חפשו את התמונות הכי ויראליות מאירופה החורפית, ודווקא אותן לא תמצאו באינסטגרם. בתקופה האפרורית שבין שיא החורף לניצני האביב, מתעוררת היבשת הישנה לחיים בסדרת פסטיבלים עוצרי נשימה. אלה לא סתם חגיגות - אלה טקסים בני מאות ואלפי שנים, שמשלבים פולקלור מקומי, מנהגים ייחודיים ורוח קהילתית עזה. מתהלוכות לפידים ועד ריקודי פולחן, הפסטיבלים האלה ייקחו אתכם למסע אל הלב הפועם של התרבות האירופאית העתיקה.
להבות של שמחה: פסטיבל סן אנטון מצית את אנדלוסיה
אמצע ינואר באנדלוסיה מתלקח באש - תרתי משמע. בין ה-16 ל-18 בחודש, הכפרים הספרדיים עוטים אדרת חגיגית לכבוד פסטיבל סן אנטון. זוהי מסורת בת 800 שנה המוקדשת לפטרון החיות, שמערבבת בין ריקודים סוערים סביב מדורות לבין טקסי ברכה מרגשים לחיות מחמד בכנסיות המקומיות.
שורשי החגיגה נטועים במאה ה-13, כשחקלאים האמינו שעשן ממדורות של ענפי זית וסלי קש ירחיק מזיקים ומחלות ממטעיהם. היום זה כבר סיפור אחר: התושבים מתכנסים סביב האש, לוגמים בירה, מפצחים דלעת קלויה ופופקורן, ומעלים באש בובות קש מפוצצות זיקוקים. את האווירה מלהיטים שירי ה'מלנצ'ונס' - קטעי פולקלור שמגוללים סיפורי אהבה משעשעים.
החגיגות מתפרשות על פני כל אנדלוסיה: ממלגה הסואנת דרך הכפר הצחור קניאס דה אלבאידה ועד חאן, בירת הזיתים. בחאן אפשר אפילו להשתתף במרוץ לילי של 10 ק"מ, לפני שצוללים אל תוך לילה של אוכל, משקאות וריקודים.
להתחפש למפלצת: רקדני הקוקרי מגרשים את החורף מבולגריה
אם תגיעו לבולגריה בשבוע השני של ינואר, תיתקלו באחד הפסטיבלים העתיקים ביבשת. פסטיבל סורווה מאיר את כפרי המדינה בחגיגות פראיות, אבל שום מקום לא מתקרב לעוצמת האירועים בפרניק, 35 ק"מ מערבית לסופיה.
גיבורי החגיגה הם ה"קוקרי" - רקדנים שלובשים מסכות חייתיות מגולפות ביד, חליפות פרווה וחגורות פעמונים. הם משתוללים ברחובות, רוקעים ברגליהם ושואגים כדי להבריח רוחות רעות ולהביא מזל טוב, בריאות ויבול שופע לשנה החדשה. כשיורד הלילה, הם מניפים לפידים בוערים ורוקדים עד אור הבוקר.
אמנם הקוקרי רוקדים בכפרים רבים בבולגריה, אבל פרניק היא המעוז האמיתי שלהם. לא בכדי הוכרז הפסטיבל כאן כמורשת תרבות עולמית של אונסק"ו. בסוף ינואר העיר מארחת את הפסטיבל הבינלאומי למשחקי המסכות - יומיים של תהלוכות ססגוניות ומשחקים עם מסכות מעשה יד.
מחווה ויקינגית: אש ותהילה באיי שטלנד
בשונה מהפסטיבלים העתיקים, אפ הלי אה בלרוויק הוא צעיר יחסית - רק בן 150 שנה. אבל אל תתנו לגילו הצעיר להטעות אתכם - החגיגה שמתרחשת בשלישי האחרון של ינואר באיי שטלנד הסקוטיים נראית כאילו נלקחה היישר מימי הביניים.
הכל התחיל באמצע המאה ה-18, כשצעירים שיכורים החליטו להבעיר חביות זפת ברחובות. ב-1870 קיבלו השתוללויות אלה צורה רשמית: נולד השם אפ הלי אה, והוכנסו מסורות של תחפושות ותהלוכות לפידים. במאה ה-20 התווספו אלמנטים מהמורשת הנורדית, כמו תלבושות ויקינגיות ושריפת ספינת גאלי.
אהבה בסגנון רומני: פסטיבל דרגובטה
נמאס מהמסחריות של ולנטיינ'ס דיי? ב-24 בפברואר רומניה מציעה אלטרנטיבה אותנטית: פסטיבל דרגובטה, חגיגת אהבה עממית עטופה במסורת ופולקלור.
על פי המיתולוגיה המקומית, דרגובטה הוא בנה של באבא דוכיה, שמסמלת את המעבר מחורף לאביב. בניגוד לקופידון או ארוס, האל הדאקי הזה לא משתמש בקסמים כדי להפיל אנשים ברשת האהבה - הוא פשוט מזכיר להם לחגוג אותה.
המסורות בפסטיבל מיוחדות במינן. צעירים בלבוש מסורתי יוצאים לקטוף פרחי אביב. בצהריים מתחיל המרדף המסורתי - הבחורות רצות בחזרה לכפר והמחזרים אחריהן. תפיסה ונשיקה מסמלות הכרזה רשמית על אהבה. לא פלא שהפסטיבל הפך למועד פופולרי לאירוסין ונישואין. גם הרווקים לא נשארים בחוץ: בערים כמו בוקרשט אפשר למצוא תערוכות רומנטיות, שווקי איכרים והופעות מיוחדות.
פרידת החורף של ציריך: לשרוף את הבואג
פסטיבלי החורף האירופאים אוהבים להשתעשע באש, אבל אף אחד לא עושה את זה בסטייל כמו זכסלאוטן בציריך - פסטיבל שקיבל את שמו מצלצול פעמוני השעה שש.
ביום שני השלישי של אפריל - שיחול ב-28 באפריל 2025 - ציריך מכריזה רשמית על קץ החורף. גילדות העיר צועדות ברחובות ומסיימות בשיא דרמטי: שריפת ה'בואג', דמות מפחידה בצורת איש שלג.
פעם היו בעיר בואגים רבים שילדים היו גוררים ברחובות ומעלים באש. היום נותר רק אחד: פסל ענק בגובה 3.4 מטרים, דחוס בחומרי נפץ. בשעה שש בדיוק מציתים אותו, והמסורת אומרת: ככל שראשו העמוס בזיקוקים מתפוצץ מהר יותר, כך הקיץ יהיה נעים יותר.