זה לא מכבר נסע אחד ממכרי לטיול עם משפחתו באנגליה, וכידוע, באי הבריטי נוסעים הפוך - בצד שמאל של הדרך. עוד ידוע כי במרבית כלי הרכב באירופה בכלל ובאנגליה בפרט יש הילוכים ידניים, ולכן השכרתו של רכב אוטומטי יקרה בעשרות אחוזים. למרות העלות הגבוהה, בחר ידידי לשכור רכב אוטומטי בנמקו זאת בכך שהוא רוצה להתרכז ולנהוג בצד הנכון של הכביש בלי להתעסק בהילוכים, שהוא אינו רגיל בהם.
שיקול הבטיחות הוא ראשון במעלה, והוא כמובן חשוב מן השיקול הכספי. אבל לאחר שדאגנו לבטיחות הנסיעה, רצוי לתת את הדעת גם על סוגיית העלויות. אחד הדברים שיודעים בעלי ניסיון בשכירת רכב בחו"ל הוא כי כל הוצאה נוספת לצד מחיר ההשכרה מסתכמת בעשרות רבות של דולרים או אירו. כך, למשל, נוסף על עלות קנס שניתן בשל עבירת תנועה או חניה שנלכדו בידי מצלמות או פקח של הרשות המוסמכת (מהירות, חניה, או כניסה לאזור מוגבל – קנסות שניתנים ללא מפגש בין הנהג לאיש הרשות), גם חברת ההשכרה גובה את הנתח שלה, זה המכונה “דמי טיפול אדמיניסטרטיבי”. לכן, כדי שלא לבזבז מעות מיותרות בתחום שכירת הרכב כדאי להתכונן בשני היבטים: חשוב להכיר את חוקי התנועה והתמרורים, שידיעתם תורמת כמובן לבטיחות, וגם חשוב ללמוד כללים אחדים שיסייעו לחסוך בדמי השכירות או ימנעו תשלום שחברת ההשכרה תדרוש מן השוכר בדיעבד.
אחד ה“סודות” החשובים, שאנו מתעלמים מהם בדרך כלל, הוא לעיין בחוזה הביטוח, שהרי גם החוזה המכונה בחברות ההשכרה “מורחב” מוגבל בכיסויו. אחת ההגבלות אומרת: "במקרה של תאונה, ספק הרכב אינו מחויב להעמיד לרשותך רכב חלופי". קראו זאת שוב – האם כל הרעיון של הביטוח אינו להשיב מצב לקדמותו? במילים אחרות, האם הביטוח אינו אמור לאפשר למבוטח להמשיך בטיולו? מתברר שאפשרות זאת לא קיימת בחוזי ביטוח מסוימים. ויש עוד סעיף: “תקר או נזק אחר לצמיגי הרכב לא מהווה תקלה מכאנית (שבאחריות חברת ההשכרה - מ"ב) והטיפול בנזקים אלה הנו באחריותך הבלעדית”. סעיף זה לימד אותנו סוד נוסף: להשתדל ככל האפשר להימנע ממגע עם חברת ההשכרה בזמן הטיול.
צי רחב וחדיש
בטיולנו האחרון בחבל דבון שבדרום אנגליה השתדך בורג בעל ראש גדול לצמיג מכוניתנו. האורח הלא קרוא השמיע רעש בזמן הנסיעה, אולם הצמיג נותר מנופח, כאילו לא כלום. בהיותי נהג זהיר פניתי למוסך של אחת הרשתות המתמחות בתיקון תקרים. התברר שרשת זאת עובדת עם החברה שהשכירה לנו את הרכב. מנהל המוסך הודיע לי כי הבורג ננעץ במקום שמחייב אותו להחליף את הצמיג. ההסתייגות שהשמעתי נדחתה על הסף, ובלית ברירה הסכמתי ושבנו למסלול טיולנו. בחלוף חודש הגיע מכתב מאת חברת ההשכרה. היא הודיעה כי תחייב אותנו בעלות הצמיג, 147 ליש”ט, וכן בדמי ניהול אדמיניסטרטיבי בסך 27 ליש”ט. הסכום 147 ליש”ט (כ-750 שקלים) נראה לי מופרז. בתוך דקות התברר שאכן מדובר בסכום מוגזם. האתרים של שתי רשתות מתמחות, ובהן הגדולה מכולן, קוויק-פיט, תמחרו את מחיר הצמיג והתקנתו בסביבות 100 ליש”ט. ואיך אני יודע שבחרתי את הצמיג הנכון? התשובה די מפתיעה: האתרים של רשתות המוסכים באנגליה מבקשים לציין את מספר הרישוי של הרכב, ואזי הם קובעים מהו הצמיג המתאים. לנו הוצע להתקין צמיג של חברת גודייר (הנחשבים לאיכותי ויקר) למכונית הפולקסווגן פאסאט ששכרנו. פנייתנו לחברת יורופקאר לקבל את החשבונית שהוציא המוסך המתקן לא נענתה, וכמובן ערעורנו על המחיר נדחה.
ואולם, בניגוד למתואר לעיל, כאשר מתרחשת תקלה מכנית, אין ברירה - חייבים לפנות אל חברת ההשכרה. הניסיון מלמד שעדיף לשכור רכב בחברה שפרושה בערים רבות, כך שבמקרה של תקלה יהיה אפשר לקבל שירות ואף להחליף כלי רכב. כאן נציין לטובה את יורופקאר גרמניה שהעמידה לרשותנו רכב חלופי מיד עם הידלק אחת מנורות האזהרה. אכן, החברות הבינלאומיות מחזיקות צי רחב וחדיש של כלי רכב, כך שכאשר עושים אצלן את ההזמנה מקבלים רכב עם מינימום סיכוי לתקלות, וגם כזה התואם את דרישותיכם. אם בתחנת ההשכרה אין רכב בהתאם להזמנה (וזה קורה), ייתכן שיוצע תחליף ראוי - ובמקרים רבים אף רכב משודרג (כן, גם זה קורה). לעומת זאת, כאשר הזמנתי רכב מסוים (במקרה האנגלי פולקסווגן פאסאט) לא הסכמתי לקבל רכב נחות (סקודה אוקטביה) שביקשו לתת לי. הטיעון של עובדי החברה שמדובר במכוניות זהות נכשל, כי עלון החברה הראה שמחיר ההשכרה של הרכב הגרמני היה גבוה יותר.
באינטרנט אפשר למצוא חברות השכרה זולות, אבל לשוכר לא מובטח שזה יהיה המחיר הסופי. למה צריך לשים לב כדי שלא ליפול בפח? התופעה של השארת סכום ערבות באמצעות כרטיס אשראי נהוגה בכל החברות, ואין דרך להימנע ממנה. ואולם, יש חברות השכרה הכוללות סעיפים בחוזה המאפשרים להן לגבות כספים באופן חד-צדדי לאחר החזרת הרכב בשל סיבות מגוונות ומשונות. במקרה כזה, הצרכן ששב לארצו נותר חסר יכולת להתמודד עם חברת ההשכרה. סעיפים "פופולריים" כאלה כוללים את זכות החברה לבדוק את הרכב לאחר החזרתו שלא בנוכחות הנהג - ולחייבו על נזקים מזעריים או על רחיצת המכונית שהוחזרה לא נקייה לטעמה של המשכירה. מקרים נפוצים נוספים הם כאשר הרכב מוחזר בתחנה אחרת מזו שהוא נלקח או כאשר הרכב מוחזר שלא בשעות העבודה של התחנה. במקרים הללו יש חברות שגובות תוספת מחיר בלי ליידע מראש את הצרכן. כאן יוזכר כי תעריף השכרת רכב בשדה התעופה גבוה יותר מאשר במקרה של לקיחת המכונית בעיר.
כמו בחללית
גם סוגיית הדלק היא פתח לחברות ההשכרה להעשיר את קופתן. השיטה המקובלת שאינה מותירה פתח לתרגילים היא לקבל "פול טנק" ולהחזיר מכל מלא. למרות זאת, היו מקרים ששוכרים חויבו בשמינית המכל, ועובדה זאת התבררה להם רק עם שובם לארצם. לכן, לא כדאי לשחק ולהמר בנושא הדלק. בדקו מראש היכן יש תחנת תדלוק קרובה למקום החזרת הרכב. שיטה אחרת של חברות ההשכרה היא לאפשר לשוכר להשיב את המכונית אף שהמכל לא מלא. כאן המלכודת עלולה להיות
כפולה: מחיר הדלק שהחברה גובה הוא מופקע, ולפעמים נגבים גם דמי טיפול. יש חברות שאף מחייבות את השוכר במחיר מכל מלא אף שהשוכר השאיר בו ליטרים לא מעטים של בנזין או סולר. ההמלצה המקובלת היא לדבוק בשיטה הישנה - "פול טנק".
לצד ה"סודות" הללו יש עוד נתונים המאפשרים לחסוך בעלויות בלי ליפול למלכודת. רבים ממכרי נוהגים להזמין רכב זול, שמן הסתם ממדיו קטנים, אף שבכוונתם לעשות מאות ואפילו אלפי קילומטרים. הניסיון מלמד שלא נוח לשבת ברכב צפוף במשך יום שלם (אין לשכוח שיש מזוודות). לשכירת רכב גדול יותר ויקר יותר (בשכירות לשבוע ימים ההבדל יכול להגיע לכמה מאות שקלים) יש יתרון נוסף – כלי רכב כזה מגיע בדרך כלל עם מנוע דיזל, והחיסכון בדלק הוא מובהק, הן בהיבט מחיר הדלק והן בהיבט מספר הקילומטרים לליטר (לטיול של 1,500 קילומטרים נדרשנו למלא את מיכל הסולר-גזולין רק פעמיים).
שכירת רכב ברמה D (פאסאט, פיג’ו 508, אופל אינסינגיה) עשויה לחסוך גם את עלויות הניווט באמצעות הטלפון הסלולרי באשר המכוניות הללו מצוידות בנווטן (GPS navigator) מובנה, בדרך כלל, אם כי אפשר גם בלעדיו. אנחנו נוהגים לסחוב איתנו את המכשיר הישן שרכשנו לפני שנים אחדות, וגם כרטיס הזיכרון שלו רשם ותק של שלוש שנים. ככל שמדובר באירופה, הכבישים הם אותם הכבישים, וגם אם נסללו כיכרות חדשות שהמכשיר אינו מזהה, הוא מתביית די מהיר בחזרה על הנתיב.
כלי הרכב משתכללים מדי שנה, וגם בכלי הרכב של חברות ההשכרה יש מרכיבים חדשניים שכדאי להכירם לפני היציאה לדרך. יש נהגים הנהנים לעשות היכרות עם כלי רכב לא מוכר, אולם יש מקרים קיצוניים; כאשר התיישבתי על מושב הנהג בסיטרואן DS5 שהוצע לי באחרונה בפריז, חשתי אובד עצות. לא הבחנתי שם במתגים המוכרים לי מעשרות כלי הרכב שנהגתי בהם. היו שם שפע מתגים, גם על התקרה, אבל למה שימשו - התקשיתי לפענח. דמיינתי שאני יושב בחללית. זה היה מקרה קיצוני, ולכן בחרתי להחליף את הרכב למשהו מוכר יותר, ולא שכחתי לשאול את השאלה הקבועה: כיצד פותחים את מכסה מכל הדלק.