גלו את בוסטון: עיר שיש בה הרבה יותר ממסיבת תה

מזג האוויר בבוסטון ובנותיה יהיה אז חורפי. העונות הנכונות לטייל שם הן הקיץ, על חופי הזהב של קייפ-קוד, והסתיו עם עונת השלכת הצבעונית בניו אינגלנד. תוך תיאום עם מזג האוויר ועונת החופשות, תפתח חברת אל על ב-28 ביוני קו תעופה חדש לשדה התעופה לוגן שבעיר. שלוש טיסות לילה, הלוך ושוב, מדי שבוע, במטוסי בואינג 767-300.
 

לקראת תערוכת התיירות הבינלאומית IMTM  שהתקיימה השבוע בתל אביב, התפרסמו תוצאותיו של סקר טלפוני שערך מכון סמית. הסקר מלמד שארה"ב היא היעד התיירותי שבו נהנו הישראלים הכי הרבה (10% מכלל הנשאלים). היעד התיירותי המועדף הוא ניו יורק (23%). אולם באל על חושבים שיש אטרקציות נוספות בחוף המזרחי של ארה"ב. 

בוסטון אינה רק יעד תיירותי. היא ביתם של ישראלים לא מעטים הקשורים למרכזים האקדמים המפורסמים שלה, הרווארד ו-MIT. לצדם התפתחה תעשיית היי-טק משגשגת. בטיסותיהם מנתב"ג ללוגן הם נאלצים, לעת עתה, לעצור בתחנת ביניים ולהחליף מטוס.
 

אני הגעתי לבוסטון לפני שנים אחדות ברכבת המהירה מניו-יורק, בתוך פחות מארבע שעות. תחושתי לאחר הביקור הייתה שזאת העיר האירופית ביותר באמריקה, לפחות מבחינה ארכיטקטונית. שכונותיה הוותיקות, על הרחובות הצרים, שימרו את אופיין ולכן מזכירות את ערי היבשת הישנה. 
 

למעשה, בוסטון היא עיר של שכונות – 23 במספר - ובכך מזכירה את לונדון. העיר יושבת לגדות מפרץ ובגבולה הצפוני זורם הנהר צ'רלס. מן העבר האחר מצויה העיר האוניברסיטאית קיימברידג'. 
 

לבוסטון, שנוסדה ב-1630, הגיעו ראשוני המתנחלים הפוריטנים מן האי הבריטי. מקור שמה הוא בעיר בחבל לנקשייר, שרבים מהם יצאו ממנה. 

מדינת מסצ'וסטס, שבוסטון היא בירתה, נוסדה ב-1691 וגם כיום היא העיר החשובה בניו אינגלנד, שם החלה ההתיישבות ביבשת החדשה ואשר תחת כנפיה חוסות שש ממדינות ארצות הברית. 
 

במשך 120 שנה היא הייתה הגדולה בערי הקולוניה הבריטית, בזכות הנמל המשגשג שלה. בוסטון רשמה פרקים חשובים בתולדות המאבק לעצמאות מן הכתר הבריטי. המפורסם בהם הוא "מסיבת התה של בוסטון", ב-1773, שלוש שנים לפני הכרזת העצמאות. 

אוניברסיטת הרווארד, בבוסטון. צילום: רויטרס 
 

גלי ההגירה שנחתו בעיר החל מראשית המאה ה-19 שינו את הרכבה של אוכלוסייתה והעשירו וגם גיוונו את פניה התרבותיים. אל יוצאי אנגליה, מייסדיה, הצטרפו בין השנים 1820 ו-1850 עשרות אלפי מהגרים אירים שנמלטו מן הרעב הגדול. אחר כך הגיעו לעיר איטלקים, בני סקנדינביה וכן יהודים מרוסיה, ליטא ופולין. 
 

התושבים החדשים שינו גם את ההרכב הדתי של העיר - עד הגעתם של האירים והאיטלקים לא היו בה כמעט קתולים. עתה הדת הקתולית היא הנפוצה ביותר.‏  
 

לבוסטון התוודעתי לראשונה כאשר הסנטור הצעיר ממסצ'וסטס, ג'ון  קנדי, הכריז ב-1960 על מועמדותו לנשיאות. היו אלה גם ימי התהילה של קבוצת הכדורסל בוסטון סלטיקס עם המאמן רד אאורבך והכוכב ביל ראסל. 

חלפו שנים רבות עד שכף רגלי דרכה שם לראשונה. את סיורי בבוסטון התחלתי בפרק ההיסטורי, על חצי האי, בו התיישבו החלוצים. The Freedom Trail, "שביל החרות", מוליך את התייר לאורך 4.5 ק"מ של 16 תחנות בנתיב העצמאות של ארה"ב. השביל מסומן על ידי לבנים אדומות, המשולבות בכבישים ובמדרכות. תחילתו בפארק הציבורי שבמרכז העיר, בוסטון קומון, שם ממוקם מרכז מידע לתיירים. 
 

הפארק, המשתרע על פני חמישים דונמים, נחשב כראשון הפארקים בארה"ב. הוא הריאה הירוקה של העיר. לא תמיד סיפק הפארק חמצן לתושבי העיר. עד 1817 תלו שם את הנידונים למוות ועד 1830 הוא שימש למרעה של בקר. עוד קודם לכן, חנו שם כוחות הכתר הבריטי.
 

התחנה השנייה במסלול היא בסטייט-האוז – בית המחוקקים המעוטר בכיפת זהב - שלמרגלות ביקון היל, השכונה הוותיקה שנפרשת למורד גבעה עם "בתי שורה" צמודים זה לזה ובנויים לבנים אדומות "עם דלתות יפות, עבודת ברזל דקורטיבית, רחובות צרים, מדרכות לבנים ומנורות גז", כהגדרת אתר האינטרנט העירוני. 
 

מקור שמו של רובע ביקון-היל (Beacon Hill) הוא במגדלור שניצב בראש הגבעה ושימש את תושבי העיר כדי להזהירם מפני פולשים זרים. ברחובה הראשי של השכונה ימצאו המטיילים חנויות לעתיקות ושפע של מסעדות.
 

בין הנקודות הנוספות שהתייר יפגוש בשביל החירות: כנסיית פארק סטריט; בית הקברות הישן "גרנרי", שמאז 1660 נקברו שם כמה מאנשי השם של בוסטון; בית הספר הלטיני, המוסד החינוכי הראשון של ארה"ב (1635), ולצדו פסלו של בנג'מין פרנקלין, מחותמי הצהרת העצמאות; הסטייט-האוז הישן בו הוקראה ב-18 ביולי 1776 הצהרת העצמאות באוזני הבוסטונים; אתר "הטבח של בוסטון" שבו מצאו את מותם חמישה בני אדם מאש חיילים אנגלים; אולם הכנסים פניאל-הול (Faneuil Hall), שבו העלה סמואל אדמס, מאבות "המהפכה האמריקנית", את הצעתו לאחד את המדינות לברית כדי ללחום באנגלים. 
 

"בוסטון ביר קומפני" שקמה בראשית שנות ה-80 של המאה הקודמת  הצמידה את שמו של אדמס לבירה שהחלה להפיץ והמשקה זכה לפופולריות חוצת גבולות. בניין פניאל-הול מצוי בשכונות לקווינסי-מרקט, שוק בסגנון הישן שעודכן. 
 

מעבר לנהר צ'רלס מצויות שתי תחנות נוספות: גבעת הבונקר, עם האובליסק המציין את מקום הקרב הראשון של בני בוסטון באנגלים ובתומכי הכתר. אפשר לטפס לרום 70 המטרים של המונומנט לצרכי תצפית. התחנה האחרונה היא הספינה USS Constitution שהושקה בבוסטון ב-1797. 
 

חלקו הנכבד של שביל החרות עובר ברובע הצפון-מזרחי -North End - שבקצה חצי האי. מיקומו עושה אותו לתחנה הראשונה במסעם של המהגרים למדינתם החדשה. רבים עברו דרך רובע עתיק זה אך היו אלה בני איטליה שהתיישבו בו. 
 

כיום זהו רובע אופנתי, אבל האווירה האיטלקית נשמרה למרות שברחובותיו הצרים נפתחו בוטיקים המאפיינים את המילניום השלישי.
 

המבנה ההיסטורי הבולט ברובע הוא מעונו הפתוח לביקורים של אחד מגיבורי העצמאות, פול רוויר, שנבנה במאה ה-17. מדובר בבית העץ היחיד שנותר בחלק זה של העיר (תחנה בשביל החרות). הטיילת שעל קו המים (קומרשייל רואד) ופארק כריסטופר קולומבוס ששוקם מאפשרים מבט רומנטי על המפרץ ועל שדה התעופה. 
 

רובע ותיק פחות אך חשוב, בק-ביי (Back Bay), ממוקם על קו המים של הנהר צ'רלס. יסודותיו הונחו במחצית השנייה של המאה ה-19, על אדמה שפונתה מאזורים אחרים. בתחילה היה הרובע מיועד לשמש למגורים. התכנון שאב השראה מעבודתו של הברון האוסמן בפריז (יוצר השדרות הגדולות). לימים נוספו לרובע בנייני משרדים.
 

הכיכר המרכזית של בוסטון, 'קופלי סקוור' (Copley Square), נושקת לרובע מדרום. בקרבתה מצויים מוסדות חשובים ובהם מוזיאונים, אוניברסיטאות וכנסיות. בכיכר זו מצויה גם נקודת הסיום של המרתון המסורתי של בוסטון.

בוסטון אינה רק היסטוריה אלא גם עיר עדכנית, עם חנויות ומסעדות אופנתיות, חיי לילה מגוונים והיצע תרבותי מרשים. מנויי "טריפאדוויזר" הציבו את המוזיאון לאומנות יפה (MFA) כאטרקציה מספר 1 של העיר. המוזיאון נהנה מאחד האוספים האיכותיים בתבל, עם ציורי האימפרסיוניסטים, עבודות של אמנים אמריקאים מאז תחילת ההתיישבות, לצד יצירות מהעת העתיקה.
 

לרשימת המוזיאונים ניתן להוסיף את מוזיאון המדע המתאים לביקורי משפחות עם ילדים, שורה של מוזיאונים היסטוריים, ובהם מוזיאון המורשת הלאומית והמוזיאון של JFK.
 

פופולרי ומיוחד הוא "מוזיאון איזבלה סטיוארט גרדנר". המקום הוא פרי יצירתה של אספנית אומנות שאצרה בביתה בן שלוש הקומות יצירות מובחרות וחפצי נוי שאספה במסעותיה ברחבי תבל במשך שלושה עשורים. 
 

גרדנר הייתה אשת המעמד הגבוה, אך גם חובבת הרפתקאות שחרגה לא מעט מהקוד הוויקטוריאני שהיה מקובל בקרב בני מעמדה. באתר של המוזיאון מייחסים לה את המשפט "אל תקלקלו סיפור טוב על ידי אמירת האמת", וזאת בהתייחסותה לסיפורים ושמועות שפורסמו עליה בעיתונות התקופה. 
 

גרדנר מתה ב-1924. בצוואתה הותירה סכום של כמיליון דולר כדי לתחזק את המוזיאון שהותירה בביתה, שמדמה ארמון ונציאני, עם בריכות, מזרקות ומפלי מים בגינה. ב-2012 חנך המוזיאון אגף חדש, פרי תכנונו של רנצו פיאנו, שיצירתו המפורסמת ביותר היא מרכז פומפידו בפריז.