עיניו של זאב דהן, מנהל קלאב מד ישראל, נצצו כשנסע ברכבל המקשר את העיירה המנומנמת סמואן שבצרפת עם מועדון הסקי החדש שנפתח רק לפני כשבועיים על צלע ההר שממול. זה היה השלג שלא הפסיק לרדת וצבע את האזור במרבד לבן ועמוק. “אני לא זוכר שראיתי דבר כזה בשנים שעברו, כל כך מוקדם בעונה”, אמר, בהתייחסו לחשש הגדול – שלא לומר פאניקה – של תעשיית הסקי האירופית: השלג פשוט לא יורד בזמן ומאיים על הענף התלוי בו. במקרה של הקלאב החדש, הממוקם בגובה 1,600 מטרים בלבד ומביט על חלק מאחיו הגדולים מלמטה, מדובר באנחת רווחה כפולה ומתנה מתוקה במיוחד לרגל פתיחתו.
המועדון, Grand Massif Samoens Morillon, ממוקם באזור האלפיני “גראן מסיף”, שמהווה את מתחם הגלישה הרביעי בגודלו בצרפת, ומציע את הפורמולה הרגילה והמנצחת של קלאב מד: כמעט הכל כלול וזמין תחת קורת גג אחת - טיסות, העברות מסודרות משדה התעופה, סקי פס המאפשר גישה חופשית לרכבלים, שיעורי סקי שמעביר צוות מיומן לפי רמות, ארוחות, חדר כושר, ספא, אלכוהול חופשי (ברובו – אם יש לכם דרישות לוויסקי מיושן, תיאלצו להוסיף כסף) ובידור לילי. ציוד סקי - מגלשיים או סנובורד, קסדה ונעליים - בתוספת תשלום.
לא מדובר בתענוג זול במיוחד. כך למשל, חופשה בת שבוע לזוג הורים ושני ילדים, בני שנתיים ו־5, בחדר אחד פלוס מרפסת, תעלה בתחילת מרץ 11,408 יורו, לפי הפירוט הבא: 3,554 יורו למבוגר, 3,056 יורו לבן ה־5 ו־1,244 לבן השנתיים, שייהנה גם ממסגרת מיוחדת של פעילויות במתחם. על כך יש להוסיף 172 יורו למבוגר ו־100 יורו לילד לציוד סקי.
נוף שובה לב
אנשי הקלאב מתוסכלים, בצדק מסוים, מהתדמית היקרה שיצאה לחבילות שלהם. סקי הוא דבר מסורבל, יקר ובעל פוטנציאל הסתבכות. אולם מי שחווה ארגון עצמי של חופשת סקי, הכוללת תיאומים אינסופיים, השכרה עצמית של ציוד בחנות הממוקמת אי שם בלב העיירה ופתוחה בשעות מוגבלות, רכישת סקי פס בצד השני של העיירה ויציאה למסעדות בלילה בקור של מינוס 15 מעלות, וכל זאת תוך בזבוז זמן חופשה יקר ולעתים תחת שלג כבד, מכיר בערך ה”וואן סטופ שופ” שמוצע פה.
נקודת זכות משמעותית נוספת למועדון: הוא נמצא במרחק של שעה ורבע נסיעה בלבד (ללא פקקים) משדה התעופה של ז’נבה, וזאת בניגוד לשעתיים וחצי־שלוש לחלק מאתרי הסקי המתחרים. מי שהיטלטל במשך שעות לאחר טיסה בדרכו ליעד, יודע שמדובר בשיקול שלא ניתן לבטל אותו.
המועדון עצמו מרהיב: חללים עצומים ומעוצבים שכמעט מכל אחד מהם נשקף נוף אלפיני שובה לב. החדרים מודרניים, ופריסתם בסוג של מבוך על פני קומות הממוספרות באותיות, בצורה כאוטית, שוברת במעט את אווירת הסגידה למיינסטרים שהמועדון מאופיין בה. תחושת הדיסאוריינטציה הזו, שנכפתה על המתכננים בשל הארכיטקטורה הייחודית של המבנה שנשען על צלע הר, מובילה למפגשים אקראיים במעלית עם נופשים אחרים שמחפשים גם הם את הדרך לבריכה או לחדר האוכל.
סדר עולמי חדש
האוכל מהווה את אחד העוגנים החשובים במקום: בופה מסחרר (מי אמר דיס־אוריינטציה?), כמעט אינסופי וללא הגבלה של מעדנים ברמה טובה עד מעולה. מי שמעוניין לגוון את חוויית האכילה שלו, יכול להזמין מקום (ללא תוספת תשלום) למסעדה נוספת במתחם, בעלת השם החתרני Sky Line, שתפריטה הורכב על ידי השף אדוארד לובה, שזכה בשני כוכבי מישלן במסעדה אחרת שבבעלותו. מדובר, לכל היותר, בשינוי אריזה: האוכל לא עולה ברמתו על זה שמוצע ממילא בבופה, אך האווירה מאפשרת חוויה אינטימית יותר והגשה לשולחן של מנות מתוך המבחר המצומצם. מי שירצה ליהנות משני הכוכבים, ייאלץ כנראה לחפש אותם במקום אחר.
עם יותר מ־380 חדרים, מדובר באחד הפרויקטים הגדולים שעולם הסקי הצרפתי ידע בשנים האחרונות, והוא “מאיים” לשנות סדרי עולם באזור. “אנחנו בהחלט מקווים שהקלאב החדש ינער קצת את התיירות פה”, אומרת נהגת אוטובוס בסמואן, שנמצאת על הקו מהעיירה לשמורת הטבע הסמוכה Col De Fer, שמהווה גם היא יעד תיירותי בפני עצמו לחובבי ספורט אקסטרים או למי שפשוט לא בא לו לעשות סקי. “שלג יש לנו מספיק”, היא אומרת, “עכשיו בוא נראה את התיירים מגיעים”.
הכותב היה אורח חברת קלאב מד