"מחזירים אהבה": המתכון המנצח של חוה יחד עם השף אביב משה

סיפורה האישי המרתק של דונסקוי מסמל את סיפורו המופלא של דור הנפילים. דונסקוי, אם לשלושה ילדים וסבתא לשמונה נכדים וחמישה נינים, נולדה כדור חמישי בכפר סבא ובהמשך עברה להתגורר בתל אביב הקטנה של פעם. “תמיד אהבתי לבשל ולאפות”, היא נזכרת. “למדתי להיות מורה לבישול וכלכלת בית בויצ”ו”.

“בגיל 24 הייתי נשואה עם שני ילדים קטנים, ואז בשנת 57’ עברנו לאשדוד, שבדיוק הוקמה ונקראה בתחילה אשדוד ים. בעלי היה חבר אגד ועברנו מטעם אגד”, היא מפליגה במנהרת הזמן. “אז הייתה רק מעברה של עולים חדשים באשדוד. כמורה לבישול חיפשתי תעסוקה ולסייע. תמיד הבשלנות הייתה עבורי דרך חיים”.

דונסקוי החלה להדריך עולות חדשות בבשלנות ואפייה ואף בעבודות יד. “היו עולות חדשות בעיקר ממצרים, אבל גם מפולין ומדינות נוספות”, היא מספרת.
שמה כבשלנית של מטעמים במגוון טעמים החל לצאת למרחקים, ואייבי נתן, שהיה ידיד המשפחה, החל להביא לביתה שליד הים באשדוד דיפלומטים ממדינות שונות כדי לאכול ממטעמיה. “זה התחיל בביקורים של דיפלומטים ואורחים בודדים, ועם הזמן הגיעו יותר ויותר וגם ארגנתי ארוחה גדולה ל־150 איש. הכל עשיתי בהתנדבות וללא כסף, אבל עם סיפוק עצום”, היא מספרת. “אז לא היה קולנוע ואהבתי לבשל וללמד”.

פריצת הדרך שלה כבשלנית מחוץ לאשדוד הקטנה הייתה כאשר זכתה במכרז להפעלת מסעדה בבית הספר הימי במכמורת. “הפעלתי את ההסעדה ל־180 נערים בגילאי 18־13”, היא אומרת.

לאחר כשלוש שנים היא זכתה במכרז להפעלת מסעדה חלבית במכון ויצמן ברחובות. “התחלתי במכון ויצמן בשנת 70’ במסעדה החלבית והגיעו אליה סטודנטים שאהבו ארוחות חלביות. אנשים מאוד אהבו את המטעמים”, היא נזכרת בנוסטלגיה. “יום אחד פנה אלי נשיא מכון ויצמן והציע לי הסעדה בכל המכון, גם של מסעדה בשרית”.

במשך 17 שנים עבדה דונסקוי כבשלנית במכון ויצמן. “הכנתי ארוחות וקוקטיילים גם לאירועים במכון ויצמן וחתונות ובר־מצוות של עובדים במכון”.
פסגת עבודתה של חוה הייתה במשכן הכנסת. “עבדתי משנת 80’ במשך ארבע שנים גם בכנסת, כבשלנית במסעדת הח”כים. זו הייתה חוויה בפני עצמה”, היא מציינת בסיפוק.

בעקבות עבודתה במכון ויצמן עברה דונסקוי עם משפחתה לרחובות, וביתה הראשון בעיר, שהיה גדול ומרווח, גם הפך למוקד של מפגשי מטעמים שהיא אהבה להכין. “הייתי מארגנת אצלי בבית אירועי התרמה לבית החולים קפלן בהתנדבות מלאה. המטרה הייתה לאסוף כסף לידידי בית החולים”, היא מספרת. “גם התארחו אצלי בבית קבוצות מהארץ ומחו”ל, פעם הגיעו לארוחה אצלי כ־40 מורים מנורווגיה.

דונסקוי מתגוררת כיום ב”בית מוגן נווה עמית” ברחובות, וגם שם היא הפכה לבשלנית האהובה על הדיירים והצוות. “בכל יום שלישי יש הרצאה, ואני אופה עוגות ל־40 איש. אני גם מבשלת ואופה לאירועים לקראת חגים, כמו פורים, פסח וראש השנה. אני מכינה הכל. הפכתי לבשלנית הבית”. למרות שראייתה מוגבלת, דונסקוי ממשיכה לבשל באהבה רבה את המאכלים שהיא כל כך אוהבת. “אני כבר מבשלת בעיניים כמעט עצומות וטועמת כל הזמן. הבשלנות היא עבורי דרך חיים ומעניקה לי כוחות נפשיים”, היא מציינת בסיפוק - “הבשלנות היא בדם”. את החיבור שלה עם השף יצרה קבוצת רן קוריס שיוזמת ויוצרת קשרי סלבס.