שימור המורשת הבנויה (ארכיאולוגיה) והרוחנית (היסטוריה) קשורים זה בזה כפי שקשורים באדם הגוף והנפש. מעשה השימור הוא מכלול של פעולות שתכליתן המשך קיומם לעתיד של אתרים, מבנים ורעיונות בעלי ערך תרבותי, היסטורי, דתי, לאומי, אדריכלי, נוסטלגי ועוד. בין תפקידה הרבים העוסקים בשמירת החי והטבע, נמצאת בסמכותה של רשות הטבע והגנים גם הגנה ושמירה על המורשת הבנויה. שימור המורשת בכללותו נוגע בנקודת ההשקה בין הקדום לקדמה, בין עבר להווה ולעתיד. על מתחם הר הבית בירושלים למשל, נשענים ערכים רבים כגון קדושה, אמונה, דתיות, סיפורי התנ"ך וחז"ל, זהות, אדריכלות, ספרות, רגשות לאומיים, זכויות על הארץ ועוד.

בעשור האחרון, בסיוע משרד מורשת, התווספו לרשות הטבע והגנים עשרות משמרים מקצועיים ומנוסים האמונים על הטיפול וההצלה של אתרי המורשת הרבים הנמצאים בארץ-ישראל, שיש המעריכים שמספרם עולה על 40 אלף. השנה, עבודת השימור שביצעו אנשי הרשות, נעשתה גם לאור ובצל המלחמה המתחוללת. בסימון דרך זה – שנה ללחימה, ד"ר דרור בן-יוסף ויהונתן אורלין מרשות הטבע והגנים, מציגים לנו כיצד מתבצע שימור של אתרי המורשת הבנויה במחוז הצפון, המחוז בו הטבע הישראלי ספג קשיים רבים מאש הלחימה. 

ד"ר דרור בן-יוסף, ארכיאולוג מחוז צפון ברשות הטבע והגנים: "עבודת שימור המורשת הבנויה היא עבודה יומיומית, סיזיפית וחשובה לאין שיעור. בכל מדינת ישראל יש בסה"כ כ-120 משמרים מוסמכים שעמלים על שימור אלפי אתרים מגוונים. אנחנו גאים לעמוד בחזית שימור המורשת ולאפשר לדורות רבים קדימה ללמוד את סיפורה המורכב של הארץ הנדירה הזו, שמורשתה משפיעה על שלוש הדתות המונותאיסטיות: יהדות, נצרות, ואסלאם. לצורך ההמחשה, עלות  שימורם של האתרים שיוצגו בכתבה זו מגיעה לסכום מצטבר של למעלה מחצי מיליון שקלים הכוללים תכנון, יעוץ הנדסי, שימור פיזי ולבסוף גם שילוט והנגשה. אנו במחוז הצפון עובדים במשנה זהירות לאור הלחימה העצימה במחוז ויש אזורים תחת אש שנמצאים כרגע מחוץ לתחום הפעילות שלנו. נכון להיום, אין אתרי מורשת בנויה שנפגעו בצורה ישירה מהלחימה. אנו ממשיכים לבצע את עבודות השימור, ומקווים שביום שציבור המטיילים יחזור לצפון הארץ, הוא יגלה שהאתרים - לא רק שלא נפגעו – אלא גם השתמרו ופותחו".

הטחנה בגן השלושה לפני ולאחר הטיפול (צילום: נדב ברטן)
הטחנה בגן השלושה לפני ולאחר הטיפול (צילום: נדב ברטן)

גן השלושה (הסחנה)  - שימור טחנת הקמח

על קו המים שומרה טחנת קמח עתיקה שנוסדה בתקופה הממלוכית, לפני כ-600 שנים. הטחנה הייתה על סף קריסה ובעבודה מאומצת של כשלושה חודשים, שוקמה הטחנה כמעט עד לרמה של הפעלתה מחדש. המשמרים נדרשו לבנות את יסודותיה מחדש וליצב את המכלול כולו.

שער התאים בתל מגידו (צילום: דרור בן-יוסף)
שער התאים בתל מגידו (צילום: דרור בן-יוסף)

גן לאומי תל מגידו – שימור השער הכנעני

השער הכנעני בתל מגידו מתוארך לתקופת הברונזה המאוחרת, לפני כ-3,400 שנים. זהו שער בעל שלושה תאים כפולים שנועד לעצור על הסתערות אויב על השער. לאחרונה ניכר כי שער זה החל להתפורר ביסודותיו, וצוות השימור ביצע חיזוק ושחזור של היסודות הרעועים.

שימור בגן לאומי ציפורי (צילום: נדב ברטן, רשות הטבע והגנים)
שימור בגן לאומי ציפורי (צילום: נדב ברטן, רשות הטבע והגנים)
 

גן לאומי ציפורי – ניקוי פסיפסים בקיטור

ציפורי, בירת הגליל ידועה כעיר בה נחתמה המשנה על ידי רבי יהודה הנשיא, אך שם נוסף יש לעיר זו והוא "עיר הפסיפסים". בציפורי השתמרו פסיפסים מרהיבים מהתקופות הרומית והביזנטית וכדי להבליט את יופיים על גווניהם, אנו מנקים אותם בלחץ קיטור עדין. בציפורי נתגלה קטע של פסיפס הנחשב ליפה ביותר בעולם! זהו פסיפס "המונה ליזה של הגליל", המתאר אשה יפהפייה המזוהה כאפרודיטה או כבעלת הבית שגרה במקום.

שרידי מבצר כוכב הירדן (צילום: יניב לוי, רשות הטבע והגנים)
שרידי מבצר כוכב הירדן (צילום: יניב לוי, רשות הטבע והגנים)

גן לאומי כוכב הירדן – שימור קירות

בגן לאומי כוכב הירדן שנבנה בתקופה הצלבנית, לפני כ-800 שנים, השתמרו קירות המתנשאים לגובה של מספר מטרים. בחלק מקירות הבזלת הוסף נדבך של אבני גיר כדי להגן על המבנה מפני רעידות אדמה (אבני גיר רכות מאבני הבזלת ומאפשרות תנועה קלה של הקיר בעת רעידת אדמה).

צוותי השימור מבצעים באתר מילוי מישקים (מילוי חומר מלטה על בסיס סיד בין נדבכי האבן) במטרה להאריך את ימי חייהם לטובת הדורות הבאים.

שומרים על הגחלת

רשות הטבע והגנים מסבירה כי בעוד מספר דורות ולאור תנופת פיתוחה של ארצנו, זו חובתנו להגן על "הזקנים שבחבורה", על אתרי המורשת המספרים את סיפורה של הארץ משחר ההיסטוריה ועד לעת החדשה. האתרים מתפרקים, שימורם ואחזקתם יקרים, הקרקע מצטמצמת ובני האדם מוצאים נחמה בתוך המסכים המתוחכמים ושפע האינפורמציה. לאור זאת, יש לשאול מי ישמור על אתרי המורשת? מי יקצה משאבים וזמן לשם טיפוחם? 

נראה שללא "חיבור" האתרים ל-DNA  של בני-האדם, ילך מצבם וידרדר עד אשר ימחו כליל מעל פני השטח. המפתח לשרידותם של אתרי המורשת טמון אפוא ברצונו של הממסד, של הקהילה ושל היחיד לשמרם כרצף סיפורי שלם ורלוונטי. המסקנה הנגזרת מכך היא שעל אתר המורשת "לשכון בלבבות" הציבור, כחלק מזהותו האישית והאנושית ארוכת הדורות.