקבר - זה גם בסדר, וכך היה. גם אם הילדה פרצה בבכי כשהודיעו לה שסבא שלה חולה, זה לא מעיד על משהו לא תקין, בדיוק להפך. אתם צריכים לדבר איתה על זה ולהסביר לה על התהליך הטבעי הזה. תגידו לה שעכשיו הוא כבר לא סובל, עכשיו שקט לו. קחו בחשבון שאם לא תיקחו אותה ללוויה של סבא שלה, היא עלולה לבוא אליכם בטענות בעוד כמה שנים ולשאול למה בחרתם למנוע ממנה להגיע". 


עריכה: עדן בן ארי 103FM