צעד אחרי צעד: טיול קולינרי בדרום מערב צרפת

ההחלטה על יעד הטיול שיתואר כאן התקבלה מיד בתום הצפייה בסרט "מסע של מאה צעדים". הושפענו מהלן מירן והשחקן הבריטי הוותיק אום פורי, שגילמו מסעדנים מתחרים משני עברי רחוב ראשי בעיירה צרפתית ציורית.

שם העיירה שבה צולם הסרט, כך העלה התחקיר שעשינו, היה סנט־אנטונן־נוב־לה־ואל. שיטוט בנבכי מפת צרפת לימד שמדובר בעיירה הממוקמת על גדות נהר אווירון במחוז טארן א־גארון שבחבל מידי־פירנה (הפירנאים התיכוניים) שבדרום מערב צרפת. החלטנו שראוי לבקר באזור כבר באביב הנוכחי.

המסע החל בחיפוש מסעדות, ולכן בחרנו להתמקם במלון קטן בן חמישה חדרים שבעליו, פייר־אנרי וידאל, הנו גם שף המחזיק בתחום האחוזה מסעדה בשם ״קניון האווירון״ (Les Gorges de l'Aveyron) המופיעה במדריך מישלן, ממש כמו המסעדה של הלן מירן בסרט ההוא. שמה של המסעדה נגזר משמו של הקניון, אשר בקצהו האחר, במרחק של כ־15 ק״מ, ממוקמת אותה עיירה ימי ביניימית מטופחת, שמושכת אליה במאי קולנוע.

למרות יופיו של האזור, תיירים רבים מארצות זרות אינם מגיעים אליו בשל ריחוקו מצומתי תחבורה מרכזיים - שדה התעופה של טולוז נמצא כ־80 ק״מ משם.

הגענו בשעת ערב ולאחר שהתרעננו שמנו פעמינו אל המסעדה. כיאה למוסד המכבד עצמו, התפריט היה מינימליסטי. תמורת 34 אירו אפשר היה להזמין ארוחה בת שלוש מנות. המנות היו טעימות ומרתקות והן הוגשו בהידור אסתטי תוך הסתמכות על תוצרת האזור. עם זאת,תהינו מדוע במוסדות מעונבים מעין אלה מרחיקים את בקבוק היין מן הסועדים, והופכים אותם לצמאים התלויים במלצר שיואיל למזוג כאשר יבחין שהכוס התרוקנה, או יתפנה מטרחתו בשולחן אחר.

חבל הפירנאים התיכוניים הוא הגדול מבין חבלי הארץ המנהלתיים של צרפת. מדובר בשטח גדול משטחן של מדינות כמו דנמרק או הולנד, ואין זה מפתיע שהוא מציע שפע אפשרויות למסלולי טיולים לא שגרתיים. כהרגלנו, בחרנו להתמקם באתר אחד, וממנו יצאנו מדי יום לטיולים בני יום.

המסעדה ובית המלון של מסייה וידאל השייכים לרשת "שאטו הוטלס קולקשן״ ממוקמים על הגדה הדרומית של נהר אווירון. מעבר לנהר יושבת העיירה מוריקו. זהו יישוב קטן הפרוס על צלע גבעה בצל שרידי מבצר שהוקם במאה ה־13 בידי אבירי המקדש (הטמפלרים). הם נמנו עם מסדר הלוחמים הצלבנים, שזכו לתהילה בראשית המילניום הנוכחי בזכות הספר והסרט ״צופן דה וינצ׳י״. בתוך שהות בת שבוע באזור למדנו על השפעתם של הכנסייה ומלחמותיה על ההיסטוריה של האזור.

באותה תקופה של מסעות הצלב נתגלעו בקיעים באחדות הנוצרית, בשל האינטרסים המגוונים של הכוחות השונים שהשתתפו בהם. נגד הממסד הכנסייתי יצאה תנועה של מאמינים, שזכו לכינוי קתרים (״הטהורים״), אם כי הם עצמם העדיפו לכנות עצמם ״האנשים הטובים, הנשים הטובות״. הקתרים כיוונו חציהם נגד השחיתות והתככים של הכס הקדוש ושליחיו. התנועה, או אם תרצו, הכת, דגלה בחיים פשוטים וצנועים, אך גם כפרה בכמה עיקרים של הכנסייה הקתולית. הקתרים הצליחו לסחוף מאמינים רבים בדרום מערב צרפת, כולל שליטי טולוז ובעלי אחוזות שנאבקו במלך צרפת.

ב־1209 גייס האפיפיור כוח משמעותי למלחמה בקתרים. מלכים, דוכסים וסתם בעלי עניין נלחמו אלה באלה, ולא רק כדי להאדיר את שם האל. כבר באותה שנה נפל מעוז קתרי חשוב, קרקסון שבחבל לנגדוק. בחלוף שנים אחדות הצליחו הכוחות הקתוליים למוטט רבים מן המבצרים שנשלטו בידי הקתרים ולהכחיד את הכת, תוך שהם טובחים באלפי מאמינים. ״מסע הצלב האלביגנזי״, על שמה של העיר אלבי, שהייתה אחד המרכזים החשובים של הקתרים, הסתיים עם כינונה של האינקוויזיציה באלבי ובטולוז. שרידיהם של המבצרים שנכבשו מידי הקתרים הם אתרי התיירות של היום.

אל אלבי (60 ק״מ ממוריקו) הגענו ולא רק בגלל הקתרים. מתחם העיר העתיקה הוכרז כאתר שימור מורשת של אונסקו ולא בכדי. אלבי, היושבת על גדות נהר טארן ידועה בכינויה ״העיר האדומה״ בזכות צבע הלבנים של המבנים הקלאסיים שלה, שנבנו במאות ה־12 וה־13. התחלנו את סיורנו בעיר העתיקה בשיטוט בסמטאותיו של רובע קסטלנו, שם התגוררו עשירי העיר. עוד בטרם הספקנו להציץ במפה מצאנו עצמנו ברחוב טולוז־לוטרק, על שמו של בן העיר המפורסם, שבית ילדותו מצוי באותו רחוב. משם פנינו לראות את יצירותיו בארמון ברבי, המכונה ״ארמון הבישופים״ שבו מצוי כיום מוזיאון טולוז־לוטרק.

ארמון ברבי, הסמוך לקתדרלה של העיר, שוכן במבנה עצום שנבנה כמבצר בעת המאבק מול הקתרים. ברבות השנים הוא שימש כמגורים לראשי הכנסייה המקומית. הארמון שופץ באחרונה ונוספו לו שטחי תצוגה המאפשרים הצגה של יותר מ־1,000 מיצירותיו של טולוז־לוטרק, שבשנותיו הפריזאיות התפרנס בעיקר מציור כרזות פרסומת - המפורסמות שבהן נועדו למועדון המולן רוז'. כך התוודע לאזור בתי הבושת בפיגאל והרבה לצייר את חדריהם ואת הנערות העובדות. בצד אלה צייר סוסים רבים, בני משפחה וחברים.

המוזיאון נפרש על פני ארבע קומות, ובנוסף ליצירות האמן הזה מצויים בו מקטעים מעניינים של תצוגה היסטורית ואמנות מודרנית. מחלונות הארמון אפשר לצפות בגן הצופה על נהר טארן וגשריו העתיקים. מראה ייחודי לאלבי.

תהליך הבנייה של קתדרלת אלבי יוצאת הדופן, העצומה בגודלה, קשור גם הוא למאבק בקתרים. הקתדרלה, כארמון הבישופים, עוצבה כמבצר כדי להביע את כוחה וסמכותה של הכנסייה הקתולית. בנייתה ארכה כ־200 שנים. אף היא בנויה מלבנים אדומות, תוך שילוב של אדריכלות רומנסקית ואדריכלות גותית דרומית. קתדרלת סנט ססיל היא הגדולה בעולם מבין הכנסיות שנבנו מלבנים - 113 מטרים אורכה ו־35 מטרים רוחבה. הרושם הרב שהיא יוצרת ניכר גם בתוככי המבנה. היא עשירה ביצירות פרסקו ובעיטורים, ואחד מכתליה מוקדש כולו לציור יום הדין.

לסנט־אנטונן־נובל־ואל, העיירה הימי ביניימית, שהיא־היא זירת התרחשות ״מסע של מאה צעדים״ הגענו ביום שוק. העיירה נטועה בתוך הקניון. צוקיו הלבנים נראו מן הדרך והשמש המאירה היטיבה עמם ועם הנהר הבוהק המתפתל בעיבוריה. בכיכר השוק הוצבו דוכנים הומים שהציעו מוצרים מקומיים, כלי חרסינה ומפות שולחן. שיטוט בסמטאות הצרות חשף חצרות פנימיות, שסדנאות אומנים פועלות בהן. העיירה משופעת בחנויות שוק פשפשים ומסעדות, ולאורך הנהר יש טיילת עם פינות פיקניק.

בלשכת התיירות המקומית מציעים מפת מסלול הליכה עם האטרקציות של העיירה - המגדל הטוסקני הנחשב לאחד העתיקים בצרפת (המאה ה־12) ומשמש כיום כמוזיאון, הכנסייה ולידה מנזר מרשים שהוחרם על ידי המהפכה ומשמש היום כבית העירייה - וגם את אתרי הצילום של אותו סרט שהביאנו עד הלום. חיפשנו את שתי המסעדות שראינו על המסך, ולמדנו שמעולם לא ניצבו שתי מסעדות כאלה משני עברי רחוב אחד. 

אך לא ישראלים כמונו יוותרו בקלות על אשליה פילמאית, ועקשנותנו הוליכה אותנו מזרחה, 50 ק״מ נוספים, אל הכפר קארלו הסמוך לאלבי. צילמנו את מסעדת המשפחה ההודית (בית המסעדה הצרפתית של מאדאם מירן כלל לא קיים במציאות), שאינו אלא מבנה חווה כפרית תלוש מהקשר בפאתי כפר סתמי.

דרך הנוף D115 היוצאת מן העיירה סנט־אנטונן־נובלה־ואל מתפתלת לאורכו של קניון נהר אווירון. בדרכה היא חולפת על גבי שני גשרים ודרך שתי מנהרות שחוצות שלוחות הר הנושקות לגדת הנהר. שלטי ההכוונה אילצו אותנו לסטות לכביש צדדי D115bis בשל סגירת אחת המנהרות, וכך יכולנו להתפתל עם הנהר וגם להצטרף למקומיים שלגמו בירה על שפת המים בבית הקפה Manjocam.

בהמשך הדרך, על אחד הצוקים המשקיפים על עיקולי הנהר, הבחנו בשרידי מצודה שהתנוססו על צוק גבוה וחד. זאת המצודה החולשת על הדרך שלמרגלותיה ומגינה על הכפר פן, שתושביו נמנו במאה ה־12 עם חברי כת הקתרים. כיום זהו אתר ארכיאולוגי, ששוקם בחלקו, והדרך המעפילה אליו מחייבת טיול בסמטאות הכפר. כך גם בעיירה לא רחוקה משם, קורד־סור־סייל, שזכתה רק ב־1993 לתוספת sur-Ciel - מעל השמיים - לשמה המקורי, כדי להאדיר את האטרקציה התיירותית של היישוב שבפסגתו מבצר מן המאה ה־13.

בקצה הקניון, לא הרחק מהמלון, ממוקם הכפר הציורי ברוניקל. הכפר מתאפיין בצבע הוורדרד של הלבנים שמהן נבנו בתיו ורוצפו סמטאותיו. עובדה זאת בולטת מאחר שהכפר שופץ בשנים האחרונות. במעלה הרכס ניצב ארמון שנבנה על שרידיה של מצודה מן המאה השישית. גם ארמון זה זכה לשמש כזירת צילום קולנועית. בשנות ה־70 של המאה הקודמת צולם שם הסרט ״הרובה הישן״ בכיכובם של רומי שניידר ופיליפ נוארה.