עשו זאת בעצמכם: בני נוער שמתקנים מחשבים ותורמים אותם לקהילה

יום הנוער הבינלאומי צוין ב־12 באוגוסט. היום נקבע על ידי האו"ם לטובת פעילויות ציבוריות שיקדמו מודעות לתוכנית העולמית לפעולה למען הנוער שאומצה על ידי העצרת הכללית. על פי הגדרת האו"ם, תחת ההגדרה "נוער" שוכנים צעירים בני 15 עד 24. כיום, כ־1.2 מיליארד בני נוער מהווים כשישית מאוכלוסיית העולם, אבל זה עומד להשתנות: תופעת ההזדקנות של אוכלוסיית העולם וירידה בילודה מביאות לירידה במספרם, עד כדי כך שעל פי ההערכות של האו"ם, עד אמצע המאה ה־21, כלומר תוך שלושה עשורים וקצת, מספר הצעירים ומספר הזקנים בעולם יהיה זהה.

על פי נתוני משרד הרווחה, בישראל חיים מעל ל־2 מיליון ילדים ובני נוער. מתוכם כ־330,000 ילדים ובני נוער מצויים במצבי סיכון ומצוקה. מצבי הסיכון באים לידי ביטוי בניתוק ממסגרות נורמטיביות ופוגעים ביכולתם לממש את זכויותיהם הבסיסיות לביטחון, הגנה וכבוד. חלקם מגיעים למוסדות סגורים, אחרי שהתגלגלו בין אינספור מסגרות וביצעו עבירות קשות.

דוח על"ם לשנת 2015 מצייר תמונה לא פשוטה: 15% מבני הנוער מוגדרים בסיכון קל (קושי להתמודד עם קשיי גיל ההתבגרות, קשיי תפקוד, דיכאונות, שימוש בסמים ואלכוהול ללא מענה מספק בסביבה), 10% בסיכון ממשי (חוסר תפקוד במערכת החינוך, חוויות כישלון, מחשבות אובדניות, נשירה סמויה, פערים לימודיים, שימוש בסמים ואלכוהול, בעיות רגשיות ומשפחתיות קשות), 4% בסיכון גבוה (נשירה ממסגרות נורמטיביות, כישלון בהשתלבות במסגרות אלטרנטיביות, ניתוק חברתי, שוטטות, חיפוש ריגושים שליליים, שימוש בסמים ואלכוהול, עבריינות). על קצה הרצף מצוי 1% מבני הנוער (חוסר קורת גג, עבריינות והרס עצמי, הפקרות מינית, ניתוק מהמשפחה ומהחברה, התמכרות לסמים ואלכוהול).

בהנחה שידיו של משרד הרווחה מלאות, מה עושים בישראל 2016 למען מי שכונו בעבר "נוער שוליים" כדי לצייד אותם בכלים שיהפכו אותם לאזרחים טובים? "המחקרים כולם מראים כי הפער בין הצלחה לכישלון ניתן לחיזוי בהתאם למצב הסוציו־אקונומי של המשפחה", אומרת אהובה ינאי, מנכ"לית מתן־משקיעים בקהילה, ארגון חברתי העוסק בפיתוח שותפויות בין העסקים לבין גורמים בקהילה. "כיום, ממשלת ישראל לא מצליחה להעניק בסיס איתן ועתיד בטוח לנוער בישראל בתחומי החינוך, כלים לפרנסה בכבוד בעתיד, הגנה מאלימות, דיור נאות ועוד. הממשלה היא זו המוותרת על לימודי ליבה דווקא בקרב האוכלוסייה שבה מספר הילדים מתחת לקו העוני גבוה במיוחד, הסכום המוענק לכל תלמיד ותשתיות החינוך בפריפריה נמוכים מהנדרש ועוד.

האחריות הראשונה של הממשלה היא של מניעה - לוודא שאף נער לא יישאר מאחור ללא יד מכוונת ודואגת, כי ילדים שנשארו מאחור הם ילדים בסיכון. לכן, מאז ועדת שמיד, שעסקה ב־2006 במצב של ילדי ובני נוער, אנחנו לא רואים שינוי מהותי במספרים. הממשלה גאה בשינוי לטובה בשיעור מקבלי תעודת בגרות, אך בהתאם למספרי הלמ"ס הפער הסוציו־אקונומי יוצר פער בלתי נסבל. 70% מהזכאים לתעודת בגרות איכותית הם בשכבות סוציו־אקונומיות גבוהות בעוד שהזכאות לתעודת בגרות דומה בקרב שכבות סוציו־אקונומיות נמוכות היא 27% בלבד".

ומה תפקיד הקהילה פה?

"הקהילה מבינה זאת מצוין. לכן גם נושא החינוך ונושא הילדים והנוער בסיכון הם מרכזיים בקרב פילנתרופים פרטיים וחברות עסקיות על עובדיהן. הנושא חוזר ועולה כי העתיד של כל ילדה וילד הוא העתיד של כולנו. כל כך פשוט וכל כך מסובך. טעות, כשמדברים על ילדים ונוער בסיכון, לראות בנושא זה נושא של משרד הרווחה. משרד הרווחה מטפל באלו שהמערכות האחרות נכשלו איתם והם מוגדרים 'בסיכון'. החינוך הוא המעניק הזדמנות לעתיד, מערך הבריאות מקרב את מערכות המניעה והטיפול לכל ילד, התחבורה מאפשרת נגישות למערכות התומכות, האוצר כמובן שולט בחלק התקציב שיוקצה לנושא, משרד הפנים משפיע על ביטחון הילד והקהילה ועוד.

לצערי, כל הנ"ל אינם פועלים יחד במטרה אחת, ולכן רבים מדי נותרים ללא שינוי שנים רבות ובסוף אכן מגיעים לטיפול משרד הרווחה. הארגונים החברתיים יכולים לספר אלפי סיפורי הצלחה על בודדים וקבוצות שמצאו תקווה והצלחה נגד כל הסיכויים, אך כל ילדה וילד ראויים לכך ובכך הארגונים החברתיים לא יכולים להיות תחליף לאחריות הממשלתית ולמנהיגות הממשלה, ולפי התוצאות אלו לא נמצאו. כשהנס הגדול הזה יקרה, נוכל אנחנו, הארגונים החברתיים, בתמיכת התורמים והמתנדבים מהמגזר העסקי, לדאוג לאלו שהפתרונות הכוללים של הממשלה פחות מתאימים להם והערבות ההדדית היצירתית והגמישה של הקהילה היא זאת שיכולה למצוא להם פתרונות מיוחדים כך שבאמת נדאג ביחד לכך שאף ילד או ילדה לא יישארו מאחור".

לא בשביל הקרדיט

לצד פעילויות של עמותות, הפועלות מי בסתר ומי עם מכבשי יחסי ציבור, נעשית שורת פעולות יומיומיות על ידי חברות שונות, חלקן מסחריות, הכוללות בין היתר שילוב בשוק העבודה והכנה בסיסית לחיים. כמה נכונות יש לחברות עסקיות להשתתף באופן פעיל, ולא רק כדי לגזור קופון? מה יוצא להן מזה? האם רק הקרדיט חשוב?

מניסיונה, אומרת ינאי, רבים מאנשי העסקים לא רוצים קרדיט. המניע העיקרי שלהם הוא התחושה שהצליחו ליצור שינוי בחיי הילדים בסיכון. "הם אומנם מנצלים לא פעם את הקרדיט, אבל זה נעשה על מנת לעורר מודעות לנושא ולאו דווקא כדי להרוויח עוד לקוח. הם מנצלים את הקרדיט כדי שעובדיהם ולקוחותיהם יחושו גאווה משותפת בהשפעה החברתית וביכולת המשותפת ליצור שינוי. רבים מהעסקים בארץ מוכרים את רוב מרכולתם בחו"ל, ועובדה זאת אינה משנה את אחריותם כלפי החוליות החלשות בחברה. משמע שהנושא חשוב לרוח החברה העסקית ולא תמיד לשורה התחתונה המיידית במספרים".

לדוגמה, "נקודת מפנה", תוכנית שנועדה לחולל שינוי בחייהם של בני נוער בסיכון ולסייע להם להשתלב במסלול החיים הנורמטיבי ומכוונת להענקת כישורי חיים ליצירת השתלבות עתידית מוצלחת בחברה ובשוק העבודה. "התוכנית עושה זאת לאורך עשר שנות פעילותה באמצעות מסלולים שונים שעוסקים במגוון תחומים: מיזמות עסקית והכנה לעולם העבודה ועד למידת תהליכים של אורח חיים בריא ויצירת תשתית של איכות חיים", אומר בני דוידוב, מנהל תוכנית "נקודת מפנה" של הבנק הבינלאומי ומדגים: "מיזמים עסקיים שבהם שולבו בני נוער מכל הארץ בלוויית מתנדבים מקרב עובדי הבנק, שילוב בתוכנית 'ניפטי' המכשירה ללמידת יזמות עסקית, הכנה לשוק העבודה, דרך מסלולים שבהם בני הנוער מתנדבים בעצמם למען אחרים, ועד לנבחרות כדורגל שמאחדות בין אבות לבניהם וכן מסלול שבו בני הנוער עושים עבודה של גינון קהילתי ועוד".

למרות הכוונות הטובות, קשה לא להטיל ספק במניעים של הבנק. "כבנק שהחזון העסקי שלו הוא טיפוח יזמות עסקית וראייה כלכלית, היה זה אך טבעי עבורו להשקיע בתחומים של יזמות עסקית, תעסוקה והכנה לחיים של בני נוער שעתידם לפניהם", אומר דוידוב, "המטרה היא לפתוח הזדמנויות והענקת כלים להתפתחות אישית והענקת ליווי המקל על השתלבות עתידית בחברה. החשיבה היא על חברה בריאה יותר שתרוויח צעירים איכותיים שיהפכו לחלק ממנה. כל צעיר כזה, שהופך לאזרח עובד, יוצר ותורם, זוכה להזדמנות לצאת ממעגלים של מוחלשים המצויים בשולי החברה.

לבנק מוניטין בטיפוח וליווי פרויקטים של יזמות עסקית והוא רואה לעצמו זכות גדולה ליזום, ללוות מקרוב ולממן תוכנית שכולה למען דור העתיד בישראל. בתוכנית פועלות קבוצות של בני נוער בעשרות יישובים, יהודיים, ערביים, חילוניים, דתיים וחרדיים". התוכנית מנוהלת בשותפות עם ארגון מתן־משקיעים בקהילה ועם ג'וינט ישראל־אשלים, דוגמה נוספת היא עמותת "מחשבה טובה", שהוקמה על ידי יזמי הייטק ואנשי חינוך ועוסקת בצמצום פערים חברתיים באמצעות הטכנולוגיה.

מנכ"לית העמותה אורנית בן־ישר מסבירה שהיתרון המשמעותי הוא המשיכה והעניין הטבעי: "הרעיון הבסיסי נולד מההבנה שטכנולוגיה היא חלק בלתי נפרד מחיינו היום ובטח מחיי בני הנוער. אבל טכנולוגיה היא מילה שמאגדת בתוכה סט גדול של מיומנויות וכלים. בני נוער אומנם מבלים שעות רבות בגלישה ברשת, בשימוש באפליקציות משחק או ברשתות החברתיות ולכאורה הם בעלי 'אוריינות טכנולוגית'. אך לגלוש ברשת או להגיב על סטטוס בפייסבוק לא באמת מכשיר אותם לעתיד.

אנחנו משקיעים בבניית היכולת שלהם להשתמש בטכנולוגיה ככלי שיקדם אותם בחיי היומיום, בלימודים ובתעסוקה ויבנה את עתידם. כך, קל יותר למשוך אותם ללמידה משמעותית יותר".

הפרויקט המרכזי שהעמותה מפעילה, לצד קייטנות, הוא פרויקט "אקוטק" המשלב לימודי טכנולוגיה, יזמות והתנסות מעשית עם תוכנית שנתית הכוללת שש שעות שבועיות של לימוד אינטנסיבי. בפרויקט משולבים נערים בלימוד טכנאות מחשבים לצד לימודי יזמות עסקית והתנסות טכנולוגית מעשית. בחלק הטכנולוגי מספר מסלולי לימוד - טכנאי IT של סיסקו, בניית אתרים בפלטפורמת WIX, תיקון סלולר ופיתוח אפליקציות.

החלק הזה נבחר בהתאמה לקבוצה וליכולות הלימוד שלה. בחלק של היזמות נחשפים הנערים והנערות לעולם היזמות תוך למידת כלים לבניית מיזם, יצירת מצגות על המיזם, סקר שוק והצגת הפרויקט מול חבר שופטים. התוכנית מופעלת בשיתוף ניפטי־ג'וינט אשלים.

בחלק של ההתנסות מביאים המשתתפים לידי ביטוי את מה שלמדו, תוך תרומה לקהילה. לדוגמה, בני הנוער שלמדו תיקון מחשבים מתקנים מחשבים ישנים ותורמים אותם בחזרה לגופים בקהילה, בני הנוער שלמדו בניית אתרים בונים אתרים עבור עמותות או עסקים קטנים שנמצאים בקהילה שלהם.

"בתחילת הדרך קיים קושי להתמיד, להגיע בזמן ולא לצאת כל הזמן להפסקת סיגריה", אומרת בן ישר, "ברגע שהם נכנסים לתוך הלמידה קורה תהליך מדהים בין הקבוצה למדריך ובין המשתתפים עצמם.

בסיום התוכנית המשתתפים יודעים להעיד כי הביטחון העצמי שלהם עלה, תחושת המסוגלות העצמית והשאיפות והחלומות שלהם מהעתיד משתנים. התוכנית נותנת הזדמנות אמיתית ל'ניתוב' מחודש של מסלול החיים עבור נערים אלה, אם בהיבט של בחירת מגמות בתיכון, אם בהשתלבות בשירות צבאי משמעותי ומשם השמיים הם הגבול".

"לאפשר את זכות הבחירה"

בחזרה לבן־גוריון, שהאמין בהצמחתו של נוער שיודע מהי עבודה של ממש, ולא רואה לנגד עיניו רק קריירה. החינוך המקצועי די הומת במדינת ישראל. האם יש להחייאתו חשיבות קונקרטית כלפי נוער בסיכון?

ענת נחמיה לביא, מנכ"לית הפורום הציבורי – כפרי הנוער והפנימיות - טוענת שבמדינת ישראל ההצלחה של בני הנוער נתפסת בהתאם להצלחה בבחינות הבגרות, אבל מדובר בטעות בסיסית שפוגעת בילדים ובבני נוער רבים. הפורום הציבורי הוא שותפות של פילנתרופים ובעלי עניין שחברו יחדיו כדי להשפיע על מדיניות הממשלה בנושא כפרי הנוער והפנימיות. מטרת הפורום היא שילדים במוסדות אלה יזכו לתנאים ולמשאבים העונים לצרכים שלהם במטרה שיזכו בעתיד להשתלב בצורה מוצלחת בחברה כבוגרים.

"לא כל אחד יכול או רוצה להשיג את תעודת הבגרות העיונית. למעשה, כמחצית מבני הנוער בישראל. רבים מהם מוגדרים בני נוער בסיכון, אינם זכאים לתעודת בגרות מסיבות שונות ולכן הם נמצאים בסכנה שלא יוכלו להשתלב בחברה בצורה מוצלחת כבוגרים. על מנת שבני הנוער האלה יוכלו להצליח בעתיד, צריך לאפשר להם את זכות הבחירה האמיתית והחופשית. אם זה לשנן חומר עיוני ואם זה לבחור מסלול מקצועי".

האם מסתמן שינוי?

"לאחרונה יש שינוי מרענן במערכת החינוך בתחום החינוך הטכנולוגי. המקצועות שאליהם מוסמכים תלמידי החינוך המקצועי והטכנולוגי הם בדרך כלל מקצועות נדרשים שיש להם ביקוש רב ותגמול כלכלי מבטיח. כך, במקום לסיים את שנות לימודיהם בלי תעודה ועם עתיד לא ברור, הם מסיימים את לימודיהם עם אופק מקצועי, שבו הם יכולים להתקדם עם סיום הלימודים או השירות הצבאי.

המושג 'הסללה' היה מאיים ודחוי שנים רבות, אך מותר לנו לחשב מסלול מחדש ולהכריז על 'הסללת ילדים לחוויות הצלחה, קידום והשתלבות בחברה ובשוק העבודה'. זו כבר לא מילה גסה".