עם פרווה חומה וחלקה, קרניים אציליות ודילוגים חינניים, הצבי הארץ-ישראלי הוא אחד מבעלי החיים המרשימים בארצנו. הצבאים חיים ברוב חלקי הארץ אך מספרם, שמוערך בכ-5,000 פרטים, הולך ומצטמצם. התמעטות של שטחים פתוחים ושל שטחי מחיה טבעיים דחקו את הצבאים עם השנים יותר ויותר ליערות האורן הנטועים בארץ, שאינם המרחב הטבעי שלהם. מחקר חדש שפורסם בכתב העת 'אקולוגיה וסביבה' מתאר את תזונת הצבאים בישראל במטרה לדעת כיצד לשמור עליהם טוב יותר.
לבדוק בלי להרוג
הצבאים בישראל נמצאים בסכנת הכחדה. לפי המאמר, בשנים האחרונות חלה אומנם התייצבות מסוימת במספר הצבאים אך עדיין מספרם מועט מאשר בעשורים הקודמים. בעיות רבות כמו ציד, דריסה וטריפה פוגעות בצבאים באופן קבוע. גם קרבתם לעדרי בקר מסכנת אותם כי הם עלולים להידבק במחלות שונות שעדרי הבקר מחוסנים אליהן. "יש מכלול גורמים, אך בסוף הכול מתנקז לאובדן בית הגידול. אנחנו מאבדים שטחים פתוחים שיכולים להכיל את הצבאים. אנחנו לא יכולים לשמור על בעל חיים בטבע בלי שטחים פתוחים", מסביר ד"ר גיא דוברת ממכון וולקני שריכז והנחה את המחקר ביחד עם ד"ר אורי שגב, ד"ר אמיר ארנון וד"ר יאן לנדאו, בשיתוף עם יהל פורת ושני גלייטמן מקרן קיימת לישראל.
הצבאים חיים לרוב בשטחים פתוחים ונרחבים, שמזכירים יותר שטחי סוואנה באפריקה מאשר יערות מחטניים. בעבר היו הרבה שטחים נרחבים כאלה בישראל אך בעקבות בנייה אינטנסיבית וסלילת כבישים הם הצטמצמו, והצבאים החלו להתרגל לחיים ביערות הנטועים. גם היערות בישראל לא היו חלק מהנוף עד תחילת המאה הקודמת. רובם יערות שניטעו בשטחים פתוחים שיכלו לשמש את הצבאים. "רצינו לבדוק האם הצבאים יכולים להסתמך לאורך השנה על תזונה ביער", מסביר דוברת. החוקרים בדקו האם הצמחייה ביער, כמו עשבים ושיחים, מספיקה לצבאים מבחינה תזונתית. כדי לבחון זאת, היה על החוקרים להבין מה אוכלים הצבאים, ואילו ערכים תזונתיים הם מקבלים כשהם חיים ואוכלים ביער. בעבר, כדי לחקור את תזונת הצבאים, היו הורגים אותם ובודקים את תכולת הקיבה שלהם. במהלך המחקר הנוכחי נאספו גללים של צבאים, ובעזרת שיטה חדשה שפיתח צוות החוקרים ושמתבססת על טכנולוגיות מתקדמות, הם הצליחו לאסוף נתונים על התפריט של הצבאים.
הגללים נאספו מאוכלוסיות צבאים ביערות באזורים שונים בארץ: יער ביריה שבגליל העליון, יער גלבוע, יער חוף הכרמל ויער קדושים שבהרי ירושלים. הגללים נבדקו בעזרת השיטה חדשה, והנתונים שהתקבלו הושוו לאלה שנאספו מצבאים שנדרסו ונאספו לצורכי מחקר. כלומר, החוקרים מצאו דרך לבחון מה אוכלים הצבאים רק על סמך הגללים שלהם, בלי לפגוע בהם.
כלי חשוב נוסף שהשתמשו בו במחקר הוא מצלמות שביל. המצלמות סיפקו מידע על הצבאים שקשה מאוד לאתר בשטח. בעזרתן ניתן ללמוד על ההתנהגות של חיות בר, למשל על שעות הפעילות שלהן ועל תהליך החיזור. הן מאפשרות מעקב רציף, ולאורך זמן שאינו מתאפשר בתצפית. יתרון גדול נוסף הוא שימוש במצלמות שחשות תנועה, אותן מציבים מול אתרי פעילות של חיות הבר, מתוך היכרות עם התנהגות החיות ולא בהצבה אקראית בשטח.
טריטוריה של גללים
"הצבאים לא מהגרים כל עוד יש להם מספיק מזון בשטח המחייה שלהם", מסביר דוברת. נוסף על כך, "יש להם תחנות קבועות שאליהן הם מגיעים להטיל גללים", הוא אומר. כך יכלו החוקרים לעקוב אחר האוכלוסיות לאורך זמן ולבחון אילו שינויים מתרחשים בתזונה שלהם במשך עונות השנה.
תוצאות המחקר מראות שהיער מספק לצבאים את כל מה שהם צריכים במשך השנה, שיש להם תפריט מגוון ושהערכים התזונתיים של תזונת הצבאים טובים: יש להם מספיק חלבון, סידן, סיבים ועוד. לדברי דוברת, הצבאים אוכלים סוגים שונים של צמחים ולא רק עשב כפי שנהוג לחשוב. "הצבאים יודעים לברור בקפידה את מיני הצמחים שיאכלו. למשל, הם יעדיפו לאכול פירות וזרעים שיש בהם ערכים תזונתיים גבוהים יותר, והם אוכלים הרבה עלים של שיחים ים-תיכוניים ולא רק צומח עשבוני", הוא מסביר. החוכמה של הצבי היא שהוא יודע לאכול דברים שונים במשך השנה, לפי מה שהסביבה שלו – במקרה הזה היער – מספקת לו. ההנחה היא שלרוב הצבאים נשארים ביער, שמספק להם הגנה ושקט מבני האדם וגם מספיק מזון כדי לקיים את עצמם, אבל לעיתים הם יוצאים לשולי היער ואוכלים גם תוצרים חקלאיים.
גם הצבאים אוכלים בחורף יותר פחמימות?
החוקרים בדקו אם צפיפות העצים ביער משפיעה על תזונת הצבאים בעונות שונות של השנה. חלק מהיערות, כמו יער קדושים ויער עופר בחוף הכרמל, הם דלילים יותר בעצים ולכן גדלים בהם יותר מיני צמחים בתת היער – כמו שיחים ועשבים שגדלים בין העצים, אלו מהווים מקור מזון עיקרי של הצבי. ביערות שדלילים בעצים, בהם יש תת יער מפותח, המזון זמין יותר לצבאים. לעומת זאת, ביערות שצפופים בעצים, שבהם יש פחות תת יער, מסביר דוברת, "מרגישים את הלחץ של הצבאים בסוף הקיץ". כלומר, בעזרת בדיקת גללי הצבאים מצאו שהתזונה של הצבאים בסוף הקיץ כוללת יותר סיבים ופחות חלבון. נוסף על כך, מצאו החוקרים שבקיץ הצבאים הופכים לטריטוריאליים יותר – הם חוזרים יותר לאותן התחנות הקבועות ומסמנים את הטריטוריה שלהם בעזרת הגללים. התנהגות טריטוריאלית זו מבטיחה מזון זמין.
לצבאים יש חשיבות מיוחדת בשמירת טבע מפני שהם נחשבים "מין דגל". כלומר, בגלל הפופולריות שלהם, הם משמשים להעלאת המודעות בקרב הציבור לבעיות סביבתיות ושמירה על בעלי החיים. "בשנים האחרונות אנו משקיעים מאמצים רבים בשימור ובטיפוח המגוון הביולוגי על ידי העלאת המורכבות המבנית של היער והגדלת המגוון הנופי, תוך שאיפה לשמור על רציפות השטח הפתוח", מסביר ד״ר גלעד אוסטרובסקי, היערן הראשי של קק״ל. "כל אלה תומכים באוכלוסיות הצבאים ביערות .באמצעות ניטור ומחקר נוסף נעמיק את הידע על הצבאים ונגבש אותו לכדי יישום של ממשק מתאים", הוא אומר. בזכות המחקר אנחנו מבינים טוב יותר מה התנאים שצריכים הצבאים במרחבים החדשים שהם אימצו. בעתיד נוכל לנסות ולטפח את היערות בצורה שתאפשר למין להמשיך לחיות ולשגשג.