"הסנדלרים הולכים יחפים”, ולפעמים גם אלה הכותבים על יעדי תיירות. את ההזמנה לבית המלון בעיירה קרדמנה, שבאי היווני קוס, עשינו לפני חודשים אחדים. ההמלצות בבוקינג.קום ובטריפאדווייזר היו טובות, גם ההתכתבות עם פטרוס, הבעלים, הייתה מניבה, ובקשותינו (מיטת תינוק, חדר שקט בעיר של בליינים) נענו בחפץ לב.



אלא שלקראת היציאה בשבוע השני של אוגוסט, שהבטיח מזג אוויר לוהט במיוחד, נזכרנו שלא בדקנו את עניין מיזוג האוויר. איזה בית מלון באי יווני אין לו מיזוג אוויר? ניסינו לשכנע את עצמנו. אולם החשש המשיך לנקר ומייל נוסף נשלח לפטרוס. התשובה הגיעה מיד, ואז התברר לנו שיש בתי מלון באי יווני ללא מזגן. ללא כל היסוס החלטנו לבטל את ההזמנה, אף על פי שנאלצנו לשלם מחצית מעלות החדרים. במקביל, שלחנו מייל התנצלות והסבר לפטרוס. גם הפעם הוא ענה מיד: “אני מבין את החלטתכם. לא אגבה מכם את התשלום המגיע לי”.



וכך, עוד בטרם נגעו גלגליו של מטוס “ארקיע” על המסלול בשדה התעופה של האי, התאהבנו בקוס. באותה תחושה עזבנו את האי לאחר שבוע של חופשה מהנה, וזאת למרות כותרות העיתונים ומהדורות הטלוויזיה. הפליטים מסוריה שנוחתים מן הים מדי בוקר בקרבת הנמל של העיר קוס אינם פוגמים באפשרות התיור והבילוי.




אינם פוגעים באפשרות התיור והבילוי. פליטים מסוריה
 
חול לבן ומים חמימים

האי קוס, המרוחק כארבעה קילומטרים מטריטוריה טורקית, משויך לאיי הדודקאנס בים האגאי. שטחו הוא 287 קמ”ר, מספר תושביו הוא 33 אלף איש ובירתו היא העיר קוס הממוקמת בקצה הצפוני של האי. עשרות מטוסים נוחתים מדי יום באי ומביאים עמם תיירים מישראל ומאירופה, בעיקר מבריטניה, מגרמניה ומאיטליה. התיירים מתמקמים בכפרי דייגים שהפכו לעיירות נופש, שם הם ימצאו דירות אירוח ובתי מלון צנועים או שיוסעו באוטובוסים לכפרי נופש מודרניים שצמחו משום מקום על אחד מחופיו החוליים של האי. שם הם ימצאו גם את המרשם הבטוח: עסקת הכל כלול או חצי פנסיון, בריכות ומתקני שעשועים, חדרי אוכל ומסעדות.

עסקי התיירות של קוס מאפשרים שהות נוחה לתייר העצמאי. בשדה התעופה ובבית המלון תלויים מחירונים של הנסיעות במונית (הנסיעה מנמל התעופה לעיר קוס מחירה 37 יורו, לאתר קרדמנה הקרוב יותר המחיר הוא 15 יורו). לצד המחירונים תלויים שלטים המוסרים את לוחות הזמנים של האוטובוסים (מחירי הנסיעה בין 2 ל־4 יורו). בכל עיירה וכפר נופש מצויות סוכנויות להשכרת מכוניות, טרקטורונים, רכבי באגי, קטנועים ואופניים. תשתית הכבישים אינה איכותית, אך אין שם תנועה רבה. מחיר טרקטורון עוצמתי (CC300) הוא 50 יורו ליום, קטנוע בעל מנוע זעיר (CC50) יעלה 12 יורו ליום, ואכן רבים מנצלים את המחירים הנוחים ומטיילים באי רכובים על אופנועים ורכבי באגי לבושים אך בבגד ים.

טברנות עם ההיצע היווני הקלאסי (וגם עם מנות סטנדרטיות) מצויות שם בשפע והמחירים מעוררי קנאה. ארוחה לארבעה עשויה לעלות בין 40 ל־50 יורו. בתוך יומיים למדנו שמנות הגריל (סופלקי למשל) עשויות יתר על המידה. לעומת זאת, במנת הגירוס (שווארמה) וכן במנות המבושלות בתנור (מוסקה, לפטיקה, סטיפדו) לא מצאנו פגם. את הארוחה האחרונה הרכבנו רק מהן: סלט יווני, חצילים, פלפלים ממולאים גבינה, שעועית אפויה ברוטב עגבניות, נקניקיות, קציצות בשר זעירות וקציצות ירקות מטוגנות לצד סרדינים וקלמרי שטבלו בשמן רותח במידה הנכונה. תפריט ים תיכוני במיטבו.

מבטיח נגישות מהירה לטברנה חביבה. חוף טיגקאקי

כפי שאפשר להבין, בחרנו להיות תיירים עצמאים. בסיסנו היה בעיירה טיגקאקי. לא ממש בעיירה, אלא במלון הדירות “אירינה ביץ’ הוטל” על החוף במרחק של שני קילומטרים ממרכזה (מומלץ וידידותי, אך אם רצונכם בלילות שקטים, בקשו חדר רחוק מן הבריכה). טיגקאקי, השוכנת בצדו הצפון־מערבי של האי, כעשרה קילומטרים מן העיר קוס, משופעת בטברנות, בחנויות, בסוכנויות להשכרת רכב ויש בה גם חמאם. העיירה מתגאה בחוף חולי לאורך עשרה קילומטרים של חול לבן ומים חמימים. הסיבה היא ככל הנראה מי הים הרדודים, הדורשים שחייה של עשרות מטרים כדי להגיע למים עמוקים – יתרון לבאים עם ילדים. קטע החוף המרכזי, הדחוס בין הים לכביש, היה גדוש בנופשים. מי שטרח ופסע לכיוון מערב נהנה מחופים רחבי ידיים ורגועים הרבה יותר, עד כי היו תיירים שהרשו לעצמם להשתזף בעירום.

בכל החופים שבהם ביקרנו משכירים שמשייה ושתי מיטות שיזוף במחירים הנעים בין 5 ל־8 יורו, בהתאם לפופולריות של החוף בקרב התיירים. חוף פרדייז – בצד הדרום־מזרחי של האי, לא הרחק מהעיירה קפלוס וכ־30 קילומטר מהבירה קוס – הוא המוכר מכולם. הוא זוכה לציוני שבח בכל אתר, ולכן גובים שם 8 יורו לשמשייה. פרדייז הוא אחד משורה של חופים שכנים החולקים את מפרץ קפלוס בצל גבעות כורכר, ממש כמו בחוף הצוק של תל אביב. אלא שבניגוד לעיר ללא הפסקה, בחופי קוס יש רצועת חול רחבה. אחד היתרונות של מפרץ קפלוס (אחרים יראו בכך חיסרון) הוא שכדי להגיע אל חוף המפרץ מהכביש הראשי, החותך את האי לאורכו מהעיר קוס עד לקפלוס, נדרש כלי רכב. לכן החופים הללו, המוסדרים יחסית (מינימום שבמינימום – יש מקלחת אחת אולם יש אפשרות לספורט מים), אינם גדושים בנופשים, ויש תחושה אמיתית של חופש המתעצמת לאחר שטובלים במי הטורקיז הצוננים.

כיוון שהיינו ממונעים, חילקנו את זמננו בין החוף הרגוע של טיגקאקי, המבטיח נגישות מהירה לטברנה חביבה (“אמפלי” בשולי העיירה, הנטועה בתוך כרם), לבין חופי מפרץ קפלוס, שפרדייז הוא אחד מהם. חביב מכולם היה חוף “לגדה” (7 יורו). את חופי סאני ביץ’ ומרקוס ביץ’ מצאנו דלילים יותר ונעימים לא פחות, ונציין כי בסאני השמשיות הן גדולות ומצלות היטב (6 יורו). בחלק מהחופים הללו מוקמו על הצוק טברנות, עובדה המאפשרת לבלות שם יום שלם הרחק מן ההמון הסואן.

עץ ההיפוקרטס

מבין אתרי התיירות באי עצמו תופס הכפר הציורי זיה את הבכורה, אף שסימני המסחור ניכרים היטב בשל שפע המסעדות וחנויות המזכרות. הכפר נמצא במעלה הרכס, שבעה קילומטרים מן הכביש הראשי. סיור בסמטאותיו המתעקלות של הכפר ולצד בתיו הלבנים המשובצים על צלע ההר וטיפוס אל הכנסייה הישנה ממלאים היטב את משבצת הציוריות. האטרקציה התיירותית היא שקיעה מרהיבה.

אטרקציה תיירותית בהרים. הכפר זיה
 
בנסיעותינו עברנו בעיירות קרדמנה, מרמרי ומסטיכארי, ולא מצאנו הבדלים גדולים ביניהן. ההיצע התיירותי שלהן קטן בהשוואה לטיגקאקי ולקפלוס, והן משמשות כתובת לאותם כפרי נופש שמוקמו בקרבתן לאורך רצועת החוף. התיירים שהתגוררו בבית המלון שלנו שכרו כלי רכב ליום או ליומיים כדי לשוטט ברחבי האי, וביתרת הימים רבצו ליד הבריכה ולא הניחו לברמן לנוח. לדידם של האירופים, זאת היא החופשה האמיתית. אדמונד שהגיע מסקוטלנד בילה כך שבועיים. כאשר שמע אותנו משוחחים בשפת הקודש, ניגש וסיפר כי בילה שלושה חודשים כמתנדב בקיבוץ יטבתה, “המקום היחיד שבו בחורה הפילה אותי”, נזכר בחיוך. כאשר עצבו פניו לקראת שובו לעירו אינוורנס העגמומית, סיפרנו לו שביקרנו שם והתרשמנו לטובה. “אם כן, אתם אוהבי ויסקי”, ענה. לא הכחשנו, אם כי תכננו להתמקד במשקה האוזו המקומי. “חכו רגע”, אמר. “נשאר לי רבע בקבוק של משקה איכותי, מיד אביא לכם אותו”.

אדמונד לא נסע לעיר קוס, שהרי בא עם רעייתו להשתזף. אנחנו התאמצנו מעט יותר. אם צריך לתת לעיר כותרת במילה אחת, נאמר “חאניה”; בירתו של האי הזכירה לנו את העיר הציורית באי כרתים. אומנם אין שם מגדלור בסדר הגודל של האי היווני הגדול, אך גם היא מציעה לתייר נמל עתיק, טיילת חוף, רחובות צרים בחלקה הישן עם המסעדות וחנויות המזכרות. מוקד המשיכה התיירותי המרכזי של העיר הוא המצודה שנבנתה במאה ה־14 ושוכנת בכניסה לנמל העתיק. עוד אטרקציה נמצאת סמוך. זהו עץ היפוקרטס, עץ דולב עתיק שקרוי על שמו של אבי הרפואה יליד האי. האגדה מספרת שהיפוקרטס עצמו נטע את העץ. כסיפור זה נחמד, אך לא סביר כאשר מדובר במי שנפטר לפני כ־2,400 שנים. במרכז העיר ניצב מסגד מהמאה ה־18 ובקרבתו כנסייה, שכיפותיה צבועות תכלת, כמו אחיותיה ברחבי האי, ושם נמצאים שרידי האגורה, כיכר השוק מן העידן הרומי.


שם נמצאים שרידים מן האגורה. כנסייה בעיר קוס
 
תוך כדי סיורנו בעיר, לא יכולנו להתעלם ממאות הפליטים שנטו אוהלים על טיילת החוף, בגינות ובצל העצים סביב חומת המבצר. רבים מהם ביקשו מפלט בצל מן החום המעיק. אחרים, שכנראה זה מקרוב באו, שוטטו על הטיילת וברחובות. הם הצטלמו למזכרת כמו התיירים האירופים. הללו יחזרו לבתיהם, הפליטים יבקשו להקים בית חדש ביבשת לא מוכרת.

צילומים: מאיר בלייך