פנינת האוקיינוס: האי מרתה'ס ויניארד מציע מזג אוויר נוח והמון אטרקציות

את פרסומו ברחבי תבל רכש האי מרתה’ס ויניארד שבמסצ’וסטס בחוף המזרחי של ארצות הברית בזכותה של משפחת הנשיא ג’ון קנדי, שנהגה לבלות שם בחופשותיה.

היה זה בשנת 1969 כאשר מכונית שבה נהג אחיו, הסנאטור אדוארד קנדי, נפלה מגשר בצ’פקווידיק ובה מזכירה צעירה, מרי ג’ו קופצ’ן, קיפחה את חייה. נסיבות התאונה לא הובררו מעולם. 30 שנים אחר כך, ב־1999, נהרגו בנו של הנשיא, ג'ון קנדי ג'וניור, רעייתו ואחותה בהתרסקות מטוסו על חופי האי.
 

בעת המודרנית מרתה'ס ויניארד, הממוקם דרומית לקייפ קוד, הוא אתר תיירות פופולרי, כשמדי שנה מצטרפים ל־16 אלף תושביו כשני מיליון מטיילים. האי מציע כ־12 אלף חדרי מלון, אכסניות וחדרי אירוח, אולם מרבית המבקרים הם תיירי יום הבאים על סיפונה של מעבורת. במקביל, ברבות השנים, משך האי מפורסמים לא מעטים שרכשו שם בתי נופש או בילו על חופיו חופשות ממושכות. ביל קלינטון, ברק אובמה ומשפחותיהם עשו כן במהלך שהותם בבית הלבן.
 

לאי שלושה יתרונות תיירותיים מובהקים: מזג האוויר הנוח בחודשי הקיץ; נכסי טבע כגון חופים חוליים וצמחייה מגוונת; ושימור מוקפד של הטבע ושל הסביבה האורבנית. די אם נציין כי לשום רשת של בתי מלון לא הותר להתנחל באי, ואותו דין חל על רשתות בתחומי המזון המהיר. במילים אחרות, במקום לאכול ולשתות במקדונלד’ס, קנטקי פרייד צי’קן או סטארבקס, המתארחים מוזמנים לבתי העסק המקומיים בשש העיירות הפזורות על פני האי שאורכו 32 קילומטרים, רוחבו המרבי 15 קילומטרים, וסך שטחו הוא 226 קמ”ר.
 

מעטים מגיעים לאי ברכבם, משום שיש די אמצעים לטייל באי – קווי תחבורה ציבורית, אפשרות לשכירת אופניים, קטנועים ואופנועים וכן אפשרות להצטרף לטיולים מאורגנים. שער הכניסה המקובל לאי הוא העיירה ויניארד הייבן. לשם מגיעים קווי מעבורת פופולריים, ולכן היא שוקקת חיים במהלך היום. מסעדות, חנויות מזכרות, חפצי אמנות ומוצרי אופנה הם ברשימת ההיצע. לעומת זאת בשעות הערב כבים שם האורות.
 

ללון בבתי הקפטנים
 

אוק בלאפס היא שכנתה של ויניארד הייבן, המציעה חוף חולי מדהים ביופיו. העיירה מתייחדת מאז מחצית המאה ה־19 באתר נופש למשפחות שהתאכסנו בקוטג’ים צבעוניים הבנויים מעץ בסגנון ויקטוריאני, אשר כונה “ג’ינג’רברד קוטג’ס”. הקהילה המתודיסטית הקימה שם כ־330 בתי עץ עבור חבריה, והללו שמורים היטב בידי בעליהם, המקשטים וצובעים אותם בשלל צבעי הקשת. כיום המתחם הוא אחת האטרקציות התיירותיות של האי. עוד מתגאה העיירה בקרוסלת הסוסים המעופפים, שהובאה לשם ב־1880 מקוני איילנד שבניו יורק ונחשבת לקרוסלה העתיקה בארצות הברית. השוהים באוק בלאפס יוכלו ליהנות גם מחיי לילה ערניים יותר.
 

נסיעה של כשמונה קילומטרים לאורך החוף המזרחי של האי, על דרך ציורית שבחלקה הנכבד סלולה בין הים ללגונה, מובילה לאדגרטאון, הנחשבת לעיירה תוססת ובה אווירה המשמרת במידה מסוימת את המורשת של מתיישבי ניו אינגלנד. העיירה התפרסמה בשנות ה־70 של המאה הקודמת, לאחר שסטיבן 

ספילברג צילם שם את להיטו "מלתעות". אדגרטאון הייתה אתר ההתיישבות הראשון של המהגרים מאירופה על האי מרתה'ס ויניארד. עיקר עיסוקם של המתיישבים במאה ה־19 היה ציד לווייתנים, ורבי החובלים של הספינות יכלו להרשות לעצמם לבנות בתי מידות מפוארים על קו החוף. מאז תחילת המאה ה־20 ירדה קרנו של עיסוק זה, ואדגרטאון הוסבה לעיירה המקבלת פני תיירים כש”בתי הקפטנים” נהפכו בחלקם לבתי מלון. אחד מהם, “הרבור ויו הוטל” נבנה ב־1891, ומול מרפסתו ניצב אחד המגדלורים המקיפים את האי. בשיא העונה (יולי־אוגוסט) מחירו של חדר במלון המטופח הזה הוא מעל 500 דולר; בעונות אחרות אפשר ללון שם תמורת 99 דולר.

התפוררותו עלולה לגרום לנפילתו אל מי הים. המגדלור ב־Gay Head. צילום: מאיר בלייך
 

את חלקו המערבי של האי, המאופיין בחוות חקלאיות, מגדירים כשקט, ככזה המיועד לתיירים “מעמיקים”. מקום ראוי לאזכור בחלק זה של האי הוא העיירה אקווינה, הממוקמת בקצהו. אקווינה הייתה מקום מושבם של האינדיאנים עוד בטרם נחתו המתיישבים הלבנים, והם עסקו עוד קודם לכן בציד לווייתנים מסירותיהם הזעירות. עד היום העיירה היא ביתה של קהילת ה"נייטיב אמריקנס".
 

על הצוק המרשים Gay Head המביט אל הים ממוקמת מסעדה עממית, שברשימת מנותיה מוצע סנדוויץ’ לובסטר, כאילו מדובר במנת פלאפל בפיתה. ביושבנו שם, נהנים משמש חמימה ומרוח רעננה, השקפנו על העבודות סביב המגדלור הבנוי מלבנים אדומות. הוסבר לנו כי מזיזים את המגדלור, שמלאו לו יותר מ־150 שנים, כצעד מניעה. התפוררות סלעי הגיר של הצוק עלולה לגרום לנפילתו אל מי הים.
 

מוקד משיכה לקהילה
 

45 דקות נדרשו לנו כדי לשוט בחזרה ממרתה’ס ויניארד אל היבשת, לנמל המעבורות פלמות שבקייפ קוד. עוד שעה תידרש כדי לנסוע משם לבוסטון, שאליה מגיעים מתחילת הקיץ מטוסי אל על שלוש פעמים בשבוע. האי נחשב לאתר נופש קיצי אקסקלוסיבי, ולכן אם מבקשים לשהות על חופיו החוליים של האוקיינוס תקופה ממושכת יותר, המקום לעשות זאת הוא חצי האי קייפ קוד.  חצי אי זה, המזכיר צורת סהר או מגל, נמתח מבסיסו עד לקצהו, בעיירה פרובינסטאון הססגונית, לאורך כ־90 קילומטרים.
 

בפלמות בילינו את הלילה באחד מבתי המלון הגדולים, המודרניים והנוחים אך חסרי הייחוד הממוקמים על חוף הים. "סי כרסט ביץ' הוטל" מתפרש על פני שטח נרחב במבנים של שתי קומות בלבד, והחוויה המרכזית שלו היא שיטוט בוקר על החוף החולי. בחצי האי קייפ קוד יש מזג אוויר מתון, בעוד מימי החופים שלו נעימים בזכות זרם הגולף. לכן, עונת התיירות שם תחילתה בחודש יוני והיא נמשכת עד ספטמבר, עת מתחילה עונת השלכת הנפלאה של ניו אינגלנד. כיעד תיירותי ותיק, מציע קייפ קוד כל סוג פעילות אפשרי, לגדולים ולקטנים. "כפרי דייגים רגועים, מלכודות תיירים קיטשיות ועיירות רגועות – לקייפ קוד יש פנים רבות וכל אחת מתאימה לקהל אחר", נאמר באתר לונלי פלנט, בפתיח העמוד המוקדש לחצי האי.
 

אחת העיירות היא דרום טרורו, בחלקו המרוחק של חצי האי, ואנו מזכירים אותה כאן בזכות אדוארד הופר, מהחשובים שבציירי אמריקה, שציוריו הריאליסטיים המדויקים מתארים את בדידותו של היחיד במציאות של ארצו. ארבעים קיצים בילה הצייר (1882־1967) בעיירה הרגועה ובשכנותיה ולפליט ופרובינסטאון. הנופים, המגדלור ובתי העץ של קייפ קוד מצאו מקומם בציוריו. הנופים שצייר בשנות ה־30 של המאה הקודמת הם נופי דיונות חשופים, וזאת לאחר שהיערות בוראו בידי המתיישבים הראשונים. מאז צייר אותן הופר צמחו שם שוב עצי אורן ואלון. למעוניינים מוצעים סיורים במקומות המופיעים בציוריו.
 

חלק נכבד מהחלק המרוחק של קייפ קוד, כולל דרום טרורו, אך בעיקר החוף המזרחי של הקייפ, זה המגן על יבשת אמריקה מפני זעפו של האוקיינוס, הוכרז ב־1961 בידי הנשיא קנדי כ"חוף לאומי". זהו אזור דיונות ובו שבילי הליכה ורכיבה על אופניים וגם אפשרות לטיול ממונע ברכב 4X4. שם גם ממוקמת תחנת השידור של מרקוני, שממנה הועברו לראשונה התשדורות האלחוטיות משני עברי האוקיינוס. אטרקציה נוספת לאורך חופי הקייפ הם 16 המגדלורים, שמיעוטם מצוי בבעלות פרטית.

ענף תיירותי פופולרי בקייפ הוא הצפייה בלווייתנים. מדי יום, גם במזג אוויר סוער, יוצאות ממעגני הקייפ בפרובינסטאון ובהייניס ספינות שנווטיהן יודעים לאתר את הלווייתנים השטים מול חופי חצי האי. אין ספק שצילום של זנב לווייתן מכה במי הים יפאר כל תיקיית תמונות.
 

אולם עם כל הכבוד לדיונות, ללווייתנים ולחופי הרחצה, גולת הכותרת של קייפ קוד היא פרובינסטאון. הייתי שם לראשונה בתחילת שנות ה־90 של המאה הקודמת והייתה זאת הפעם הראשונה שבה נחשפתי לפומביות של זוגות חד־מיניים. לראות כיום זוגות כאלה הוא מעשה של שגרה, אך פרובינסטאון ממשיכה להיות מוקד משיכה לתיירים הומואים ולסביות בני כל הגילים. בלשכת התיירות המקומית המליצו לנו לבקר בספרייה שברחוב הראשי, קומרשייל סטריט. המבנה בעל הצריח הבולט, שנבנה ב־1860 בסגנון איטלקי, היה בתחילת דרכו כנסייה מתודיסטית. לימים הוא עבר ידיים, שימש מוזיאון לאמנות, מוזיאון מורשת ולבסוף מוקמה בו הספרייה העירונית. כיום ניצב בין כותלי המבנה דגם של ספינה המפתיע ומרשים את כל הנכנס בשעריו של המוסד. לצד אלה פרובינסטאון היא מרכז אמנות, וברחובותיה המרכזיים ממוקמות גלריות לרוב. אל דאגה, התייר הממהר ימצא גם מסעדות, חנויות מזכרות וחנויות אופנה.