ילנה גרנברג אהבה לטייל, ורצתה לשלב בעבודה העתידית שלה כתזונאית קלינית את האהבה הזו. ילנה נרצחה בחודש שעבר, והיא קורבן נוסף של רצח נשים על ידי גברים הקרובים אליהן.

ילנה, סטודנטית בת 27, עמדה לסיים בימים אלה את התואר הראשון במדעי התזונה במרכז האקדמי פרס. בחרנו להקדיש את הטור השבוע לזכרה של גרנברג ז"ל מזווית אחרת - דרך עבודתה האחרונה במדעי התזונה.

חבריה ללימודים, כמו גם המרצים, מעידים על כך שהייתה סקרנית. חשוב היה לה להבין את ההשפעות המגוונות של מערכת המזון על הטבע ועל הסביבה בכלל, כדי שתוכל להסביר למטופלים שיהיו לה אילו בחירות תזונתיות שלהם ישפיעו לטובה על הסביבה.

ד"ר חגית אולנובסקי, שהייתה המנחה שלה בעבודת הסמינריון, מספרת כי “ילנה העמיקה כך שלפעמים הייתי צריכה לעצור אותה ולהזכיר לה שזה לא חלק מהחומר לעבודת הסמינריון - אבל היא בכל זאת רצתה לדעת ולהבין הכל".

ילנה בחרה להגיש סמינריון בנושא “מודעות הציבור לנזקים הבריאותיים והסביבתיים של בשר בקר". השערת המחקר שלה הייתה שהמודעות לנזקים הבריאותיים - נמוכה, ולנזקים הסביבתיים - נמוכה אף יותר.

הבעיה שאנחנו לא מכירים

ייצור של מזון מהחי - ביצים, מוצרי חלב, עוף ובקר - כרוך בהשקעה של משאבים סביבתיים רבים: כריתת יערות גשם כדי לספק קרקע לגידול המזון לבעלי החיים; זיהום אוויר וזיהום מים כתוצאה מתהליך ייצור הדשנים וגידול בעלי החיים, ועוד. מכל המזונות מן החי, בשר בקר הוא המזיק ביותר מבחינת סך המשאבים הסביבתיים שיש להשקיע בתהליך הגידול של הפרות.

“אם אני אוכלת 100 קלוריות של סויה, קיבלתי 100 קלוריות", מצטטת ד"ר אולנובסקי את אחת ההתכתבויות ביניהן בהדרכה לעבודת הסמינריון. “אם את אותה כמות סויה אני נותנת לפרה לאכול, אז בסטייק שאקבל בסוף יהיו הרבה פחות קלוריות (בערך 3 קלוריות), ואם זו פרה חולבת, אז בחלב יהיו קצת יותר קלוריות אבל עדיין הרבה פחות מ־100 (כ־15 קלוריות). הסיבה היא שהאנרגיה מתבזבזת על תהליכי החיים השגרתיים של הפרה: עיכול, תנועה, איבוד חום, הזרמת הדם וכד'. כך בעצם אנחנו מאבדים אנרגיה בכל פעם שה'אוכל' עובר עוד שלב בשרשרת המזון. תחשבי על גידול תולעים, שבהן מאכילים דגים קטנים, שבהם מאכילים דגים גדולים - שאותם אוכלים בני אדם. יש אובדן של אנרגיה (קלוריות) בכל שלב בשרשרת".

בנוסף, הפרות מעלות גירה, כלומר מערכת העיכול שלהן מאפשרת לפרק חומר צמחי (צלולוז, או בעברית תאית). התאית היא המרכיב העיקרי במזון צמחי, ובעלת ערך תזונתי רב. אולם מעט מאוד בעלי חיים יכולים לפרק את התאית ולנצל היטב את המזון הצמחי.

הפרות, כאמור, מסוגלות לפרק את התאית בקלות יחסית בעזרת חיידקים מסוימים החיים בקיבותיהן. אולם לתהליך העיכול הזה השפעה סביבתית שלילית משמעותית: החיידקים מייצרים את גז המתאן, והמתאן נפלט מהפרה - בעיקר דרך הפה (אבל לא רק).

המתאן הוא הגז העיקרי המרכיב את הגז הטבעי, אבל הוא גם גז חממה חזק פי 30 בערך מפחמן דו־חמצני, והצטברות שלו באטמוספירה “תורמת" משמעותית למשבר האקלים ולהתחממות הגלובלית. רובנו יודעים שכדי להפחית את פליטות גזי החממה עלינו להפחית את תדירות הטיסות לחו"ל, לרכוש רכב חשמלי או היברידי, ולהתקין פאנלים פוטו־וולטאיים על הגגות. אבל אולי פשוט יותר להפחית בצריכת הבשר. אפילו יום אחד בשבוע ללא בשר של כל אחד ממשקי הבית בישראל יסייע להפחתת הפליטה של גזי החממה של מדינת ישראל.

מבחינה בריאותית, בשר בקר יכול להיות חלק מתזונה מאוזנת: הוא מקור טוב לאנרגיה ולרכיבים תזונתיים חיוניים, בהם חלבון, ברזל, אבץ וויטמין B12. עם זאת, צריכה גבוהה של בשר מעובד ובשר אולטרה־מעובד (נקניקיות, נקניקים, פסטרמות, בשרים “מעוצבים" כמו שניצלים בצורות שונות) מעלים את הסיכון למחלות כרוניות כמו סרטן המעי הגס ומחלות לב וכלי דם.

אכילת בשר בקר מעובד הוגדרה על ידי ארגון חקר הסרטן הבינלאומי כ"מסרטן ודאי", ואכילת בשר בקר לא מעובד - כ"כנראה מסרטן". משרד הבריאות וארגון הבריאות העולמי (WHO) ממליצים על תזונה ים תיכונית, הכוללת יחסית מעט בשר בקר וללא בשר בקר מעובד.

כמו ברוב סוגי המזונות, מה שבריא ומומלץ לנו לאכול, בריא וטוב גם לסביבה שלנו, ומזונות שמזיקים לבריאות שלנו - אינם בריאים גם לסביבה. ילנה גרנברג ז"ל הבינה את זה, ורצתה שכולם יהיו מודעים לנזקים הבריאותיים ולנזקים הסביבתיים של צריכת בשר בקר. אפשר כמובן להיות טבעונים ואפשר לבחור בצמחונות - אבל אם כולנו נפחית ולו רק 10% מצריכת הבשר, התרומה לשמירה על הסביבה והטבע תהיה משמעותית.
ילנה חלמה להטמיע את הידע הזה בקרב הציבור הרחב, כדי שיוכלו כל אחד ואחת להבין ולקבל את ההחלטה הנבונה ולהפחית בצריכת הבשר. ילנה כבר לא איתנו, והאובדן נורא - אבל הדהוד המסר שלה עדיין אפשרי, הוא חשוב לכולנו וחשוב לכדור שלנו. 