נכדתי בת ה־4 וחצי היא ילדה חכמה ופקחית, אבל בחודשים האחרונים שמנו לב שהיא משקרת המון. נניח, אם היא עשתה משהו שאסור לה לעשות היא אומרת שהיא לא עשתה. לא מזמן היא שברה חפץ בבית, וכששאלנו אותה מה קרה היא אמרה שהיא לא יודעת. האם יש קשר לעובדה שיש לה שני אחים תאומים קטנים בבית?
"כשילד מתחיל לשקר אתם צריכים להיות שבעי רצון. למה? כי האפשרות לשקר מראה על התפתחות קוגניטיבית ושכלית מהממת. אפשר להגדיר אותה כיכולת הבנה שאינה קיימת בקרב ילדים צעירים יותר. זאת אומרת, שהילד מבין שישנה המציאות, וישנה מציאות אחרת שהוא ממציא, ואנשים יכולים להאמין לה אפילו. עולם הדמיון תמיד קיים אצל ילדים, אבל כשהם משקרים הם משתמשים בו לשירותיהם. כולם משקרים, זה סוג של טקטיקה. למשל, לפני כמה זמן טיפלנו בילד בן 4 שאחיו הקטן היה מאוד חולה, ואמו נעדרה רבות מהבית על מנת להיות איתו".
"יום אחד הוא הגיע לגן וסיפר לכולם שאחיו מת. זה סוג של הגנה עצמית, תביני מה עבר לו בראש, מסכן. ילדים משקרים בכדי להאדיר את עצמם, ולהניע אותנו. לפעמים הם משקרים בכדי להימנע מביקורת או מעונשים. זה ילדי, זה הגיוני, והם עושים את זה. ככל הנראה, השילוב של תקופת הקורונה והולדת האחים התאומים שלה חיזק את עניין השקרים. הילדה הזו הבינה שזו הדרך עבורה. אם תסתכלי על החיים מהעיניים של הנכדה שלך תביני שהיא כנראה לא רוצה להכעיס אותך או את ההורים שלה, אז היא משקרת. אולי היא שמעה שהיא צריכה לוותר והיא לא רוצה לוותר? הרי בכל זאת מדובר בילדה בת 4 וחצי שפשוט מחפשת אחר מקומה".
"השקרים שלה נועדו, בעיניה, להגן על עצמה באופן תמים. בו זמנית, חשוב לי שתזכרו שהיא לא ילדה שקרנית, היא פשוט לא מצליחה כרגע להגיד את האמת. מבחינתה, האמת לא טובה עבורה. אתם יכולים להגיד לה שאתם יודעים שזה שקר, ומדי פעם כן לאמת אותה עם המציאות כשאתם יודעים שזה שקר".
"תגידו לה שהיא יכולה להגיד לכם את האמת, ואם היא חושבת שמשהו לא צודק היא יכולה להגיד את זה. תאמרו לה שאתם סומכים עליה, ויודעים כמה היא חכמה - ואל תאמרו שהיא ילדה גדולה, כי אחרי שנולדו לה האחים הקטנים זה לא שווה לה להיות ילדה גדולה. דעי לך שאתם בהחלט יכולים לפעמים להגיד לה שאתם הולכים להירגע בצד כי קשה לכם שהיא משקרת וזה לא נעים לכם. ככה היא תבין שמדובר פה במשהו שלא משתלם לה, ותקלוט שהיא יכולה לא להמשיך עם זה. אגב, קחי בחשבון שיכול מאוד להיות שכל עניין השקרים הוא זמני, וממש בקרוב ייעלם. אל תישאבי לפרשנות, ואל תחשבי שזה מדאיג, ובמקום זה תטפלי בזה בצורה עניינית - פר מקרה".
לפני כחודש ילדתי את בני השני, אבל הבכור שלי, בן השנה וחצי, ממש מתקשה לקבל את השינויים בבית. הוא בוכה המון, לא נרדם בלילות, דורש לישון עם דלת פתוחה, ומתעורר מכל רעש קטן. בשביל לא להעיר אותו אנחנו אפילו לא מדליקים את הטלוויזיה בערב, אבל זה פשוט לא הגיוני. מה דעתך?
"הילד הזה לא מבין את המקום שלו בבית, החיים שלו התהפכו, וחסרה לו יציבות. עליו למצוא את המקום שלו מחדש, לגלות את היציבות גם בתוך השינוי, ובכל זאת מדובר בילד קטן מאוד, שמשתמש ביכולות הכי בסיסיות שהוא מכיר כדי לייצר סדר בחיים שלו. לתפיסתי, מדובר בשלב זמני, ולא יותר. מעבר לזה, הילד אמור להירדם גם כשיש רעש בסלון. תבינו שאתם לא חייבים לכבות את הטלוויזיה ולשבת בשקט ברגע שהילד הולך לישון בשביל לא להעיר אותו. תייצרו טקס שינה קבוע, צאו בעדינות מהחדר, תשאירו את הדלת חצי פתוחה ותמשיכו את הערב שלכם".
"אם הוא בכל זאת קם ויוצא מהחדר תחזירו אותו חזרה למיטה בלי יותר מדי דיבורים. ההמלצה שלי היא שתימנעו משימוש בביטויים כמו 'אתה כבר ילד גדול', כי הוא לא מבין את המשמעות הזו. מבחינתו, כשאתם אומרים לו דבר כזה הוא יוצא בהפסדו, ואתם תתחילו לראות עוד ועוד רגרסיות התנהגותיות. תבינו שהילד עובר משהו, תנו לו את הזמן שלו להסתגל ולהתרגל, ותגיבו בסבלנות. את יכולה להגיד לו משפטים בסגנון: 'ואוו! איזה עצמאי אתה', או 'ואוו, העסקת את עצמך לבד ועזרת לי מאוד', ככה הוא ישמע את הפועל של הדבר, ולא את ההתייחסות לגיל שלו ביחס לאחיו התינוק".