לא רק גונדולות: החלקים בוונציה שאתם לא מכירים

האוספים המצויים בעיר אינם נופלים מאלה שברומא או בפירנצה. בהשוואה לערים האלה נהנית ונציה מן העובדה שהיא אחת ויחידה בתבל בזכות תעלותיה. בשעה שמבקריה נהנים ממיטב יצירות האמנות, הם יכולים גם לבלות ימים בשיטוט ללא הפרעה במוזיאון הפתוח, שהוא העיר כולה על סמטאותיה, כיכרותיה, כארבע מאות גשרוניה וגם באיי הלגונה שמסביב לה. רשימה אחת לא יהיה בה די כדי לספר על מכמני ונציה. על כן נתחיל ברשימה המוקדשת לאלה שעדיין אינם מכירים את העיר (אלא רק הציצו בה), וגם למי שלא היו בה מעודם.

העיר ונציה נחלקת לשישה רבעים. שלושה מהם מצפון לקנאלה גרנדה ושלושת האחרים מדרום לתעלה הראשית המפותלת החוצה את העיר. רק שלושה גשרים מחברים בין שתי גדות התעלה הגדולה, שתחילתה בפיאצלה רומא (שם ממוקמת תחנת האוטובוסים) ובתחנת הרכבת השכנה וסיומה בכיכר סאן מרקו. איך שלא מגיעים לוונציה - ברכב, ברכבת או בטיסה - התחנה הסופית של המכונית תהא התחנה הראשונה של סירת האוטובוס, הוואפורטו.

המחיר לנסיעה אחת בעיר עצמה ולאיים המקיפים אותה הוא 7 אירו, וכרטיס יומי מחירו 20 אירו (לאל על יש שלוש טיסות בשבוע לנמל התעופה הנעים ״מרקו פולו״. אפשר להגיע לעיר מן השדה בקו 5 של 6 - actv אירו, 20 דקות - או לקנות כרטיס משולב עם נסיעה בוואפורטו ב-12 אירו).

פיאצה סן מרקו. צילום: מאיר בלייך
 

כדי להגיע למלון שלנו ברובע דורסודורו בחרנו בדרך המנצחת לפתיחת ביקור בוונציה: שיט לכל אורכה של הקנאלה גרנדה, וזאת אף על פי שבהליכה רגלית היינו עושים את הדרך ב-15 דקות בלבד. לגדת התעלה ניצבים עשרות ארמונות, שאוכלסו בעבר במשפחות העשירות של עיר הסוחרים ורבי החובלים, וכמעט כל אחד מהם נושא את שמה של משפחה מפורסמת. חלקם נהפכו למוזיאונים, אחרים החליפו בעלים ונמכרו לעשירים חדשים יותר. יש מבנים ששופצו, ואחרים ממתינים להון הדרוש. הצילומים הטובים ביותר של הארמונות ייעשו מסיפון הוואפורטו, כי לאורך התעלה - ״הרחוב היפה בתבל״ כהגדרתו ב-1495 של שגריר צרפת לרפובליקה של ונציה - אין מדרכות, כך שהיצירות הארכיטקטוניות גלויות במלוא יופיין רק לעין הנוסע בסירת האוטובוס.

את רובע דורסודורו, שהוא הדרומי ברבעי העיר, אפשר להגדיר כ״רובע של הוונציאנים״, והוא מבטיח לתייר את המיטב מכל העולמות. ברובע זה מצויות אחדות משכיות החמדה האמנותיות של ונציה, סמטאותיו צבעוניות ושוקקות חיים ביום ובערב בזכות הסטודנטים שלומדים באוניברסיטה המקומית, כיכרותיו משופעות בברים, בתי קפה ומסעדות השווים לכל כיס, ועם זאת אין שם המולה תיירותית שאופיינית לאזור פיאצה סאן מרקו. יש כאן פחות דוכני מזכרות, אבל יש מספיק חנויות לחפצי אמנות העשויים מזכוכית מורנו, או תיקים, כדי לספק את הרעב לרכישת מזכרת.

האטרקציה התיירותית המוכרת ביותר ברובע דורסודורו היא ה״גלריה דל׳אקדמיה״, הממוקמת מול אחד הגשרים שעל התעלה הגדולה. אוסף הציורים של המוזיאון הזה מייצג 500 שנות ציור, החל בתקופה הביזנטית וימי הביניים, דרך הרנסנס והבארוק ועד לתקופות מאוחרות יותר. בגלריה התוודענו לגדולי הציירים הוונציאניים ובראשם טינטורטו, שהיה הפורה מכולם. בציוריהם של אלה נשוב ונפגוש בכל אתר ואתר בעיר. האמנים הללו ראויים לכתבה נפרדת.

באותו רובע נמצא מוזיאון קה רצוניקו, המוקדש לתולדות העיר במאה ה-18, עם יצירות שחורגות מסיפורי הקדושים ומנעימות את השהייה בכל חדר ובכל קומה. יש כאן ציורי תקרה מדהימים. ציור תקרה נוסף, ענק ומדהים ובו 40 תמונות, ראינו בכנסיית סאן פנטלון השכנה. מי שמבקש להתרענן בצפייה ביצירות של מיטב אמני המאה ה-20 יוכל למצוא את מבוקשו בווילה מטופחת על גדות התעלה, שם מוצג אוסף פגי גוגנהיים. לא הרחק משם, בקצה חצי האי, בפתח הקנאלה גרנדה, ניצבת במלוא עוצמתה כנסיית סנטה מריה דלה סלוטה, עם כיפותיה המרשימות. זהו המונומנט הנלכד בעינו של כל צלם הנכנס לעיר מכיוון כיכר סאן מרקו.

הכנסייה נבנתה כדי להודות להשגחה לאחר שהעיר נחלצה ממגפת דבר בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-17. בעוד גדתו הצפונית של הרובע נושקת לתעלה הגדולה ההומה סירות וגונדולות, גדתו הדרומית מביטה על תעלה רחבה הרבה יותר, תעלת ג׳ודקה (לא לבלבל עם הגטו), שם שטות ספינות של ממש. לאורך הגדה סלולה טיילת רחבת ידיים וגם שתי כנסיות ראויות לביקור: סן ניקולו די מנדיקולי וסן סבסטיאנו.

רובע סן פולו גובל בדורסודורו מצפון-מערב. זהו הרובע המסחרי של העיר, והחנויות והדוכנים משתלטים על הסמטאות ככל שקרבים לגשר הריאלטו. הגשר, ששתי שורות של חנויות ניצבות עליו, עמוס תיירים בכל שעות היממה, ונדמה שאין מבקר הבא לעיר שלא ניצב עליו או שט מתחתיו. הגשר הוקם בשלהי המאה ה-16 והיה היחיד מעל הקנאלה גרנדה עד 1854, מועד הקמת גשר האקדמיה. למרגלותיו פועלים שוקי ירקות, פירות ודגים, ונמצאים שם עשרות דוכנים זהים המתמחים במוצרים תיירותיים.

ככל שמתרחקים מהגשר נחשפים לעין האוצרות האמיתיים של הרובע: כנסיית סן רוקו המקושטת להפליא, כנסיית סן פולו עם 14 ציורים של ג׳אנדומניקו טייפולו המתארים את מסע הצלב של ישו, כנסיית סנטה מריה די פרארי עתירת הממדים, העשירה בציורים ומעוטרת בספסלי מקהלה מרשימים. גולת הכותרת ברובע זה, לדעתם של חובבי אמנות, הוא הסקולה גרנדה די סן רוקו ובו 61 ציורים של טינטורטו. בקומת הקרקע משתרעים על הקירות שמונה ציורי ענק המתארים את חיי מריה.

השלישי ברבעי הגדה הדרומית הוא סנטה קרוצ׳ה. הרובע הזה, הנושק לקטע המערבי של התעלה הגדולה ומארח את תחנת האוטובוסים, נעדר אטרקציות תיירותיות והוא מרוחק יחסית ממוקדי התיירות. יתרונו בבתי המלון הזולים יחסית. מן העבר האחר של הקנאלה גרנדה מצוי רובע קנארג׳יו שבתחומו מצויים הגטו היהודי, כנסיית סנטה מריה די מירקולי, שהיא סמל לארכיטקטורת הרנסנס הוונציאנית עם קירות השיש הבוהק שלה וגם ארמון קה ד׳אורו, שחזיתו הצופה אל התעלה הגדולה היא מן היפות שהעיר מציגה. רובע זה מאופיין ברחובות רחבים יחסית, ותעלותיו הן בדרך כלל מחוץ לתחומי הסיורים התיירותיים. זאת הסיבה שבחרנו לשוט בגונדולה (80 אירו לחצי שעה) דווקא שם כדי לראות את הגטו ואת החצרות האחוריות של ונציה.

רובע קסטלו מצוי בקצה הצפון-מזרחי של העיר. הוא הגדול ברבעים, שצמח לצד המספנות. כיום הוא מארח את הביאנלה של ונציה. בתחומו מצויות שתי כנסיות חשובות עשירות בציורים: הבזיליקה של סן ג׳ובני ופאולו שהיא אחת הגדולות בעיר ומקום קבורתם של 25 דוג׳ים, וכן כנסיית סן צקריה, הגובלת ברובע סן מרקו. הרובע הזה על שמו של הקדוש של העיר הוא התיירותי ביותר ולא בכדי. הכיכר המרשימה היא רק פתיח ליצירת הפאר האמיתית של העיר - ארמון הדוג׳ים (פלאצו דוקלה, ארמון הרוזנים). הוסיפו לכך את הבזיליקה, את הקמפנילה (מגדל הפעמונים), את מגדל השעון, את הארמונות והכנסיות, את הסמטאות המטופחות עם חנויות היוקרה, והרי כל הסיבות שבעולם לבלות ברובע זה ימים אחדים, וגם לכתוב עליו טור נפרד.

רובע דורסודורו. צילום: מאיר בלייך