בילוי חופשה בעיר גדולה כולל גם עיון בעיתון מקומי, וכאשר מבלים תשעה ימים בניו יורק, מעיינים מן הסתם גם ב"ניו יורק טיימס". אחת הרשימות שנקראו בעיון נשאה את הכותרת “20 יעדים עבור בני ה־20”. עיתון ישראלי שהיה מייצר רשימה כזאת היה מציע לבוגרי צבא ההגנה לישראל יעדים בדרום אמריקה, הודו או יעדים אחרים במזרח הרחוק. לעומת זאת, היעד הראשון המוצע לצעירים האמריקאים בעיתון המכובד של ניו יורק הוא הפארקים הלאומיים בארצם.
תוך כדי שוטטות בתפוח הגדול, באזור שמצפון ליוניון סקוור וגריניץ’ וילג’, נתקלנו במחסום משטרתי שמנע כניסת כלי רכב לרחוב ה־20 בחלק שבין השדרה החמישית לפארק אווניו. הסיבה התבררה מיד. ברחוב זה מצוי בית הולדתו של טד רוזוולט, נשיאה ה־26 של ארצות הברית והיחיד מבין נשיאיה שנולד בעיר הזאת, עד לבחירתו של דונלד טראמפ, יליד קווינס. באותו יום התייצבו בפתח הבית במנהטן אנשי רשות הפארקים הלאומים, החוגגים 100 שנים להקמתה, כדי לציין את תרומתו של רוזוולט, שכונה “הנשיא המשמר” (conservationist president), להגנה על ערכי הטבע של ארצו. שחקן בדמותו של הנשיא נשא נאום נלהב לקול מחיאות הכפיים של עשרות מתושבי הכרך שהתקבצו במקום. הפארקים הלאומיים, נכתב בעיתון לאנשים חושבים של ניו יורק, מייצגים את מה שעושה את אמריקה לגדולה – יופי, חופש ומגוון של נופים. מה שחשוב לתייר לדעת הוא שהכניסה לפארקים הלאומיים במהלך 2017 תהיה ללא תשלום.
כדרכם של צעירים בדור הנוכחי, שהמידע שרבים מהם רוכשים מוגבל לערוצים חברתיים ברשת, יציאה מגבולותיה של ארצם עשויה להרחיב דעת, לאפשר להם לערוך היכרות עם תרבויות אחרות וגם מעניקה הזדמנות להכיר אנשים שגדלו בסביבה שונה ואף להתחבר עמם. יעדים אחדים מרשימת ה־20 של "ניו יורק טיימס" קרובים מטבע הדברים לארצות הברית. רשימת היעדים מחוץ לגבולותיה אך בתחום היבשת החדשה כוללת את אוקסצ’ה שבמקסיקו בזכות הגסטרונומיה, את קובה המתחדשת, את פטגוניה שבארגנטינה שבקצה העולם, את מונטריאול בזכות האווירה האירופית שלה ואת קוסטה ריקה בזכות עושר הטבע.
בגבולות מדינתם מציע העיתון שני יעדים: ניו אורלינס וחופי קליפורניה. ביחס לעיר שבמדינת לואיזיאנה ויושבת לחופי מפרץ מקסיקו מציע העיתון לקוראיו הצעירים להתעלם מרחוב בורבון שברובע הצרפתי. ארשה לעצמי לחלוק על המלצה זאת בטיעון ולפיו רחוב שזכה לפרסום עולמי, המושך אליו אלפי מבקרים בשבוע, הוא תופעה ייחודית למרות המסחור ומופעי החשפנות החובבניים שם. כמובן, אפשר לאכול טוב (וזאת אחת הסיבות להגיע לעיר) ולשמוע ג’אז ובלוז גם במקומות אחרים, אבל על הרחוב המסמל את ניו אורלינס התיירותית אין לוותר. חופי קליפורניה מרוחקים חמש שעות טיסה מהחוף המזרחי של ארצות הברית, וזאת ארץ אחרת, אף שכאן ושם מניפים את דגל הכוכבים והפסים ודוברים את אותה שפה.
עיר עם מזל
תאילנד, קמבודיה או הודו, החביבות על בוגרי השירות הצבאי, כלל אינן ברשימה, והיחידה מבין יעדי המזרח הרחוק שנכללה בה היא וייטנאם, וזאת בזכות נופיה, המטבח שלה ותרבותה. עוד יעד שמוכר לטיילים הצעירים מן המזרח התיכון הוא ניו זילנד, שהטיול בה מבטיח שפע של יופי מתנת הטבע, הרפתקאות אקסטרים וגם קבלת פנים נעימה ונוחה.
אירופה מככבת ברשימה של "ניו יורק טיימס" ולא בכדי. לפני שנתיים נכתב כך במדור זה: “אנו הישראלים אוהבים לדמות עצמנו לאמריקאים, לפחות בכל הנוגע לתרבות פופולרית, לקניות, ולכלכלת השוק החופשי, זאת היוצרת את השגשוג המובטח אך גם את פערי המעמדות. גם אם הנשיא הנוכחי של ארצות הברית של אמריקה, ברק אובמה, אינו כוס התה של ראש ממשלתנו ושל פטרונו איל הקזינו, מרבית הישראלים מעדיפים את בעלת הברית מן היבשת החדשה על פני האירופאים ה'....' – השלימו בעצמכם. אך מה לעשות, אירופה קרובה אלינו הרבה יותר גיאוגרפית ולכן היא יעד נוח יותר וזול יותר לבילוי חופשה”. ולא רק קרובה, אלא מציעה הרבה, וגם טראמפ לא יצליח לשנות זאת, אף שדוברו מסוגל ליצור “עובדות אלטרנטיביות”.
פראג, בירת צ’כיה, ניצבת בראש רשימת היעדים האירופיים של "ניו יורק טיימס" בהיותה מסבירת פנים לתרמילאים אנרגטיים חובבי בירה משובחת. למעשה, בפראג ימצא כל תייר את מבוקשו, וההמלצה לבני ה־20 היא להסתובב ברובע זיזקוב, שאת מיקומו קל לזהות בזכות מגדל הטלוויזיה הנישא, שנבנה בעידן הישן, כדי לסייע בחסימת השידורים מהמערב. למרבה האירוניה, בנייתו הסתיימה לאחר שהדגל האדום עם הפטיש והמגל סולק מהתרנים בצ’כיה. הרובע זכה לכינוי “רפובליקת זיזקוב” בזכות האווירה החופשית והייחודית שבו. שכר הדירה הנוח, במה שהיה בעבר מקום מגוריהם של נאמני המפלגה הקומוניסטית, משך אליו סטודנטים, אמנים ומוזיקאים. גלריות, בתי קפה ופאבים צמחו במהרה, כדי לשרת את אלה שזה מקרוב באו.
עיר בירה מזרח־אירופית נוספת שהצליחה לשנות את פניה היא בודפשט. העיר על גדות הדנובה היא יפה ושופעת מרץ. האטרקציה המסורתית שלה היא בתי המרחץ העממיים, אולם הצעירים ימצאו שם יותר מכך. שמו של פסטיבל זיגט יצא למרחוק, וצעירים המכבדים את גילם לא יחמיצוהו. הללו ישימו פעמיהם לרובע השביעי, שהיה בעבר הרובע היהודי, ושם ממוקם בית הכנסת הגדול של העיר. רובע זה נעשה לאחד ממרכזי חיי הלילה של בודפשט, הוא משופע בברים, שהם יותר ממקום שבו שותים. השם שניתן לברים באזור הבילוי הזה הוא ruin pub על כי הם השתכנו מאז 2001 במבנים ריקים או כאלה שהמתינו לשיקום. הראשון והמפורסם שבהם הוא Szimpla Kert והוא, כברים אחרים, מציע גם תרבות ומופעים. לשם הקוריוז נציין כי שמו של אחד הברים הוא "מזל טוב" (המידע מ־welovebudapest.com) .
היצע ה־S
הכללתן של ברלין, ברצלונה ואמסטרדם ברשימת היעדים לבני ה־20 אינה מפתיעה (הרשימה מתעלמת מערים קלאסיות כלונדון, פריז ורומא). אמסטרדם מאפשרת ליהנות ממריחואנה באופן חוקי, אך בימינו לא צריך לטוס עד הולנד לשם כך. אמסטרדם היא נקודת משיכה לצעירים מאז שנות ה־60 של המאה הקודמת. תושביה דוברים אנגלית וידידותיים, תעלותיה מקסימות, מוזיאוניה עשירים, שכונותיה החדשות מעניינות וחיי הלילה שלה תוססים. דברים דומים אפשר לומר גם על ברלין (למעט עניין התעלות). אומנם בירת גרמניה החלה להיות פופולרית רק מאז נפילת החומה ב־1989, אולם היא נחשבת לעיר מסבירת פנים לצעירים גם בזכות העובדה שעלות החיים בה נמוכה לעומת העלות בערים אחרות במערב אירופה. ברצלונה, בירת חבל קטלוניה (בכל זאת, גם היא עיר בירה), בנתה את עצמה כעיר תיירותית לאחר המשחקים האולימפיים שהיא אירחה ב־1992. לעומת אחיותיה האירופיות ברשימה היא חמימה יותר, ויש לה ובקרבתה חופי רחצה. בהיבט התרבותי היא מתגאה בגאודי, מירו ודאלי וגם בזה הקולינרי יש לה במה להתגאות. המטבח הקטלוני זוכה להערכה, ובראש רשימת מטעמיו מצויים פירות הים והדגים. אנו נהגנו לפתוח כל סעודה, עוד לפני הטאפס, במנה המסורתית של לחם קלוי עם שמן זית ושום, שעליהם גורדה עגבנייה בשלה או נמרח רסק עגבניות חרפרף.
ליסבון, בירת פורטוגל, מהעבר האחר של חצי האי האיברי, נכנסה לרשימה בהיותה עיר עם עבר מפואר – המשלב תרבויות נוצריות ומוסלמיות - וזוכה בשנים אלה להתחדשות, שמושכת מטיילים צעירים. לא הרחק משם, ועם קשר היסטורי לספרד ופורטוגל, נמצאת מרוקו, שהיא "אידיאלית להרפתקנים צעירים". קזבלנקה, פז, מרקש ואסוריה הן הערים המומלצות לביקור אקזוטי, אולם ללא מסע למדבר הביקור במרוקו לא יהיה מושלם.
את הרשימה סוגרים שני יעדים, שמושכים תיירים בזכות היצע ה־S שלהם (Sea, Sun, Sand ויש המוסיפים לרשימה גם Sex), והם פופולריים בעיקר בחודשי האביב והקיץ. האחד הוא אי יווני שאינו מיקונוס, איוס או סנטוריני, כלומר, לא אי מפורסם שאליו נוהרים שוחרי המסיבות אלא, איים פחות ידועים כנקסוס ופולגאנדרוס, ששמרו על מידה מסוימת של אותנטיות. יעד ה־S האחר הוא החוף האדריאטי של קרואטיה. מדובר במאות קילומטרים של חופים, מדוברובניק בדרום ועד לרוביני שבצפון, ולאלה יש להוסיף את עשרות האיים שבקרבת החוף. הללו מבטיחים לכם שתוכלו למצוא אתרים שטרם מוסחרו והפכו ליעד לחבילות נופש. זאת גם אנו יודעים - זה מה שבני ה־20 מחפשים.