הכל זורם: קחו הפסקה וסעו לעמק התמז באנגליה

נהר התמז מוכר ברחבי תבל כנתיב המים החוצה את העיר לונדון. מטיילים רבים מספור ראו ואף שטו במימיו הזורמים לכיוון התעלה האנגלית, הלוא היא תעלת למאנש. מקורות הנהר נמצאים באזור הקוטסוולדס, ממערב לאוקספורד, ואורכו כ-350 קילומטרים. בתוואי הנהר, בכיוון המנוגד לזרימתו, חדרו לאנגליה כובשיה במהלך הדורות. כך עשו הרומאים וכך עשו הנורמנים, ואלה וגם אלה השאירו חותם על גדותיו. ברבות השנים הפך הנהר לנתיב תחבורה ולאורכו נסללו שבילים ששימשו את הסוסים מושכי האסדות. שבילים אלה היו תוואי התשתית לשביל התמז המשמש כיום את המטיילים.

טיול לגדות התמז שמחוץ ללונדון עובר בנופים ירוקים, בעיירות ובכפרים. ארמונות, בתים היסטוריים וכנסיות מככבים לאורך הנתיב הזה, אולם יותר מכל, הנהר עצמו הוא מהותו של השביל. לפני שיוצאים לטיול כזה מומלץ לעיין בספרו של ג’רום ק. ג’רום “שלושה בסירה אחת” (בתרגומו של דני קרמן, שהוסיף גם 12 מסלולי טיול. הוצאת אריה ניר, 2002). 

הסופר מתאר מסע עם חבריו במעלה הנהר, מקינגסטון שבמערב לונדון ועד לפאתי אוקספורד. החבורה הבריטית עשתה מסלול של כ-200 קילומטרים, בחלקו המרכזי של הנהר, המוכר כעמק התמז. הם עשו את הדרך בסירה. אנו, כמו רבים אחרים, צעדנו פסיעות אחדות בשביל התמז אך לא ויתרנו על נסיעה לאורכו ברכב השכור.

אך טבעי היה להתמקם ליד העיירה וולינגפורד, שבקרבתה התגורר הסופר ג’רום, שקברו מצוי בכפר יולם המרוחק ממנה שישה קילומטרים. עיר ימי ביינימית זאת ובה שרידי מבצר, שהחליף ידיים ודגלים במהלך ההיסטוריה, היא עיר שוק והגשר שבמרכזה שימש לחציית הנהר החל משנת 1141 . על שרידיו של המבצר נשתל גן נוי יפהפה. 

גם לדורצ’סטר השכנה יש היסטוריה עשירה. בשנת 43 לספירה היא נכבשה בידי הרומאים, שבראשם עמד קלאודיוס. כאשר הסקסונים שלטו בדרום אנגליה הייתה העיר בירת וסקס ולימים נהפכה למרכז נוצרי חשוב. עד היום עולים לרגל לכנסייה המרשימה בת  1,400 השנים, שקונצרט של מקהלה ותזמורת נערך בה באחד מערבי שהותנו שם. לכנסייה, דורצ'סטר אבּי, צמוד מוזיאון. כיום דורצ'סטר היא עיירה חמודה.

ברחובה הראשי יש מבנים ישנים ומסורתיים עם פאבים ובתי מלון צנועים. בתיה האחרים הם מבנים חדשים בני קומה אחת, ובחצרות חונים רכבי ריינג'רובר ודומיהם. את ארוחת הערב הראשונה בדורצ'סטר אכלנו בפאב של מלון "המלך ג'ורג'". כמקובל בתחילתו של סוף שבוע המקום היה צפוף ורועש, אם כי במידה סבירה ואף מנומסת בהיות הקהל מבוגר יחסית. מהתפריט נציין את הלאמבורגר, המבורגר מבשר כבש. למחרת נהנינו משמש חורפית ושבנו לדורצ'סטר, המרוחקת מאות מטרים מן התמז, מתוך מטרה לטייל על שפת המים. תחילתו של הטיול הייתה למרגלות הגשר שעל נהר התיים. משם פסענו בשביל מסומן עד למפגש שלו עם התמז.

לגדות התמז. צילום: תלמה אדמון

נתיב ההליכה חצה משטחי אחו, שחלקם הוצפו בעיצומו של החורף שקדם לבואנו. על העשב שלשפת המים נחה סירת מגורים, שהגאות הרימה והניחה שם. בעל הסירה השאיר פתק התנצלות לחוואי שעל אדמתו היא עגנה. השביל שלצד התמז הוביל אותנו עד לכפר ליטל וויטנהאם, שם יש סכר, גשר על הנהר וגם כנסייה קטנה.

שביל התמז מתעקל משם לכיוון קליפטון המפדן. הכנסייה של קליפטון המפדן, סט.מייקלס אנד אול אנג’לס שמה, בולטת למרחוק וכאשר קרבים אל הכפר מבחינים שגגות חלק מן הבתים עשויים קש, כיאה לכפר אנגלי מהתמונות שהכרנו. “כפר קטן ונפלא, בסגנון הישן, רגוע וטובל בפרחים, ונוף הנהר עשיר ויפהפה. אם אתם מתכוונים להישאר פה בלילה, אין טוב מאשר להיכנס ל’ברלי מו’. הייתי אומר ללא היסוס, שזהו הפונדק היפה והמעניין יותר שאפשר למצוא באזור הנהר”, כתב ג’רום ב־ 1889 (עמוד 240). 

הפאב הזה קיים גם היום. אנחנו העדפנו להתפרקד על הדשא שלגדות הנהר. את הערב בילינו בדורצ’סטר, בפאב הרגוע של מלון “ווייט הארט”. קילומטרים אחדים מדורצ’סטר, במורד הנהר, מצוי הכפר גורינג שהוכתר ב-2008 כ”כפר היפה של אנגליה”. אחד מהנימוקים היה מיקומו של הכפר. הנהר חותר בין שתי רצועות של גבעות, כשמצד אחד, באוקספורדשייר ממוקם הכפר גורינג ומהעבר האחר מצוי הכפר סטריטלי ברקשייר. המבט מהגשר המחבר את שני היישובים, שאוחדו לרשות מוניציפלית אחת, משקיף על נוף כפרי, על הסכר ועל פיתולי הנהר המתפצל. זוהי נקודה שמרבים לצלם אותה. שני הכפרים ממוקמים בצומת של שלוש דרכים בעלות ותק, כשאחת מהן, הרידג’ווי, טוענת לכתר הדרך הכי עתיקה באירופה.

כדי להגיע לעיירה הנלי און תמז דילגנו על פני עיקול התמז והעיר רדינג וחתכנו דרך מישורי אחו וגבעות מיוערות אל העיירה שזוכה מדי שנה לפרסום בעולם האנגלו-סקסי בזכות הרגאטה המלכותית, תחרות החתירה בסירות, הנערכת שם בחודשי הקיץ, ב”עונה החברתית”. עבור האנגלים, בעיקר בעלי תואר אצולה או חשבון בנק שמן, מדובר בשורת אירועים, שבהם לובשים האורחים את מיטב מחלצותיהם וכובעיהם על בסיס קוד לבוש מוקפד ומתכנסים כדי להתחכך ולנהל סמול טוק. 

האירועים הללו כוללים מופעי תרבות ואירועי ספורט, ובהם גם מרוץ הסוסים באסקוט, טורניר הטניס בווימבלדון ואת תחרויות החתירה שמתקיימות בהנלי בשבוע הראשון של חודש יולי. די אם נאמר שתחרויות החתירה הללו החלו ב-1839 , כדי להבהיר עד כמה הרגאטה נטועה עמוק במסורת של החברה האנגלית. כיום זהו אירוע בינלאומי ומספרן של התחרויות באותם חמישה ימים ביולי מגיע ל-200.

המבקרים בעיירה בימות השנה הרגילים מתרשמים מהציוריות והשקט שלה, המשדרים עולם ישן. הגשר העתיק והטיילות שלאורך הנהר הם אטרקציה תיירותית, אולם הטיילים נהנים גם משורה של פאבים, מבשלות בירה ומסעדות מטופחים, חלקם ברחוב הראשי ואחרים ברחוב הניצב לו, המוליך אל הגשר של הנלי. הוסיפו לאלה את הגלריות, את חנויות העתיקות והספרים, מבני הלבנים בני מאות השנים ואת מועדוני השיט הפעילים בעיקר בימי סוף השבוע, ותוכלו לחוש באנגליה של אז. חווינו יום כזה כאשר תושבי הסביבה ולונדון באו לבלות יום של חופשה בחיק הטבע.

מרלו היא עיירה מפורסמת נוספת בעמק התמז על הדרך ללונדון. “מרלו היא אחת מאותן ערים אנגליות, מושלמות ומהנות, שתענוג לבקר בהן אך קשה לחנות בהן”, כתוב באחד ממדריכי התיירות המקומיים. בתי העיר הם לתפארת הסגנון הג’ורג’יאני. הגשר התלוי הניצב גאה במרכז העיירה הוא אטרקציה תיירותית בפני עצמה. אין תייר שלא פוסע עליו ונהנה מהמראה של כנסיית אול סיינטס והסכרים המאפשרים את הפלגתן של הסירות במורד הנהר.

האטרקטיביות של מרלו משכה אל העיירה סופרים כטי. אס. אליוט ובני הזוג מרי ופרסי שלי, שנטעו בה את ביתם. גם ג’רום בילה שם פרק זמן במהלך כתיבת “שלושה בסירה אחת”. הוא עשה זאת ביושבו בפאב “טו ברוארס”, שתי מבשלות השיכר. כך כתב ג’רום על מרלו: “זאת עיר קטנה ושוקקת חיים... אפשר למצוא בה הרבה פינות חמד עתיקות המחזיקות את גשרי הזמן המעבירים את הטייל בן זמננו אל הימים בהם גזל ויליאם הכובש את אחוזת מרלו מאלגר הסקסוני והעניק אותה למלכה מתילדה”.

ואכן, טיול בעמק התמז לא נועד למי שמעוניין לסמן וי על מפת הטיולים האישית. לצורך זה אפשר להסתפק בנסיעה בת חצי שעה לאוקספורד או לווינדזור. אין בכך כדי לומר שאפשר לוותר על שתי פניני התיירות האלה, אך טיול בעמק התמז יספק לכם את הנחת ושאר הרוח שהם, לטעמי, המרכיבים היותר חשובים בטיול. זה לא כבר פרסם האתר "אלכסון" רשימה מאת הנרי וויסמאייר, עיתונאי לונדוני הכותב על נסיעות (בין השאר ב"ניו יורק טיימס", "הגארדיאן", "וושינגטון פוסט" ו"טיים מגזין"). ויסמאייר כותב: "אם הטיול שלכם הוא תרגיל בסימון וי; אם אתם תולים אפילו שמץ מהערך העצמי שלכם במספר המדינות שביקרתם בהן; אם אתם חושבים על רשימות בסגנון 'עשרת ה-X הטובים ביותר', מלכודות הקלקות שפונות למכנה המשותף הנמוך ביותר; אז הרשו לי לומר לכם, ממפגר תלוש למשנהו: טיול לא הופך אתכם למעניינים יותר. הוא רק מוכיח שאתם לא שונים מאחרים בכלום".

עמק התמז הוא המקום לקחת את הזמן, לעצור בפאבים, לשבת על גדת הנהר ולהביט בסירות, להיות עם עצמכם ולהרגיש כאילו אתם הולכים בשביל שאיש לא הלך בו קודם לכן. בסיום הטיול אפשר לקנח, כמו כולם, בקניות בלונדון.