על הגל לפורטוגל: מסע בן 300 קילומטרים בין פורטו לליסבון

עד הקיץ האחרון לא היו טיסות סדירות וישירות מישראל לפורטוגל, מה שהפך אותה ליעד אירופי קרוב אך לא כל כך נגיש. אלא שכעת, כשארקיע מוציאה טיסות ישירות לערים הפורטוגליות הגדולות ליסבון ופורטו, שנמשכות חמש־שש שעות, כבר אי אפשר להרחיק את פורטוגל מהישראלים. ובצדק. חבל הארץ הזה הוא אחד היפהפיים באזור, והוא מלא הפתעות נעימות, כמו יקבים משפחתיים, צוקים המשקיפים אל חופים מדהימים, כפרים קטנים, ערים גדולות ואוכל מצוין.

בחרנו לעשות טיול ברכב שכור בין שתי הערים הגדולות בפורטוגל: פורטו והבירה ליסבון. בסך הכל כ־300 קילומטרים מפרידים בין שתי הערים הללו, אך ביניהן תמצאו עולם ומלואו. כל כך הרבה אוצרות טבע והפתעות קולינריות, שצריך להשקיע בתענוג כמעט שבוע. כמובן, אם לא עומד ברשותכם זמן רב, תוכלו לוותר על כמה מהכפרים הקטנים לטובת יום או יומיים בכל אחת מהערים הגדולות.

התחלנו את הטיול בן השבוע בפורטו, בצפון פורטוגל, העיר השנייה בגודלה במדינה. העיר, שנמצאת על גדות נהר הדורו, קיבלה את שמה משם המדינה, אך גם בזכות יין הפורט שבו היא ידועה. כמעט בכל מקום ברחבי העיר תוכלו לטעום את היין המתקתק והעשיר, שהפך לקינוח שלנו בכל ארוחה.

הפורט הוא יין שמכיל כמעט פי שניים יותר אחוזי אלכוהול מכל יין סטנדרטי, ולכן בדרך כלל שותים אותו במנות קטנות. הפורט הפורטוגלי מופק בגאווה רבה בעמק דורו בידי תושבים מכל האזור. אנחנו רגילים לראות בדרך כלל את הפורט הכהה, שמיוצר מענבים אדומים, אך אחרי כמה שעות בפורטו מיד גילינו שהוא רק אחד מני רבים, בהם הפורט הלבן, המופק מענבים לבנים ופורט הרוזה האדמדם, שמתאים לשתייה במזג האוויר הים־תיכוני. כל סוגי יינות הפורט הם בעלי טעמים עשירים ודומיננטיים, והפורטוגלים יודעים לשלב אותם בהתאם למנות ולאירוע.

אי אפשר לבקר בפורטו בלי לבקר לפחות ביקב אחד. אחד היקבים המומלצים, שבהם יש מרכז מבקרים גדול, ובו אפשר ללמוד על מקור יין הפורט ותהליך ההפקה שלו, הוא Vila Nova de Gaia. ביקב, שהתחיל כיקב משפחתי וכיום הוא אחד הגדולים במדינה, תוכלו לסייר בין חדרי הייצור ובמרתף שבו נשמרים היינות וכמובן לטעום את סוגי הפורט השונים. ביקב תוכלו לראות גם את אוסף הבקבוקים הנוסטלגי, ובו תמצאו פורט שיושן והופק בשנת 1815.

יין הפורט, שנראה תמים למדי, שיכר אותנו ברגע, ולכן החלטנו לצאת מהאווירה הקרירה של היקב ולחפש משהו לנשנש. אחת הדרכים הכי טובות להכיר את המקום שבו אתם מטיילים היא ביקור בשווקים שלו. לכן עצרנו בשוק Mercado Do Bolhao, כדי לראות את התוצרת המקומית, ובה בשרים מעושנים, דגים טריים, ירקות, תבלינים ועוד מטעמים מקומיים. בשוק אפשר ללכת לאיבוד, והוא מלא בכל טוב, ולכן מומלץ להקדיש לו לפחות שעה.

אחרי כל השיטוטים חיפשנו מקום עם אוכל טוב. עצרנו ב־Os Lusíadas, מסעדה שמתמחה בפירות ים ודגים, ואחת המנות המומלצות שלה היא דג במלח. הדג, שמגיע “קבור” בערימת מלח, מתבשל על אש גלויה, שהשף מדליק מול כל הסועדים.

תפריט אקלקטי

פורטו היא הרבה יותר מרק אוכל ויין, ויש בה הרבה אפשרויות לטיולים. כדאי, למשל, לבקר ברובע ריביירה, שנמצא ליד הנהר ונחשב למקום היותר ציורי בעיר העמוסה. הרובע המקסים הוכרז כאתר מורשת בינלאומי בידי אונסק”ו, ולא כדאי לפספס את הסמטאות המקסימות החבויות בו.

שם תוכלו למצוא גם את קתדרלת se do porto ואת ארמון הבורסה, שבחזיתו נמצא הפסל המפורסם של אנריקה הספן. וזה לא הכל, אל תפספסו את כיכר ליברדדה, שממנה תוכלו לעלות לשדרות אליאדוס, המוקפות בבניינים עתיקים. בקצה השדרות נמצא בניין העירייה, ובמרחק כמה דקות הליכה ממנו תוכלו להגיע ל־Livraria Lello – חנות ספרים שנחשבת לאחת היפות בעולם. אל תיתנו לתור הארוך בכניסה לחנות לאיים עליכם, כי בסופו תגלו חנות יפהפייה ובה גרם מדרגות מעץ, תקרה מעוטרת וכמובן מספר עצום של ספרים.

למרות שלל הדברים שאפשר עוד לעשות בפורטו, נאלצנו להיפרד מהעיר ולצאת לכיוון עמק הדורו. ביציאה מהעיר התגלתה לפתע פורטוגל שונה, יותר בתולית והרבה יותר ירוקה. עמק הדורו נמצא ממזרח לעיר, והוא חבל יין עתיר תשבחות. הנסיעה לעמק לא ארוכה ונמשכת קצת יותר משעה, ובדרך נחשפים לנופים מקסימים, כרמים וטרסות. אם יש כרמים, אז יש יקבים, ולכן תתפתו בוודאי לעצור מדי פעם ולנסות את אחד היקבים המשפחתיים שנמצאים על הדרך.

אחד היקבים המוכרים והמומלצים הוא יקב Croftt, שבו תמצאו כרם עשיר ובו עשרות זנים של ענבים אדומים. כאן אפשר כבר לטעום יינות מקומיים מגוונים יותר, אך, כמובן, תמצאו גם פורטו. לאורך הדרך תוכלו לעצור גם ב־Doc, מסעדה טובה המשקיפה אל נופי העמק. המסעדה הוותיקה נחשבת לאחת הטובות באזור כולו, ותוכלו למצוא בה מנות שף יצירתיות ומפתיעות, המושפעות ממזג האוויר ומהתוצרת המקומית. כמו כן, תוכלו למצוא בה נתחי בשר משובחים, העשויים בדיוק מושלם, מנות רעננות וקלילות למזג אוויר חם וכמובן, תפריט יין עשיר.

הדורו הוא לא העמק היחיד שמפורסם בחלק הזה של פורטוגל, ולכן שמנו את פעמינו אל עמק קואה, שבו מצאנו – באופן לא מפתיע – עוד יין. אבל אל תדאגו, כי אין בפורטוגל דבר כזה שנקרא “יותר מדי יין”, בייחוד כשמדובר ביינות שונים לגמרי, המיוצרים באקלים שונה לגמרי. בדרך עצרנו ב־ Côa Museum - מוזיאון מרתק שבו תוכלו לקבל הצצה על התקופה הפרה־היסטורית. כמו הטרנדים העולמיים, גם כאן מסעדת המוזיאון נחשבת מצוינת ומציעה תפריט אקלקטי ויין מקומי.

אם אתם מתכננים לישון באזור, במרחק נסיעה של כחצי שעה תגיעו ל־Marialva, כפר שלו הנמצא בראש גבעה. בכפר תוכלו להתוודע לחקלאות המקומית ולבעלי המלאכה הקטנים והיצרנים ,שישמחו למכור לכם שמן זית ריחני, אלכוהול ביתי ופירות וירקות שזה עתה נקטפו. במרכז הכפר תמצאו את מוקד ההכנסה העיקרי של המקומיים, מלון Casas do Côro (Largo do Côro (6430-081 Marialva. המלון בנוי בקונספט של בתי אבן מפוזרים, שבמרכזם ניצבת מסעדה משובחת, שמפעילה בת זוגו של הבעלים. אם אתם בוחרים ללון שם, שימו לב שלא כל המבנים זהים, ולכן ודאו שאתם מקבלים חדר סביר בגודלו ולא את אחד המבנים הקטנטנים.

כמו יורדי ים

היעד הבא שלנו היה Trancoso, עיירה שכל יהודי חייב לבקר בה. בעיירה הוותיקה חיה קהילה יהודית אשר סבלה לאורך ההיסטוריה מלא מעט תקריות אנטישמיות. ברחבי העיירה תוכלו לראות את הבתים הישנים, שבהם חיו יהודי העיירה, מרכז למורשת יהודית ובית כנסת אינטימי קטן.

במרחק של כשעתיים נסיעה משם הגענו ל־Aveiro, עיר נמל בעלת צבעוניות עליזה. כאן תחזרו להרגיש כמו סטודנטים צעירים, המדלגים בשמחה בדרך לעוד הרפתקה, וגם תוכלו להרגיש כמו יורדי ים באחת הסירות התיירותיות, המזכירות גונדולות ונציאניות, שיוצאות לשיט בין התעלות. יש כאן גם חיי לילה סוערים, ואם חפצה נפשכם בריקודים או ערב של שתייה ודילוגים מפאב לפאב – זה המקום.

מכאן המשכנו ל־Costa Nova, אחת מעיירות החוף הפסטורליות שיצא לנו לראות, ובה נגלו לנו בתים צבעוניים וטיילת שבה אפשר לאכול מאכלי ים טריים. עצרנו לאכול במסעדת Canastra do Fidalgo, שם הספציאליטה הוא, כמובן, פירות ים.

ביעד הבא - Coimbra - מצאנו עיר סטודנטיאלית, שהייתה בעבר בירת המדינה. כאן נמצאת האוניברסיטה הכי ישנה בפורטוגל, שבה אפשר לעשות סיורים מרתקים. באוניברסיטה תוכלו לבקר בספרייה יפהפייה, שבה שומרים על אור טבעי, ולכן הכניסה אליה מוגבלת לזמן קצר. באוניברסיטה תמצאו גם ספר תורה מהמאה ה־15, שיש המשייכים אותו ליצחק אברבנאל. כדי לראות אותו ועוד הפתעות אחרות הקשורות בתרבות היהודית, תצטרכו להזמין סיור מראש.

בסביבת האוניברסיטה תוכלו למצוא מגוון רחב של בתי קפה, גלידריות וברים עם הופעות חיות, המתמלאים כל לילה בחבר’ה צעירים. ברחובות הציוריים של העיר תוכלו למצוא גם מגוון מאפיות עמוסות כל טוב, שבהן תוכלו לטעום את הקינוחים המקומיים, בהם הפסטל דה נטה או הקינוח המסורתי Ovos Moles, המבוסס על ביצים וסוכר.

אם אתם לנים בעיר, עשו זאת ב־Hotel Quinta das Lágrimas, מלון השוכן במבנה עתיק מוקף גנים, שמאחוריו עומד סיפור האהבה הטרגי של הנסיך פדרו ואינס דה קסטרו משנת 1340. השניים היו מאוהבים, אך לא היו יכולים להינשא בשל התנגדות המלך, שייעד לפדרו אישה אחרת ממניעים פוליטיים. פדרו לא ויתר על אהבתו לאינס וניהל איתה רומן, שנגדע כשאביו הוציא אותה להורג. על פי הסיפור, הרומן התקיים בשטח המלון. במלון יש גנים מקסימים ובהם שבילי טיול ומסעדה טובה אך יקרה.

הכתבת הייתה אורחת של לשכת התיירות של פורטוגל וארקיע