ממירון לחצור הגלילית: טיול השטח שמתאים גם לרכב פרטי

מהכניסה הסמוכה לצומת מירון אנו נוסעים בדרך סלולה, העוברת בנופי חורש טבעי מעורבים בעצי יער שנטעה קק״ל. באביב עולה פריחה מרהיבה בין הטרשים של סלעי הגיר.

הדרך מגיעה אחרי 1.7 ק״מ לחניון שנמצא בצדה השמאלי של הדרך (שולחן אחד נגיש לאנשים בעלי מוגבלויות). מול החניון, מעבר לכביש, יוצא שביל להולכי רגל המגיע לאחר כ־300 מ' אל בית היערן. זהו מבנה אבן שקק״ל שיפצה לאחרונה. נמשיך בנסיעה. בקילומטר 2.3 היער מפנה את מקומו לנוף הפתוח. מצד ימין נראית צפת ומצפון לה יער ביריה. משמאל נראים בתיו הפזורים של היישוב קדיתא.

כחצי קילומטר משם מציץ משמאל לדרך מבנה בטון בעל כיפה כחולה, הצומח מתוך טרשי הסלע. המבנה מוקף גדר בטון, שחזיתה מצופת האבן מציגה חמש קשתות. המסורת מזהה את המקום כקברי אלקנה, אביו של שמואל הנביא, והאמורא רבי ביונאה, שחי בסוף המאה ה־2 ובראשית המאה ה־3 'לספירה.

כחצי קילומטר הלאה משם הדרך מגיעה לרחבת חניה ובצדה טנק צנטוריון קשיש. הטנק מציין את מקומה של אנדרטת חטיבה 37 בעוצבת ראם. בחורשת העצים שבצד האנדרטה הציבה קק״ל חניון קטן. שביל מדרגות עץ עולה אל האנדרטה, העשויה עמודים עגולים בגובה של עד 9 מ' ולוחות פלדה המעוצבים בצורת האות ״ש״. יוצרת האנדרטה היא הפסלת דינה ניר־אבן־טוב, אלמנתו של עודד אבן־טוב, שהיה סייר בפלוגת הסיור של החטיבה ונפל בשכם במלחמת ששת הימים. האנדרטה, שנחנכה ביוני 1969, מוצבת כאן משום שבתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים התארגנה החטיבה ביער עין זיתים.

דרך הנוף יורדת מהאנדרטה היישר לכביש הגישה ליישוב קדיתא. כאן פונים שמאלה. חולפים על פני מבנה המציין את מערת אידרא רבא ואת קברו של התנא רבי יוסי בר יעקב. על פי המסורת, במערה למדו רבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו את סודות הקבלה.

סמוך למערה נפרדת דרך הנוף מכביש הגישה לקדיתא ופונה ימינה. הדרך מעפילה 1.8 ק״מ ביער עין זיתים ומגיעה לכביש 886, בין צומת עין זיתים למושב דלתון. כדי להתחבר להמשך דרך הנוף, החוצה את יער ביריה ומגיעה לאחר כ־12 ק״מ לחצור הגלילית, יש לפנות ימינה (דרומה) בכביש 886, לנסוע כ־150 מ' ולפנות שמאלה (מזרחה).

האתר הראשון שמקדם את פנינו הוא עין גבר, מעיין דל אך נובע ברוב ימות השנה. ליד המעיין הכשירה קק״ל חניון דרך נחמד.

בהמשך הדרך נפגוש את שרידי בית הכנסת הקדום נבוריה, ששוחזר בחלקו. המבנה, מהמאה ה־6 לספירה, התפרסם בכתובת נדירה שהתגלתה במשקופו ומעידה שבית הכנסת נבנה בשנת 494 לחורבן בית המקדש (564 לספירה), בעת כהונתם של חנינא בן ליזר ולוליאנא בר יודן כראשי הקהילה, או ראשי בית הכנסת, שהתקיים עד שנת 640 לספירה בערך. למרגלות בית הכנסת, כ־200 מ' בהמשך דרך הנוף, נובע עין נבוריה בלב משטח סלע לבן.

הלאה משם נמצא חניון פיקניק ומצפור חדש - מצפור אבי ויגדר. המצפור חוסה בצל עצי אורן קנרי גדולים. מעט יותר ותיק הוא המצפור הבא - על שם טום וסשה. שני המצפורים מעניקים תצפיות על נחל דלתון, על עמק החולה, על הגולן ועל החרמון. דרך הנוף מגיעה לדרך היער הראשית. כאן יש לפנות ימינה. אחרי דקה אחת של נסיעה נחלוף על פני הכניסה ליישוב עמוקה וניכנס לחלק המזרחי של דרך הנוף.

גם קטע דרך זה מכוסה אספלט בקטעים ניכרים. האתר הראשון בדרך הוא עין מרגנית, שזכה לשיקום יסודי. השיפוץ אומנם לא יכול להשיב למעיין היבש את מימיו, אבל קק״ל חידשה את הטרסות והציבה שולחנות פיקניק.

אחרי עין מרגנית, דרך הנוף מעניקה הזדמנות לסטות דרומה ולהגיע לפינת מרגוע ולתצפית על שם ליאורה נטלסון. המצפור נמצא מעל נחל פארעם, ונשקפת ממנו תצפית מרהיבה על דרום עמק החולה, הגולן והכנרת.

דרך הנוף מגיעה לאחר כ־900 מ' לחניון קטן, המשמש כבסיס יציאה לטיול בשביל החלמוניות של יער ביריה. החלמוניות פורחות כאן בסוף נובמבר ובתחילת דצמבר. בעונה זו יוצרים פרחי החלמוניות שטיח צהוב ומרשים מאין כמוהו.

הדרך ממשיכה ויורדת לרחוב הפלמ״ח, הרחוב המערבי של חצור הגלילית. פונים ימינה (דרומה) ומגיעים לאחר כ-400 מ' לפארק חצור, פארק שהקימה קק״ל ובו חניון דרך. ניתן לסיים כאן את הטיול בפיקניק נחמד, או להמשיך ברחוב עוד כ-100 מ' ולפנות ימינה לקברו של חוני המעגל, מוריד הגשם המפורסם. סוכות הוא בדיוק הזמן לבקש ממנו חסדי שמיים.