השאנז אליזה של יפו: האוצרות הקולינריים של שדרות ירושלים

אחרי שבמשך שנים עבודות הרכבת הקלה עצרו את הקצב של שדרות ירושלים ביפו, בשנה האחרונה נרשמה התעוררות מסוימת, בעיקר בתחום הקולינרי. עם זאת, נראה שהמלחמה הנוכחית שוב שמה את הרגל על הברקס, ומקומות ותיקים רבים נראים שוממים. כדי לעורר את הרחוב ולתרום לקהילה קמו לאחרונה מספר מיזמי אוכל ששמים דגש על הנגשה לקהל של הפנינים הקולינריות של יפו, כאלה שרק ותיקי העיר מכירים.

את אחד המיזמים האלה מובילה מיקה שמעונוב, שפית ומורה להיסטוריה. מיקה היא מסוג הנשים שעולות לי בראש כשאני חושבת על נשים חזקות ומצליחות, שלא נותנות לשום דבר לעצור אותן - גם לא לניתוח קשה בגב. היא אוטודידקטית בתחום האוכל, ומאז ומתמיד בילתה במטבח. הייתה לה מסעדה במשך חצי שנה, כמו כן עבדה בתחום על אונייה ואף אירחה סועדים לארוחות שף בסלון ביתה, שהיה עד המלחמה ממש במקום הזה, על השדרה.

החיבור של מיקה עם עולם האוכל הוא טוטאלי, ובימים של שגרה היא מדריכה טיולי אוכל בגיאורגיה ובנאפולי. לפני כשלושה חודשים, בעת ששהתה ביוון, היא הרגישה שיתוק ברגל. כמה שעות אחרי כן היא כבר הובהלה לניתוח חירום בעקבות פריצת דיסק. מאז היא מטיילת בין סאבלטים ברחבי הארץ, עם געגועים לדירה הישנה שלה ביפו.

מיקה נולדה וגדלה עד גיל 3 בירושלים. משפחתה החליטה לעבור לתל אביב, והיא התאהבה בקסם של יפו והשדרה. היא מדברת על יפו של אז בנוסטלגיה מתקתקה. כשתכננה את הסיור, היה חשוב לה לשים במרכז את ההיסטוריה של השדרה וההתפתחות שלה לאורך העשורים.

שדרות ירושלים עברו לא מעט תהפוכות בשנים האחרונות. הן הוקמו ב־1915 על ידי חסן בק - המושל העות'מאני הצבאי שהוצב ביפו. הן נבנו במקביל לרחוב יפת, וחצו את העיר מפרדסי יפו בדרום אל לב העיר. במשך שלוש שנים השדרה נקראה שדרות ג'מאל פשה, על שם השליט העות'מאני, אך עם עזיבת העות'מאנים את הארץ שמה שונה לשדרות המלך ג'ורג'. לאחר קום המדינה שמה שונה שוב, הפעם לשדרה מספר 1, עד שנקבע השם הנוכחי שלה, על שם עיר הבירה.

בשנותיה הראשונות של המדינה ניסו לשוות לה אופי אירופי, ולאורכה נבנות תיאטראות, מסעדות ובתי קולנוע, אך כשמסתובבים בה היום, מגלים שאף אחד מהמבנים הללו כבר לא פעיל. במקום זאת, השדרה מציעה תפאורה לטיול נוסטלגי, בין מוסדות קולינריים שמסרבים לגווע. כשהרכבת הקלה מספקת קולות רקע, מיקה עומדת באמצע השדרה ומנסה לתאר את הקסם שלה. בהמשך היא מובילה לתחנה הראשונה שלה בסיור - "גואטה", מסעדה טריפוליטאית שמציעה אוכל ביתי מנחם. התפריט של "גואטה" כולל מנות שמוגשות בליווי קוסקוס, כמו מפרום, תבשיל בשר ותפוחי אדמה, חריימה, ממולאים וקציצות. אם חשבתי שנתחיל את הסיור באופן רגוע, אז את פנינו קיבלו קוסקוס עם טבחה וסלט גזר רענן לצד שוט של ערק, כדי לפתוח את הלב והקיבה.

הסיפור של "גואטה" הוא סיפורה של השדרה בעיניי, מקום ותיק ששרד למרות הכל. בהתחלה "גואטה" נפתחה כמסעדה איטלקית שלא צלחה, עשתה הסבה למטבח צרפתי, שגם הוא לא צלח, עד שרפי גואטה ישב במטבח של אמו וקיבל הארה - לפתוח מטבח טריפוליטאי מסורתי. אז, לפני כמה עשורים, טרנד המטבחים האותנטיים הביתיים לא היה באופק, אך הוא החליט ללכת על האוכל המנצח של אמו ופתח מסעדה שעובדת בהצלחה עד היום. שדרות ירושלים 6, יפו.

תחנה שנייה: "איש הענבים"

במבנה יפהפה, ממש ליד השדרה, נמצאת "איש הענבים" - במבט ראשון חנות יין, במבט שני עולם ומלואו לחובבי היין. את המקום פתח בסוף שנות ה־90 חיים גן, איש יין מוערך, והחנות עברה כמה גלגולים עד שהגיעה למשכנה הנוכחי. סוד הקסם של המקום הוא המגוון העצום של יינות ישראליים, מיקב הבוטיק הכי קטן ועד היקבים הגדולים. לצדם מככבים גם יינות שלוקטו מרחבי העולם. מלבד אוסף יינות מרשים, במקום עורכים גם אירועים, תחרויות, סדנאות וטעימות יין. בדרך כלל עושים פה טעימות יין בחמישי ושישי, בעלות של 100 שקלים למשתתף - אז מומלץ לבדוק. דרך שלמה 4, תל אביב.

תחנה שלישית: "סיידיה"

אי אפשר לדבר על קולינריה יפואית ולהתעלם מאחד האוצרות החשובים שלה - הדגה. ברחבי יפו יש לא מעט חנויות דגים ששמן יצא למרחוק, אחת מהן היא "FLY FISH", שנמצאת כמה פסיעות משדרות ירושלים. את החנות הקים חנא עאבד לפני שבע שנים. ההחלטה לפתוח חנות דגים ביפו התקבלה אחרי שנים שבהן עבד בתחום, במסעדות ובמפעל דגים. בחנות הוא מציע דגה טרייה שאפשר לקנות במקום או להזמין עד הבית. כשנפגשנו עם חנא, הוא הגיש לנו את אחת המנות האהובות עליו - סיידיה (דייג בערבית זה סייד) - סוג של מקלובה בגרסת הדגים, המבוססת על ציר דגים, ראשי לוקוס ופילה של דג. בקיצור, תענוג לחובבי הדגים. דרך שלמה 17, תל אביב.

תחנה רביעית: "פונדק הרצל"

לטייל על השדרה בלי לעצור באחד המוסדות המיתולוגיים שלה זה בלתי אפשרי, לכן התחנה הבאה היא "פונדק הרצל". מקום קטן שהאכיל לאורך השנים המון אנשים. הרצל הקים את הפונדק ממש אחרי שחרורו מהצבא, ועד היום הוא שולט בכל דבר שיוצא מהמטבח. אפשר למצוא אצלו שווארמה, שיפודים, פלאפל ומאכלים בסגנון מזרחי כמו קובות, מרקים ועוד. שדרות ירושלים 67, יפו.

תחנה חמישית: "מאפה ליאון"

ואם אנחנו כבר ביפו, חייבים לתת קפיצה קצרה ל"מאפה ליאון", מקום שנמצא ממש על התפר שבין השדרה לשוק הפשפשים. שם טועמים בורקס פילו בולגרי אותנטי או בורקס מים משובח. כאן גם אפשר לשמוע את סיפורה של סבתא ג'ולי, שהגיעה ארצה מבולגריה והביאה איתה את סודותיו של בצק הפילו. במהלך הביקור אצל "ליאון" אפשר לראות גם הדגמה קצרה לשימוש בדפי פילו, לטרוף פחמימות ולקנח במשקה איירן. עולי ציון 17, יפו.

תחנה שישית: "מעדניית אבנר"

אם חשקה נפשכם בדגים כבושים או בממרח לוטיניצה (פלפל אדום בולגרי), אתם חייבים לעשות עצירה קצרה ב"מעדניית אבנר". את המעדנייה, שמציעה מטעמים מהמטבח הבלקני והסביבה, הקימו שני חברים ותיקים - אבנר סוויט ורמי כהן. כעת תמצאו שם רק את אבנר, יושב בחיוך מזמין מאחורי הוויטרינה עמוסת הסלטים. המעדנייה היא לא פחות ממוסד קולינרי, אך כמו עסקים רבים עברה טלטלה בתקופת בניית הרכבת הקלה, טלטלה שגרמה לפרישתו של רמי מהעסק. עם זאת, נראה ששום דבר לא מייאש את אבנר, גם לא התנועה הדלילה יחסית של מטיילים בשדרה בתקופת המלחמה, והוא מסביר בסבלנות על כל גבינה, סלט או דג מלוח. היתרון אצלו, כך הוא אומר, הכל טרי ובלי חומרים משמרים. תמצאו כאן זיתים מסוגים שונים, גבינות, חמוצים, סלטים, ובסופי שבוע גם קציצות ירק שונות, לביבות ועוד. שדרות ירושלים 70, יפו.

תחנה שביעית: "פיצוחי מאיר"

העצירה האחרונה שלנו היא באחד המוסדות הוותיקים על השדרה - "פיצוחי מאיר". זוהי פנינה מקומית ששמה הגיע גם לפינות הכי נידחות בארץ, והכל הודות לשיטת קלייה מסורתית בסירי נחושת ומטעמים ייחודיים שכבר אי אפשר למצוא. החנות, שמציעה פיצוחים, תבלינים ופירות מיובשים, הוקמה בשנת 1949 על ידי ישראל הצעיר והשאפתן, וכיום כבר עובדים בה בני הדור השלישי והרביעי במשפחת אזולאי.

בני המשפחה שמקבלים את פנינו מתגאים בכך שהם מכינים הכל לבד, טוחנים וקולים במקום. בניגוד לחנויות תבלינים אחרות, כאן לא מקבל את פנינו מגש עצום מלא בפיצוחים, אלא הכל מוסתר בכלי פח גדולים כדי לשמור על טריות. חוץ מזה, הם מספרים בגאווה על המרציפן המצוין שלהם, שנקרא "מספן" והוא מיוצר משקדים בגישה המסורתית בסיר שהסב הביא מבולגריה.

עוד הם מספרים שרק אצלם תמצאו קוושקוס - גלעין של משמש קלוי שנחשב למעדן, ומחירו יכול להגיע ל־280 שקל לקילו. הסיבה למחיר הגבוה, שאותו משלמים בשמחה צעירים ומבוגרים ילידי הבלקן, היא שיטת הייצור שלו. הקוושקוס מסתתר בתוך גלעין המשמש וצריך לפצח ולקלף אותו, לאחר מכן להשרות כשבוע במים, ורק אז הוא נקלה באופן ידני ומבוקר.

בקיצור, זה מקום מצוין לעצור בו, במיוחד לפני הסופ"ש ולהצטייד בפיצוחים, בתבלינים ובמלבי איכותי. שדרות ירושלים 62, יפו.

סיורים עם מיקה – מחיר: 260 שקל לאדם, כשלוש שעות, בקבוצות של 12־20 אנשים, אבל אפשר להירשם כבודדים או בהרכבים אחרים. נרשמים דרך האתר Mikafoodart.com, או בוואטסאפ 050-8432843.