עריכה: עדן בן ארי
בתי עוד לא בת שנתיים, אבל בשבועות האחרונים כבר החלה להתמרד. היא זורקת את הסינר באמצע האוכל, בוכה וכועסת בלי שום סיבה נראית לעין, ומתנהגת לא כתמול שלשום. איך עלינו להגיב להתנהגותה?
"המוח האנושי מתפתח כל הזמן ומסיים את ההתפתחות שלו בסביבות גיל 24. כשילד נולד הוא אפילו לא יודע שהוא קיים, הוא מביט במראה וחושב שיש שם ילד אחר לגמרי, לוקח לו זמן לפתח מודעות לעצם הקיום שלו. לקראת גיל שנתיים התפתחות המוח של הילדה שלך הביאה אותה להבנה שהיא בעצם ישות אוטונומית. זאת אומרת, אם אמא שלה מבקשת ממנה לעשות משהו, היא יכולה להגיד 'לא', יש לה רצון אחר, והיא מתרגשת מתחושת העצמאות. לא סתם מכנים רבים את גיל שנתיים כגיל ההתבגרות הראשון אצל ילדים. כהורים עלינו להבין שהיחידים שנמצאים בשליטתנו הם אנחנו עצמנו. כמחוקקי החוקים בבית אנחנו יכולים להגיד לילדים שלנו משפטים כמו: 'כל פעם שאת מורידה את הסינר אנחנו נפסיק לאכול, עד שתשימי את הסינר בחזרה'. אנחנו יכולים להסביר שהאוכל עלול ללכלך את הבגדים, ובבית ילדים אוכלים רק עם סינר. הרעיון הוא לא להיכנס עם הילדה למלחמה, הרי עונשים הם לא הפתרון. מעבר לזה אני ממליצה בחום לקרוא ספרי הדרכה להורים לילדים, שם תוכלו למצוא פתרונות יצירתיים לכל הדילמות האפשריות מול הילדים".
אני סבתא לנכד בן 13 שהוריו התגרשו. הם נישאו בשנית, כל אחד לבן הזוג שלו. לפני מספר חודשים אמו החליטה להתגרש שוב, ואנחנו מודאגים מהתגובה של הילד - הוא לא הולך לבית הספר, מודאג ממצבו של אחיו התינוק שנולד לאחרונה. איך נוכל לסייע לו להרגיש טוב יותר?
"זה ברור לי שהילד הזה עובר תקופה קשה. תפקידנו להיות מאוד מכילים וקשובים למה שעובר על הילדים, אבל בו זמנית עלינו להיות אלו שיוציאו אותם מהמשבר. מה זה אומר בפועל? לא להתמסר לקושי של הילד. משמע, לראות את הילד ולהגיד לו: 'אני יודעת שקשה לך, אבל קום לשטוף פנים ואני מצפה שתבוא איתי עכשיו'. להתמסר לכאב שלו זה להבין שנורא קשה לו, ולכן לא לכפות עליו להתמודד. את צריכה לתת לו את המקום להתמודד עם המצב. תגידי לו: 'אני שומעת בקול שלך שאתה נסער, אבל אני לא בטוחה שאמא תצטרך כל כך הרבה תמיכה כמו שאתה חושב. אמא חזקה מאוד והיא יודעת להוציא החלטות מהכוח אל הפועל'. אני לא רוצה שהוא יחשוב שהוא הפך להיות הגבר הקטן של אמא שלו. תאמרי לו שבהחלט יש מקום להתחשבות באמא ולמתן עזרה, אבל אין מקום לדאגה. בשורה התחתונה, זו מציאות חייו, אבל הילד לא צריך שתפצו אותו. הוא לא צריך גלידה, מתנות או נסיעה לפריז. מה שהוא צריך זה סבתא שמקשיבה לו בצורה חכמה, נותנת לגיטימציה לרגשות שלו, אבל לא נותנת לו לשקוע בתוכם. הוא יתגבר, וזו דרך החיים. פשוט תהיו שם עבורו בצורה נכונה".
בתי בת ה־8 סובלת מעודף משקל, ואני קצת חושש שהיא לא תצליח למצוא את עצמה מבחינה חברתית. אשתי טוענת שלא צריך למהר לשלוח אותה לדיאטנית בגיל הזה ושהיא מאמינה שהמצב ישתפר. מה דעתך?
"בראש ובראשונה חשוב להזכיר שדיאטה יושבת על כוח רצון. זאת אומרת שאם מישהו או מישהי אומרים 'אני בדיאטה', כוח הרצון שלהם מחזיק כמה שמחזיק, הם מנסים כמה שאפשר, נשברים, וחוזר חלילה. לכן אנחנו אף פעם לא אומרים לילדים לעשות דיאטה, אבל בהחלט נעניק להם תמיכה עד שיגיעו למצב של אורח חיים בריא. קח בחשבון שאם אנחנו רוצים שהילדה תאכל בריא, עלינו לפעול בהתאם. למה הכוונה? אי אפשר להכניס יותר הביתה ממתקים וחטיפים או לייצר לילדה תזונה שונה משלכם. כדאי שתדאגו לגוון את הארוחות שלה ולתת לה פתרונות בריאים אם היא מעוניינת לנשנש משהו קל בין הארוחות. בו זמנית, כדאי מאוד להכניס לחיים של הילדה יותר תנועה ולשלוח אותה לחוג ריקוד או חוג התעמלות. בנוסף, אני ממליצה לכם לפנות לקבלת הדרכה הורית אצל תזונאית שתוכל לסייע לכם בתהליך".
מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־10:00 ב־103FM
https://michaldalyot.co.il