כשמדובר ביעדי טיול אביב (או בכלל), ליטא אולי לא תהיה המקום הראשון שיעלה לכם בראש. עם זאת, פנינה נסתרת זו בצפון־מזרח אירופה טומנת בחובה קסם שובה לב במהלך עונת האביב. עם הנופים הציוריים והמורשת התרבותית העשירה, ליטא מציעה חוויה ייחודית ובלתי נשכחת למטיילים שמעוניינים בחופשה אורבנית המשלבת טבע במרחק נגיעה, היסטוריה ותרבות.
כל הדרכים מובילות לתאילנד: כך תבחרו את הטיסות הכי נוחות וזולות ליעד האהוב
טיסת אל על לגיאורגיה חזרה ארצה לאחר שנוסע תקף אנשי צוות
והכי חשוב, בתקופה הזאת, שבה חברות תעופה מבטלות טיסות על ימין ועל שמאל, יוצאות מישראל טיסות במחירים נוחים יחסית. וויז אייר, למשל, מפעילה שתי טיסות שבועיות מתל אביב לווילנה, והחל מחודש יוני מתכננת לקיים שלוש טיסות שבועיות. כמו כן, החל מסוף מאי יפעלו טיסות ישירות מתל אביב לקובנה מדי יום שלישי עם חברת קורדון.
ליטא היא מדינה בטוחה, ידידותית ותומכת נלהבת של ישראל. גם כשכל העולם התאחד נגדנו, היא הפגינה סולידריות באופן פומבי.
כדי להכיר את המדינה שהייתה במשך שנים מחוץ לרדאר של הישראלים, כדאי להתחיל את ההרפתקה הליטאית בבירה המקסימה וילנה.
כשהכל פורח וצינת החורף מתחילה להיעלם, העיר מקבלת אווירה שלווה. זו הזדמנות מצוינת לשוטט ברחובות המרוצפים והצרים של העיר העתיקה, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ולהתפעל מהארכיטקטורה המדהימה שטומנת בחובה היסטוריה של מאות שנים. אפרופו רחובות צרים, וילנה היא אחת הערים הנוחות להתניידות ברגל. אומנם אין לה רכבת תחתית, אך יש לה תחבורה ציבורית מדויקת ופשוטה להבנה. במקום רכבת תחתית יש לה נהר נריס היפהפה, שעובר לאורכה ומושך תיירים ומקומיים בכל עונות השנה.
נוסף לכך, בזמן שבחודשי הקיץ אירופה הופכת ללוהטת ולא נעימה לטיול, כאן מזג האוויר נשאר נוח ומאפשר פעילויות חוץ וטיולים בשמורות טבע, ביערות, באגמים, בים ועוד.
אחת הדרכים להכיר את ליטא היא דרך המטבח שלה. אם אתם אוהבים אוכל אותנטי, נסו לטעום צפלנאי (כופתאות תפוחי אדמה), קוגליס (פודינג תפוחי אדמה), מרק סלק קר או "עוגת עץ" (מעין קיורטוש מקומי מבצק ביצים). ואם התאהבתם בטעמים, תוכלו לבקר בשוקי איכרים מקומיים כדי לטעום תפוחים טריים ופירות יער. על הדרך תוכלו לנסות את הליקר המקומי ספוג הדבש, הנקרא מידוס.
יש כמה מקומות שהם מאסט עבור כל מטייל בווילנה. אחד מהם הוא כיכר הקתדרלה. הכיכר היא אחד המרחבים הציבוריים המשמעותיים ביותר בעיר. במרכז הכיכר נמצאת קתדרלת וילנה, יש בה פסל של הדוכס הגדול של ליטא - גדימינאס, ומגדל פעמונים. מסביב לכיכר נמצאים מוזיאון המציג את ההיסטוריה והפאר של המלוכה הליטאית והמוזיאון הלאומי של ליטא, הידוע באוסף נרחב של חפצים המייצגים את תרבות המדינה. מהכיכר יוצאת שדרת גדימינאס, שבה ניתן למצוא חנויות רבות ומרכז קניות קטן, מסעדות וגם מוזיאון מסקרן במיוחד - מוזיאון הקג"ב. המוזיאון נמצא בתוך מפקדה ישנה והוא משמש אתר הנצחה לזוועות של הסובייטים.
גם אם כנסיות בדרך כלל לא מעניינות אתכם, אל תפספסו ביקור בכנסיית סנט אן (St. Anne) ובכנסיית סנט ברנרד (St. Bernard) שלצדה. השתיים בנויות בסגנון גותי, ואי אפשר לפספס אותן בשל הלבנים האדומות שמהן הן בנויות. הכנסיות אהובות על המקומיים, כך שאל תתפלאו אם בביקור במקום תראו אירועים משפחתיים קטנים או חתן וכלה שמגיעים לצילומים.
היפסטרים בלב ובנשמה? אל תוותרו על השכונה הייחודית והאומנותית שידועה באווירה הבוהמיינית שלה: רפובליקת אוז'ופיס (Užupis פירושה "הצד השני של הנהר"). השכונה שוכנת בעיקול של הנהר, במרחק קצר מהעיר העתיקה. זה היה פעם אזור מוזנח, אבל מאז יש בו קהילה תוססת וצבעונית. אוז'ופיס זכתה להכרה בינלאומית בשנת 1997, כאשר אומנים ותושבים מקומיים הכריזו עליה כעל רפובליקה עצמאית ביום 1 באפריל.
הרפובליקה של אוז'ופיס מאופיינת באווירה המוזרה וביצירתיות שלה. היא בית למספר רב של גלריות אומנות, אולפנים, בוטיקים ובתי קפה. חוקת הרפובליקה של אוז'ופיס, המוצגת על קיר במספר שפות, היא אחד המאפיינים המגדירים אותה. היא מדגישה ערכים כמו חופש, יצירתיות והזכות להיות מאושר. השכונה חוגגת את עצמאותה בכל שנה ב־1 באפריל עם פסטיבל רחוב תוסס מלא במוזיקה, הופעות ותצוגות אומנותיות.
מקום נוסף שכדאי לבקר בו, ואולי יישמע לכם קצת מוזר, הוא בית הכלא לוקישקס. כלא Lukiškės נבנה במקור בסוף המאה ה־19 ושימש למטרות שונות לאורך קיומו עד שנסגר לפני מספר שנים. בשערי הכלא עברו אסירים פוליטיים, מתנגדי משטר ואנשים שהואשמו בפשעים שונים. אפילו מנחם בגין שלנו נכלא שם לתקופה ארוכה. כיום, חלקים מהכלא פתוחים לציבור, ומאפשרים למבקרים לערוך סיורים מודרכים וללמוד על ההיסטוריה שלו. סיורים אלו מספקים תובנות על עברו של הכלא, התנאים שבהם שהו האסירים וסיפוריהם של אסירים בולטים.
מדריכי הטיולים במקום מרבים לשתף בסיפורים על האסירים הידועים לשמצה ביותר של הכלא ועל ניסיונות בריחה בולטים. ביקור בכלא יכול להיות חוויה מעוררת מחשבה וקודרת. הוא מציע הזדמנות להרהר על עברה של המדינה, על העוולות שהתרחשו בה ועל חוסנם של מי שהוחזקו מאחורי הסורגים שלה. אני חייבת לציין שאף שהסיור בכלא מרתק, הוא לעתים קצת קריפי ולכן לא מתאים לכל אחד. בכל מקרה בחצר הכלא מתקיימים מדי פעם אירועים והופעות, ויש שם אפילו בר חמוד בחצר, שיעזור לכם לשכוח מכל הזוועות שראיתם בפנים.
אי אפשר לדבר על ליטא בלי להתייחס לקשר היהודי. בעיר העתיקה של וילנה אפשר לראות את ההשפעה היהודית כמעט בכל פינה. במשך מאות שנים הייתה וילנה, שכונתה "ירושלים דליטא", אחד המרכזים המשמעותיים ביותר של תרבות יהודית, למידה וחיי דת במזרח אירופה. וילנה הייתה גם ביתו של הגאון המפורסם מווילנה, רבי אליהו בן שלמה זלמן, חוקר התלמוד ומנהיג הקהילה היהודית במאה ה־18.
למרבה הצער, במהלך השואה נרצחה כמעט כל האוכלוסייה היהודית. גם בית הכנסת הגדול של וילנה, סמל לחיי הרוח היהודיים, נהרס במהלך המלחמה. כיום תוכלו לחקור את שרידי הרובע היהודי, המכונה גטו וילנה, שבו הייתה כלואה האוכלוסייה היהודית במהלך הכיבוש הנאצי. מקום נוסף שבו תוכלו לבקר הוא בית הקברות היהודי בשניפישוק. הוא נמצא על גדת הנהר, ורובו נהרס בזמן השלטון הסובייטי. כאן היה קבור הגאון מווילנה, לפני שהועבר לבית הקברות היהודי החדש בעיר, שבו גם ניתן לבקר. בית הקברות כאמור נהרס על ידי הסובייטים, שבנו על שטחו אצטדיון. כיום עומד המקום שומם ויש לצדו אנדרטת הנצחה.
מקום נוסף הוא פונאר, הידוע גם בשם Paneriai. פונאר תופס מקום משמעותי בהיסטוריה של ליטא ומשמש תזכורת רבת־עוצמה לזוועות שבוצעו במהלך מלחמת העולם השנייה. פונאר הוא אתר הנצחה קודר, העומד כעדות לקורבנות השואה וזוועות המלחמה. הוא ממוקם ממש מחוץ לעיר הבירה וילנה. במהלך הכיבוש הנאצי הפך המקום לאתר של הוצאות להורג המוניות, שם נרצחו באכזריות אלפי יהודים. השטח המיוער שימש כשטח הרג, עם קברי אחים שנחפרו לקבורת הקורבנות. כיום פונאר הוא מקום של זיכרון שבו המבקרים יכולים לחקור את אתר ההנצחה, הכולל אולם תצוגה המתעד את ההיסטוריה של המקום. בהליכה קלה בשטח המיוער תוכלו לראות גם שורה של אנדרטאות, כל אחת מהן מייצגת את הקבוצות השונות שנפגעו במהלך השואה.
כל טיול באירופה לא יהיה מושלם בלי עצירה בעיירה קטנה לאורך הדרך או בכפר מקומי. זוהי בדרך כלל הדרך הכי אמיתית להבין את הלך הרוח במדינה שבה אתם מבקרים, ובליטא זה לא שונה. לאורך המדינה ובמרחק קצר מהבירה יש המון עיירות קטנות שבהן תוכלו לבקר בחנות מקומית או בכנסייה עתיקה. אך אם אתם רוצים באמת לראות כפר אותנטי, תצטרכו לנסוע כחצי שעה מווילנה אל הכפר גרביולי (Grabijolai), שבו הזמן כאילו עצר מלכת. גרביולי הוא כפר קטנטן עם רחוב מרכזי אחד (לא סלול), שם המקומיים הלא מאוד צעירים חיים בבתי עץ המוקפים בגינה פרטית. אנשי הכפר מתפרנסים בעיקר מחקלאות, וכמעט שאין שם קליטה של אינטרנט. אחת האטרקציות המרכזיות בכפר היא באר מים שנחפרה לפני מאות שנים ועדיין פעילה. בקצה הרחוב יש נחל מקסים שלצדו תוכלו לעצור לפיקניק קצר.
במרחק נסיעה קצרה מווילנה שוכנת העיירה הקסומה טראקאי, הידועה בטירה האייקונית מימי הביניים השוכנת בתוך אגם גאלאבה השלֵו. טראקאי היא אחד מיעדי התיירות הפופולריים במדינה, ובמהלך האביב היא הופכת לארץ פלאות ציורית כשהיערות שמסביב ושפת האגם פורצים בסימפוניה של צבעים. תוכלו לצאת לשיט בסירה באגם השלו (כ־20 יורו), לחקור את ההיסטוריה העשירה של הטירה, ולהתמכר למטבח קראים (זרם ביהדות) מסורתי לחוויה ליטאית אותנטית. אחת המסעדות המומלצות שמציעות תפריט קראי אותנטי היא "קיבינלאר" (KYBYNLAR), שבה תוכלו לטעום כופתאות בעבודת יד ואת המנה הכי מזוהה עם המטבח - קיבינאי (KIBINAI), מאפה ממולא בשר או תרד. קיבינאי יעלה לכם כאן 2.50־4 יורו, תלוי במילוי. ואם אתם אוהבים לחיות על הקצה, תוכלו לצאת למסע בכדור פורח שממנו תוכלו לראות את הטירה והאגם ועוד נופים מרהיבים.
• הכותבת הייתה אורחת של לשכת התיירות הליטאית.