חלון פנימה: כיצד לסייע לבן ארבע שלא משתף ברגשותיו, והאם להביא עוד ילדים לעולם למרות הפגיעה האפשרית בקריירה?
בני בן הארבע לא משתף אותנו ברגשות שלו. כשהוא עצוב הוא נוטה להתכנס בתוך עצמו. אותו הדבר קורה גם כשהוא כועס או מתעצבן. מהי התגובה הנכונה במקרים כאלה?
"בפתח הדברים חשוב לי להדגיש שהטעות הכי גדולה שלנו כהורים היא לשאול את ילדינו 'למה אתה עצוב?', 'למה אתה כועס?', 'למה עשית את זה?', 'למה שיקרת?', 'למה לקחת בלי רשות?', וכן הלאה. ילדים לא ידעו להגיד לנו למה הם עושים דברים, ומה עומד מאחורי הרגשות שלהם. הרי ילדים פועלים על אוטומט. לכן בתור התחלה אל תשאלי אותו למה, כי בגיל הזה הוא לא ידע להגיד לך, ואחר כך הוא כנראה ינסה להמציא תשובה בשביל לרצות אותך, או תשובה שתמשוך את תשומת הלב שלך. זה מאוד חשוב שילדים מראים כעס, כי כעס הוא אחד הרגשות היותר חשובים עבור ההתפתחות של הילד".
"אם נסתכל על התמונה במלואה, נבין שכעס הוא ממש אנרגיה שגורמת לנו לפעול. נכון שלא נרצה שהילד חלילה ירביץ מתוך כעס, אבל עדיין חשוב לזכור שלכעס יש תפקיד משמעותי בהתפתחותו של הילד. לכן כשאת עוברת לידו ורואה שהוא לא כתמול שלשום, תגידי משפט בסגנון 'אני רואה שאתה עצוב היום. אתה מצליח להירגע לבד או שאתה רוצה שאני אעזור לך?'. תני לו להגיב לדברים בקצב שלו. אם את יושבת לידו ושמה לב שפתאום הוא הפך להיות מאוד שקט, במקום לשאול אותו: 'למה אתה שקט פתאום?', תשאלי אותו על מה הוא חושב. חשוב שתיתני לו את התחושה שאת תמיד מסתכלת עליו ורואה אותו בכל מצב".
אני אמא לשניים: בן שש ובת שלוש, ואני תוהה אם להביא עוד ילדים לעולם. אני עובדת במשרה מלאה ומאוד מתקדמת מקצועית. מה דעתך?
"ילדים תמיד נמצאים בתחרות על המשאב ההורי. להיות הורה מצריך מאיתנו לפנות משאב של זמן, משאב של אהבה, משאב של כסף, וכמובן משאב של תשומת לב. ככל שיש יותר ילדים המשאב הזה מתחלק בין כולם. אני אמא לארבעה וכל החיים עבדתי, אבל הצלחתי לפתח קריירה רק באמצע שנות ה־40 לחיי. אחד השיאים של הקריירה שלי התרחש כשהייתי בת 57. משמע, גידול ילדים עוצר הכל - גם מקצועית, אבל גם כלכלית. אני מאמינה שההחלטה אם להביא עוד ילד לעולם זו החלטה של מה בוער בי יותר - להתקדם בעבודה או להביא עוד ילד. רגע לפני שהבאתי את הילדה הרביעית שלי שוחחתי עם בעלי וממש התעקשתי לשכנע אותו לעשות את הצעד הזה. אמרתי לעצמי שיש לי בית ומשפחה, ולמרות שהיינו עדיין תפרנים, הכל יהיה בסדר".
"היום אני מבינה שצעד כזה יכול להפוך את הקערה על פיה, וזה חומר למחשבה עבורך. לתפיסתי, אנחנו מביאים ילדים לעולם רק כשאנחנו מאוד רוצים. ילדים זו החלטה שמקבלים כשהיא עונה על צורך פנימי של טיפול בילדים ותחושה של מימוש עצמי דרכם. חשוב לבחון את זה גם בצורה שכלתנית עד שתקבלי את ההחלטה שמתאימה לך. הרי אם תביאי עוד ילדים - זה גם עלול לבוא על חשבון הזמן שלך עם ילדייך היום. בשורה התחתונה, מדובר בהחלטה מאוד אישית - אין כאן נכון או לא נכון. הכל בהתאם לרצונות שלך, ולהשתלבות של הדברים בתוך שגרת יומך".
עריכה: עדן בן ארי