בתקופה שבה הטיסות יקרות או מתבטלות, ורבים מאתרי הטבע סגורים למבקרים, המדבר הישראלי קוסם ללא מעט מטיילים ומטיילות שמחפשים שקט. עם זאת, עלייה בכמות המטיילים – בין אם בעיתות מלחמה או בעיתות שגרה – חושפת את הטבע המקומי לפגיעה פוטנציאלית, ולכן ב-2021 נפתח לראשונה בישראל מסלול טיול במתכונת של "פרמיט" (permit) – שביל שכדי לטייל בו צריך הֵיתר כניסה מיוחד. בשבילי היתר מספר המטיילים מוגבל ומותנה בהרשמה מראש, בדומה למסלולים מתויירים פופולריים בעולם. מחקר חדש שפורסם לאחרונה בכתב העת "אקולוגיה וסביבה" חושף את ההשפעות של המטיילים בשביל ההיתר על הדיירים המקומיים: צבאים, פראים ובעלי חיים אחרים. המחקר, שנערך בשיתוף פעולה בין רשות הטבע והגנים ומכונים לחקר המדבר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בדק איך מגיבות חיות הבר בשביל ההיתר לביקור של חובבי הטבע ההולכים על שתיים.
שביל ההיתר המדובר נמצא ברמת נקרות שבנגב. הוא מתחיל ב"מפער נקרות" ומסתיים ב"מצד נקרות", והוכרז בעבר כאתר מורשת של אונסק"ו. הוא עובר בדרך הבשמים ההיסטורית, שקיבלה את שמה בזכות הסחורות שהועברו דרכה מהמזרח הרחוק לאירופה, בהן בשמים, תבלינים ואבנים יקרות. השביל אינו מסומן, והמטיילים מנווטים בו בעזרת מפה שנשלחת לטלפון הנייד מייד לאחר ההרשמה למסלול. צוות החוקרים בראשות יובל צוקרמן וזהבה סיגל, ובהנחיית פרופ' עודד ברגר-טל מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הציב מצלמות לצד המסלול ומול תחנות הרחה. תחנות הרחה משמשות בעלי חיים לסימון טריטוריה על ידי הפרשת שתן וגללים, ופרטים מאותו מין של בעל חיים נמשכים אליהן באופן טבעי.
בעזרת התמונות שהתקבלו עקבו החוקרים אחרי כמות המטיילים וכמות חיות הבר במשך כשנה. המחקר מצא שנוכחותם של פראים וצבאים, מינים הפעילים בשעות היום, פחתה משמעותית בימים שלאחר מעבר מטיילים. לעומת זאת, הפעילות של ארנבות ושועלים לא השתנתה באופן מובהק מתנועת מטיילים, ככל הנראה, בגלל שהם בעלי חיים שפעילים בעיקר בשעות הלילה – בזמן שאין נוכחות מטיילים בשביל בלאו הכי.
עם זאת, במקרה של שביל הפיילוט ברמת נקרות, עיקר ההשפעה על חיות הבר לא נובעת ממספר המטיילים, אלא מעצם נוכחותם. "מפתיע לגלות שמעבר של מטייל אחד על השביל יוצר הפרעה דומה לזו של 40 מטיילים. עצם הנוכחות של מטייל בודד גורמת לכך שחיות הבר נמנעות מלהגיע לאזור במשך מספר ימים", אומרת צוקרמן. מספר המטיילים בשביל נמוך באופן יחסי, ובחלק מהימים לא נרשמה כניסת מטיילים כלל. נצפה שכאשר מטיילים לא פוקדים את השביל במשך מספר ימים, הפראים והצבאים שבים לפעילות שגרתית. כלומר, להגבלת תדירות ימי כניסת המטיילים יש השפעה גדולה יותר על פעילות חיות הבר מאשר הגבלת כמות המטיילים.
החסמים בדרך למים
מקטע השביל המטויל הוא צוואר בקבוק התחום במצוקים תלולים, ומאפשר גישה לעין סהרונים – מקור המים המרכזי באזור. כשיש מטיילים בשביל, חיות הבר נמנעות מתנועה במרחב ולא מתאפשרת להן גישה למקור המים. מצב זה עלול להימשך מספר ימים ברצף, ולגרום למוות ולמחלות אצל חיות הבר. לכן, הגבלה של ימי הכניסה ויצירת מרווח בין מועדי כניסת המטיילים יכולות לאפשר לחיות הבר זמן התאוששות וחזרה לפעילות שגרתית עד לכניסת המטיילים הבאה. "חיות בר הן אינדיקטורים לשמירת טבע במדינה", אומרת סיגל. "שמירה על רציפות המערכת האקולוגית ועל בתי הגידול מייצרת מערכת בריאה ומאוזנת שמשרתת גם את האדם. במקום לשמור בעתיד על מינים ב[סכנת] הכחדה, חייבים היום לנקוט בפעולות אקטיביות", היא מסבירה.
המקטע שנבחר לשביל ההיתר הוא מקטע ברמת קושי למטיבי לכת, ואינו מסלול מעגלי. לכן, על אף שהוגבל ל-90 מטיילים ביום, בפועל נצפו בו הרבה פחות מטיילים. בשבילים מטוילים יותר ייתכן כי הגבלת מספר המטיילים תהיה משמעותית יותר מהגבלת תדירות ימי הכניסה לשביל.
במחקר נוסף, שנערך בעין עבדת בתקופה שבה פחתה כמות המבקרים מ-2,000 בימי שיא לכ-100 מבקרים בימי סגר הקורונה, הקדימו היעלים להגיע לשתות ממקורות המים בשעות הצהריים החמות במקום בשעות הסגירה של האתר. שינוי התנהגות זה הביא לשגשוג ולהכפלה בילודה של אוכלוסיית היעלים. "אנחנו בוחנים איך למזער את הפגיעה בטבע כדי שגם המטיילים בעוד עשור ויותר יוכלו ליהנות מהטבע בישראל", אומר בעז שיזף, מנהל תחום הטיילוּת ברשות הטבע והגנים. "אנחנו ממשיכים עם הפיילוט המחקרי ברמת נקרות ובהתאם לתוצאות נלמד, מתוך ראייה עתידית, לתכנן עוד מסלולים בצורה מבוקרת כזו", הוא אומר.
"כשמתכננים שבילים חדשים, יש הרבה משתנים שצריך לקחת בחשבון, ומחקר הוא כלי שמוביל לממשק טיילוּת נכון יותר", מסבירה סיגל. שיזף מוסיף כי "קיים נוהל מסודר לפתיחת שבילים חדשים, הכולל בין השאר התייחסות לחוות דעת אקולוגית, לבטיחות, לסקירת נקודות עניין ולהתאמה לסוג קהל המטיילים. אנחנו רוצים לפתח את הטיילוּת בארץ ורואים במטיילים שותפים".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה