מרימים עוגן: חופשה חלומית בבית מלון צף בים התיכון

התיאור המדויק ביותר שמור למילותיו של סרג'יו קונסטנזה מ״גבעת חלפון אינה עונה״: "אתה יודע המפקד... באירופה אתה קם בבוקר, אוכל ארוחת ערב עם ז׳קלין. יוצא לבריכה, שותה איזה דרינק עם אוולין, עולה לחדר, פותח את הדלת א טראח! סוזן בפוזה מגרה״.

בארבעה ימים, השיט זימן לנו ביקור בברצלונה, במארסיי, בגנואה וברומא. אירופה בקפסולה. הולכים לישון במקום אחד, מקיצים במקום אחר, אבל פה אין אוהלים או גששים. יש ספינת ענק שהושקה ב־2009 בברצלונה ונקראת msc Splendida. משקלה 137,936 טונות ואורכה 333.3 מטר. יש בה מדרגות ופסנתרי ימאהה שזורים אבני סברובסקי, ובליל של שפות בפי הצוות המגיע מרחבי העולם ומונה 1,330

איש.

גם הנוסעים, 3,200 לכל היותר, מגיעים מכל מקום בעולם: גרמנים, צרפתים, רוסים, מעט אמריקאים והמוני סינים, שמראים לעולם המערבי מי באמת הכוח הכלכלי פה. על כך יעידו גם הקמפיינים החדשים ביותר של חברות יוקרה כמו שופארד, שבוחרות לפנות אל קהל היעד המוגדר שלה בשפתו ובאמצעות פרזנטורית סינית.

קשה לשמוע את השפה העברית, להוציא אנשי הביטחון והחיילים המשוחררים שלנו, ששמם יצא למרחקים. ״הכי חתיכים הם הישראלים״, אומרת לי בשקט אחת מנשות הצוות באונייה. ״והישראליות הכי יפות״, ממשיך את דבריה איש צוות נוסף.

אם לרגע נקפוץ לשורה התחתונה -על אף תרבות ה״תמכור לה שוקולד״ שזקפה ראש, והסרטונים המתעדים את הכיעור הישראלי עם מנה גדושה של הלקאה עצמית, אין לנו במה להתבייש. מי שלא ראה חבורת אירופאים רעבים בתור לבופה העשיר בקומה ה־14, לא ראה מרפוק מימיו.

כאן מחכה מגוון רחב של מאכלים ומנות, בקונספט הכה חביב עלינו, ״אכול עד שתתפוצץ״. מדובר בגן עדן לאלה שלא שמעו על כשרות, משימה מורכבת אך אפשרית ומהנה לסוכרתים שומרי כשרות. בארוחת הערב אפשר להתפנק במסעדת יוקרה המגישה ארוחות במספר סבבים, עם מלצר

אישי שדואג מיד לכל בקשה ורב מלצרים שנראה כאילו נשלף מהסט של הסנדק. התפריטים מוגשים במספר שפות עם מרכיביה של כל מנה על ערכיה התזונתיים, כגון מספר הקלוריות והפחמימות.

 

לובי מפואר עם פסנתר של סבורבסקי. צילום: כרמית ספיר ויץ
 

זה אולי נשמע מוזר, אבל היתרון הגדול במסלולים שהחברה מציעה הוא בכך שכמעט אין ימי ים. בשעות היום, הנוסעים מבלים בעיר הנמל שאליה הגיעו. משעות הערב ועד למחרת בבוקר מבלים וישנים על הספינה בזמן שהיא שטה ליעד הבא במהירות של 22.5 קשר. אחת הסיבות למהירות היא שמירה על רמת זיהום אוויר נמוכה.

המסלול מודולרי, כך שניתן לעלות על השיט ולרדת בכל עצירה בעיר. מי שאינו מורגל בשהייה בים מוזמן להגיע עם כדורים נגד בחילות: ההפלגה הראשונה מאתגרת, אחר כך מתרגלים, גם כשהים טיפה סוער. מקסים לראות עד כמה היצור האנושי מסתגל: אף שלרצפה יש חיים משלה, אנשי הצוות המיומנים לא מתנדנדים לרגע, גם אם על הכתף מונחים בערימות מגשים וצלחות. סיור בבטן האונייה, כלומר במטבח, מגלה הכלאה בין חדר ניתוח מצוחצח ומפעל שלא נרדם אפילו לדקה. עיר צפה על המים.

הספינה עצומה בגודלה, אבל גם מאותגרי התמצאות יכולים להסתדר מקץ זמן קצר, הודות לשרטוט התלוי לצד כל מעלית ומעלית, המציין את הנקודה שבה אתם נמצאים. וכן, גם באירופה יש מי שנדחפים לתוך המעלית לפני שייתנו לכם לצאת. זה כמובן לא כולל את העשירים שמפליגים במועדון ה״יאכט קלאב״, כלומר בקומה 18 היוקרתית ביותר בספינה, המציעה נופש ברמה של 6 כוכבים.

אלה אוחזים בכרטיס עדיפות למעלית, וכך נפתרות הבעיות של להתערבב עם העם הפשוט. על קומה 17 אין מה לדבר. ״בחלק מארצות אירופה, בפרט באיטליה, המספר הזה נחשב למקולל ולכן מדלגים עליו״, מסביר לי איש צוות איטלקי.

כל מילימטר בספינה העצומה מחושב והחדרים מדוגמים. בכל הזדמנות שנעדרנו מהחדר, החדרניות נכנסו לעשות סדר ולהחליף מגבות. אל תפספסו את תרגיל הבטיחות. חוויה אמיתית שבמחשבה שנייה אין סיכוי שתחמיצו, אלא אם אתם מתים או חירשים ממש, שכן מעל המיטה ומעל האסלה מוצב רמקול שזועק בכמה שפות. מי שלא מגיע לתרגיל מקבל מכתב נזיפה מהצוות.

יוסי דדוש, המנהל המסחרי של חברת msc Cruises, מסביר כי ענף הקרוזים גדל בין 10% ל־15% בשנה. המגמה קיימת בישראל, וכך גם בעולם כולו. המון חברות ספנות רוכשות אוניות חדשות, כאשר msc רכשה ארבע כאלו עם אופציה עתידית לשתיים נוספות.

ויש גם חדר כושר, בריכות קרות וחמות, ספא נעים, קזינו מעושן, טיפולי מים רומים מסורתיים, חמאם טורקי, סולריום ותיאטרון שלא מבייש ערים גדולות. בזמן העגינה ניתן להזמין - תמורת תשלום סמלי - סיורים באנגלית, גרמנית, צרפתית, ספרדית ואיטלקית, ואם תתעקשו גם בשפות נוספות.

נקודה למחשבה: לכל איש שירות יש שם - באירופה מתייחסים אחרת לנותני השירות במלונות ובאונייה ונותנים כבוד. בכל חדר יש פתק עם שם העובד שמנקה ונותן שירות.

במרחק נסיעה קצרה מנמל התעופה, שוכן אחד משווקי ברצלונה, ואולי המפורסם שבהם. לה בוקריה הוא מיני מחנה יהודה, אבל ברמת מוקפדות מרשימה במיוחד. לא מדובר בכמויות שאנחנו רגילים לראות בשווקים בארץ, אולם יש מהכל וקצת.

בכלל, באירופה יש נטייה לכמויות קטנות יותר ממה שמקובל בארץ, אפילו מנות הגלידה. הלהיט האחרון בשוק הוא מסעדות טאפאס שבנויות כדוכן פתוח. ניתן לשבת על הבר או בשולחנות הצמודים. לשומרי הכשרות מומלץ להזמין מנות אנטיפסטי המטוגנות בשמן זית.

בשנה האחרונה שברה ברצלונה שיא בכניסת תיירים, עם 16 מיליון מבקרים.

על אף המיתון הקשה שפוקד את ספרד, היא מצליחה לשמור את האף מעל המים. מערכת הרמזורים בעיר שמתוכננת כשתי וערב פה שווה תשומת לב: במערכת השהיה של חמש שניות בין החלפת צבע לצבע, כדי למנוע סכנות להולכי הרגל. פקקים? לא כאן, להוציא שעה אחת בבוקר.

גם כיכר קטלוניה, שאליה נקלענו בשעת שיא, הייתה רגועה. הקטלונים, שעובדים עד עשר בלילה מדי יום, סוגרים את המטבחים בבית בימים שבת וראשון, וגודשים את הנמל, המסעדות, הקניונים ושדרת רמבלס, שפדריקו גרסיה לורקה כתב עליה: "הרחוב היחיד בעולם שלא הייתי רוצה שייגמר".

ביום שבת הגענו לנמל הישן של מארסיי. כל הניסיונות להפיח במקום חיים תיירותיים שוקקים נבלעים בתוך הריחות של שוק דגים ופרחים במרינה. מסביב עשרות מסעדות ובתי קפה שמגישים הרבה מנות על בסיס מאכלי ים.

על סיור באוטובוס התיירים הדו קומתי אפשר לוותר: הנהג חביב אבל מדבר רק צרפתית. זו, גילינו, תכונה אופיינית למקומות שטרם הפנימו את העובדה שתיירים הם מקור הכנסה לא רע בכלל. האוטובוס בעיקר היה עסוק בהתמודדות עם מעבר ברחובות הצרים של מארסיי - ששמים את הסמטאות הצרות של ירושלים בכיס הקטן.

ריח של פרחים ודגים. הנמל הישן במרסיי. צילום: כרמית ספיר ויץ
 

עם קצת מאמץ ניתן לקבל מידע מעניין על המקום, כמו מגפה שפקדה את התושבים מאנשים שהגיעו באונייה וחיסלה חצי מהם. שיא הביקור נרשם במרדף משטרתי אמיתי אחרי טויוטה יאריס ירוקה שניסתה לברוח מהשוטרים.

אורך החוזה של אנשי הצוות הוא שבעה חודשים. "זה אומר שאני לא רואה את הבית בתקופה הזו", מספרת פרנצ׳סקה, ילידת פריז, עובדת באונייה. "אבל אני רואה עולם". כשאני שואלת אותה האם מארסיי חביבה עליה ומדוע נשארה על האונייה בזמן העגינה, היא עונה - כמעט בלחש - "את מארסיי אני פחות אוהבת. אני יודעת שמנסים להפוך אותה למקום טוב לתיירים, אבל היא מסוכנת".

למחרת הקצנו בגנואה. בתום טיול בן רבע שעה, שיחות קלות עם פליטים שעומדים ומוכרים ברחוב תיקי פראדה, לואי ויטון ועוד מותגים במחירים שווים לכל רבע נפש ("אורגינל. גוד קוואליטי"), הגענו לשוק עתיקות בפיאצה מתיאוטי. מדובר בחוויה מרהיבה. ניתן למצוא פה הכל: מריהוט ישן דרך חפצי אמנות ואפילו רימון, כזה שנהגו לזרוק במלחמת העולם השנייה.

עיר מדהימה ביופייה, מאוד צבעונית, בכל פינה מוצאים משהו מעניין. כדאי להגיח לביקור באקווריום, שתוכנן על ידי האדריכל האיטלקי רנצו פיאנו בצורת אונייה שניצבת בנמל, ומספק הצצה מעניינת לחיי בעלי החיים בים.

כמעט בכל רחוב תמצאו מבנים בני מאות ואלפי שנים. ארכיטקטורה מדהימה, השקעה בחיצוניות המבנה והפיכה של כל מרפסת ליצירת אמנות, עם פיתוחים מעניינים, דמויות וחיות. מוזיאון פתוח.

 

הבריכות על סיפון הספינה. צילום: כרמית ספיר ויץ 

לגבי מוניות, כל הנהגים שפגשנו היו אדיבים מאוד. פותחים לך את הדלת בסוף הנסיעה. עוזרים עם המטען. יש מדבקות ברורות על השמשות בכל מונית ובה מפורטים התעריפים לנסיעה.

עוד נקודה למחשבה: שופינג? לא עכשיו, אם בכלל. רוב הסיכויים שלא תמצאו מציאות שוות לקנייה. כאשר מתרגמים כל מחיר לשקלים מיורו, המחירים הם כמו בארץ ואף גבוהים יותר. עדיף להשקיע את הזמן בביקור במקומות מעניינים.

מה יש לומר על רומא שלא נאמר? Spiendida אחרי שעגנו בצ׳יוויטווקיה, בחרנו ללכת לאיבוד במוזיאון הפתוח הזה, שהיה בירת האימפריה הרומית העתיקה. טיילנו לאורך הרחובות, התפעלנו מהנהיגה הפרועה, וגם מהעצירות המוחלטות של הנהגים לקראת בואו של כל הולך רגל, על אף היעדר הרמזורים.

עלינו לאוטובוס שהוביל אותנו לקולוסיאום המפורסם, שהפך לסמלה של העיר. הגחנו לפיאצה טרווי, למדרגות הספרדיות, לפנתיאון. בכל רחוב שומעים לפחות זוג אחד דובר עברית ואנחנו הסגרנו את עצמנו כשביקשנו פיצה בלי בשר ובלי מאכלי ים. "פיצה ישראלית!", אומרת בעלת המקום, יהודייה שהתחתנה עם ישראלי.

הפיצריות והגלידריות הן הפלאפל המקומי. הן נמצאות בכל פינה, ולאופנועים שמורה המלוכה. יש רחובות שתראו מאות כאלה חונים בצדי הכביש. "הבחירה שלנו, האירופאים, במכוניות קטנות, היא שילוב של ערים צפופות ללא חניה, מעט ילדים למשפחה וחוסר רצון להשתעבד למוצרים", מסביר לי פדריקו האיטלקי, מאנשי האונייה.

את יומנו ברומא חתמנו בארוחת שחיתות במסעדת "איל פליני". בית ספר ליצירתיות, כי לך תסתדר עם אוכלי כשרות צמחונים וסוכרתים, ועדיין תישאר שף בעל חזון שממציא מנות מופלאות.