בראש של ביבי: המחקרים שמסבירים את התנהלותו של נתניהו

אחד מהם הוא ג'רולד פוסט, פרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון, שעבד במשך 21 שנים ב־CIA. ב־2015 פרסם את ספרו "נרקיסיזם ופוליטיקה: חלומות על גדולה", בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'. הספר מנתח את עידן הופעתם של מנהיגים בעלי אישיות נרקיסיסטית מפותחת, המונעים על ידי חלומות לתהילה. בספרו דן פוסט בפסיכולוגיה של הנרקיסיזם, שביטוייה הם התובענות של "מגיע לי", התחושה שנולדו לגדולה, היהירות שמחפה על חוסר ביטחון, הרגישות המופרזת לביקורת והצמא להכרה.
 

הספר מנתח עשרות פוליטיקאים אמריקאים ובינלאומיים כדי לסווג באמצעותם את האפיונים של אישיות נרקיסיסטית. הפרק "מנהיגים כברירת מחדל: בנים של בחירה שנייה", מוקדש לארבעה מנהיגים: ג'ון קנדי, בשאר אסד, רג'יב גנדי ונתניהו. כל הארבעה חיו בצל אב או אם דומיננטיים, שייעדו את אחד מבניהם לגדולות. ג'וזף קנדי ראה בבנו הבכור, ג'וזף ג'וניור, את יורשו. חאפז אסד הכשיר את בכורו באסל לרשת אותו כמנהיג סוריה. אינדירה גנדי האצילה לסנג'אי, צעיר בניה, סמכויות שלטון רבות. יונתן היה הבן המועדף והנערץ על אביו בנציון, שציפה וקיווה כי יגיע רחוק בצה"ל ובפוליטיקה.  
 

כתוצאה מנסיבות טרגיות כל ארבעת המועדפים מתו בטרם עת. ג'וזף קנדי הבן, טייס בצי, נהרג בפעילות מבצעית במלחמת העולם השנייה. באסל מת בתאונת דרכים, סנג'אי בתאונת מטוס, ויוני נתניהו נהרג במבצע אנטבה. הוריהם לא הניחו ליגונם לדחוק את שאפתנותם ולשבש את חלומם. במקום הבן שמת, הם טיפחו, כברירת מחדל, בן אחר. העיקר שהכל יישאר במשפחה.
 

# # #
 

ג'רולד פוסט, כיום בן 85, הקים בשנות ה־60 את ה"מרכז לניתוח של התנהגות פוליטית ואישיותיות" ב־CIA וניהל אותו במשך כשני עשורים. המרכז הוא תוצאה ישירה של העניין הרב שקהילות המודיעין בעולם גילו ומגלות באישיותם, באופיים ובהתנהגותם של מנהיגים.  
 

במלחמת העולם השנייה פעל בארה"ב ארגון ביון בשם OSS, "המשרד לשירותים אסטרטגיים". בראשו עמד גנרל וויליאם דונובן, שכינויו היה "הפרא". ראש יחידת המחקר שלו היה היסטוריון מאוניברסיטת הרווארד, וויליאם לנגר. אחיו היה הפסיכיאטר הנודע וולטר לנגר. וויליאם הזמין את אחיו לכתוב דיוקן על אדולף היטלר. וולטר היסס - פסיכולוגים ופסיכיאטרים מנתחים את אישיות מושאם על סמך שיחות פנים אל פנים (אגב, זו אחת הסיבות לכך שהאגודה האמריקאית לפסיכיאטריה אוסרת לנתח בפומבי את אישיותו של דונלד טראמפ). 
 

למרות זאת, וויליאם שכנע את וולטר לכתוב את המחקר על היטלר על סמך נאומיו, כתביו ורשמים של מי שפגשו בו, גם בלי שישכיב אותו על ספתו. הדיוקן הפסיכולוגי הושלם בסוף 1943, ואת ממצאיו הגיש לגנרל דונובן בדוח מפורט בן עשרות רבות של עמודים, ובו ניתוח פסיכואנליטי של היטלר, הרקע המשפחתי החריג שלו, תסביכיו, היותו צמחוני והאנטישמיות שלו. ד"ר לנגר התבקש להשיב על כמה שאלות ובהן כיצד צפוי לנהוג היטלר אם תובס גרמניה במלחמה. לנגר קבע חד־משמעית כי הוא לא ינהל שום מו"מ לכניעה או להסדר, אלא יתאבד. הערכה זו התבררה כנכונה כאשר היטלר שם קץ לחייו בבונקר שלו בברלין ב־30 באפריל 1945.
 

לאחר שגורמי המודיעין האמריקאיים התירו לו לחשוף את מחקרו הגנוז, הוא התפרסם ב־1972 בספר בשם "The Mind Of Hitler" ("הנפש של היטלר"). 

מחקרו החלוצי של לנגר הניח את היסודות לשיטת הניתוח הפסיכולוגי של פושעים, רוצחים סדרתיים וסוטי מין, הקרויה "דיוקן העבריין". ב־1947, לאחר הקמת ה־CIA, מנהליו, שרובם היום בוגרי OSS, המשיכו להיעזר בדיוקנאות שחיברו עבורם פסיכולוגים על יריבים. כשהצטרף פוסט לסוכנות הביון, הוא מיסד את הענף של כתיבת דיוקנאות על מנהיגים, לא רק יריבים ואויבים - אלא גם ידידים. לקראת כל פגישה חשובה של נשיא ארה"ב הכינו עבורו ב־CIA את הדיוקן של המנהיג שעמו נועד.
 

אחד ההישגים הגדולים של פוסט היה כשחיבר לנשיא ג'ימי קרטר את הפרופילים של מנחם בגין ואנואר סאדאת לקראת ועידת הפסגה בקמפ דיוויד ב־1978. בשיא המשבר, כשנדמה היה שהשיחות קורסות, קרא קרטר לילה שלם את הדוחות של פוסט וצוותו, ומהם למד על אופיים ואישיותם של שני המנהיגים, זיהה את החולשות והחוזקות שלהם, ומינף אותן כדי להשיג את הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל למצרים.
 

בקהילת המודיעין של ישראל התקנאו ב־CIA והחליטו על הקמת יחידות פסיכולוגיות במוסד ובאגף המודיעין (אמ"ן), אך עיקר תפקידן, אז וגם כיום, הוא למטרות פנים - לסייע למרכזי האבחון של הארגונים בגיוס עובדים ולהעניק סיעוד וסעד לעובדים במצוקה. לדוגמה, לוחמים במבצעים חשאיים שחוו טראומה.  
 

בנוסף, הוקמה בחטיבת המחקר של אמ"ן יחידה לכתיבת דוחות אבחון על מנהיגים זרים. זו הייתה יחידה קטנה שהעסיקה כמה פסיכולוגים ומזרחנים. ברם, בניגוד ל־CIA, הוחלט שתפקידה יהיה לכתוב דוחות רק על מנהיגים של מדינות אויב או ארגוני טרור. בין השאר חיברה היחידה דיוקנאות של אנואר סאדאת, חאפז אסד, המלך חוסיין, סדאם חוסיין, יאסר ערפאת ועוד. 
 

אחד הפסיכולוגים המרכזיים ביחידה של אמ"ן היה שאול קמחי, כיום פרופסור בחוג לפסיכולוגיה במכללת תל־חי, שמנהל את המרכז לחוסן בינלאומי. באפריל 1998, במהלך הקדנציה הראשונה של נתניהו כראש ממשלה, כתב עליו ד"ר קמחי דיוקן פסיכולוגי, שמדגיש כי "הפרופיל הפסיכולוגי נעזר בניתוח התנהגותי". כעבור שלוש שנים התפרסם מאמרו גם באנגלית. 

 

המחקר מנתח את הרקע המשפחתי של ראש הממשלה ומציין את סבו, נתן מיליקובסקי, ואת אביו בנציון, כדמויות שעמן הוא מזדהה. "בין הסבא והאבא קווי דמיון, שחלקם מופיעים אף אצל ביבי", נכתב. "אנשים אגוצנטריים, שאפתנים, בעלי מניע חזק מאוד להישגיות... מקדישים מעט זמן למשפחותיהם, מנותקים מהמשפחה רגשית ולא מהססים להיפרד מילדיהם לצורך העבודה. אנשים של מילים, בעלי יכולת שכנוע ויכולת ניסוח. אנשים ממורמרים, הרואים באי־קידומם תוצאה של קשר נגדם בנוסח 'העולם כולו נגדנו'... קיים אצלם פער גדול בין דיבורים למעשים". 
 

תחת הכותרת "אמא: אשת ברזל" מתייחס המחקר לצילה נתניהו, אמו של ראש הממשלה. "היא מתוארת כאישה קרה, שלא מפגינה רגשות חמים. היא חינכה את ילדיה להבלגה, להסתרת רגשות, להיות חזקים ולהתמודד עם קשיים. היא שידרה לבנים ציפיות גבוהות להצלחה. יוני הבכור היה זה שסומן להצלחה".
 

הפרק השלישי של המחקר מדגיש את "תכונות האופי הבולטות" של נתניהו, ואלה הן:
 

אגוצנטריות: אני ואפסי עוד. "נתניהו מצטייר כאדם אגוצנטרי, שתפיסת עולמו מעמידה את עצמו במרכז. בראש מעייניו עומד רצונו העז להצליח. הצלחה זו חשובה לו יותר מכל דבר אחר, והוא תמיד חותר לכך. ההצלחה יותר חשובה בעיניו מכל אידיאולוגיה".
 

שאפתנות ונחישות: להצליח בכל מחיר. "השאפתנות של ביבי פירושה לרצות להצליח הכי טוב שאפשר, להיות הראשון, לנצח את האחרים ולכבוש את הפסגה. הנחישות היא ביכולתו להיצמד למטרה ולא להרפות ממנה. ביבי אינו מתייאש לעולם ואינו מרים ידיים. נחישותו גדולה גם כנגד כל הסיכויים. זוהי תכונה המחייבת כוח רצון ויכולת שליטה גבוהה".
 

כוחנות ומניפולטיביות: חוקי הג'ונגל בפוליטיקה. "לפי השקפתו, בפוליטיקה יש כללי משחק שונים: 'כללי הג'ונגל', שבהם החזק שורד והחלש מפסיד. לגישתו בפוליטיקה, כל האמצעים כשרים להשגת המטרה. המצפון והערכים של חיי היום־יום אינם רלוונטיים לחיים הפוליטיים. ברוב המקרים של התבטאויותיו והתנהגותו אין מדובר בפעולה מתוך תוקפנות, רוע לב או אכזריות, אלא מתוך כוחנות ומניפולטיביות, שמקורן בחישובים קרים ורציונליים, שכל תכליתן השגת המטרה ובכל מחיר. בדרך כלל, כאשר התנהגות זו זוכה לביקורת קשה, מאוחר יותר, אין הוא מתייצב ומצדיק את מעשיו אלא מתחמק מאחריות: 'לא ראיתי, לא התכוונתי, לא הובנתי'". 
 

ועוד נכתב: "במעקב אחר התנהגותו מאז נכנס לפוליטיקה ניתן לזהות כמה דפוסי התנהגות החוזרים על עצמם: להקדים ולתקוף כל מי שנתפס כיריב או מתנגד. להקטין ולגמד בני ברית, שעלולים לסכן את  מעמדו בעתיד, ובעת הצורך גם לסלקם".
 

אמינות: לכל אחד - מה שמתאים לו לשמוע. "מעדויות רבות של אנשים מתקבלת תמונה שלפיה ביבי מבטיח לאנשים הבטחות שאין הוא עומד בהן. כתוצאה מכך הוא נתפס כאדם לא אמין. ניתן להסביר התנהגות זו כחלק מאופיו ומתפיסת עולמו בכל הקשור לפוליטיקה - מותר לו להגיד לכל אחד את מה שמתאים כדי לקדם את ענייניו. אין מדובר בשקרן פתולוגי שאינו מבחין בין אמת לשקר, אלא באדם המשוכנע כי בפוליטיקה כל האמצעים כשרים להשגת המטרה".
 

יחסים בין־אישיים: יכולת מוגבלת לאמפטיה. "יחסיו הבין־אישיים של נתניהו מאופיינים בכדאיות ותכליתיות. אין הוא איש רעים להתרועע, ואין הוא אדם של יחסים עמוקים המלווים בהשקעה רגשית רבה. ככלל, ביבי הוא אדם סגור, מופנם ובעל יכולת מוגבלת מאוד לאמפטיה כלפי אחרים. רוב האנשים שעמם הוא קשור בקשרי חברות הם אנשים שהוא זקוק להם או עוזרים לו".
 

חשדנות: כל העולם נגדי. "חשדנות זו מלווה בתפיסה תמידית של 'להיות קורבן'. תחושת הקורבן מתבטאת בכך שכל הזמן קמים נגדו, והוא, 'יחיד מול רבים', לא נכנע, לא מוותר וממשיך בדרכו הצודקת".

# # #
 

בפרק הרביעי מתאר פרופ' קמחי את מאפייני תפקודו של נתניהו ומאבחן שתי תגובות סותרות. האחת היא שנתניהו פועל היטב כשהמשבר או הגורם הלוחץ ניתנים לניבוי, כמו עימות טלוויזיוני, העברת תקציב או פגישה עם מנהיג זר, שלקראתם הוא יכול להתכונן. התגובה השנייה היא כאשר המשבר ניחת עליו בהפתעה והוא חש שאינו שולט במצב. במצבים אלה הוא נלחץ מאוד, נבהל, לא חושב באופן מסודר, מפגין חוסר חשיבה ושיקול דעת, ונוטה לאבד את קור רוחו (לדוגמה: הראיון ב'מבט' בפרשת קלטת הבגידה שלו)".
 

המחקר מדגיש כי "נתניהו הוא אדם בעל הופעה נאה ומרשימה, הופעתו מלאת ביטחון עצמי, והוא משדר כריזמה. הוא בעל יכולת רטורית מעולה ויודע להסביר בצורה הגיונית ועקבית את עמדותיו. יכולתו הרטורית היא כנראה תכונה שעוברת בירושה מדור לדור: מסבו לאביו". 
 

במקביל מאזכר המחקר את החשיבות שראש הממשלה מייחס להופעה חיצונית ואת חיבתו ל"נהנתנות: חיים טובים בזכות המעמד. ביבי אוהב את החיים הטובים, שהמעמד והשררה מקנים: בתי מלון מפוארים, מסעדות ואוכל טוב, סיגרים משובחים, בגדים מחויטים, ספּר צמוד לפני כל הופעה או מפגש".

בתת־הפרק העוסק בזוגיות נכתב כי "האינטימיות היא בעירבון מוגבל", ומזכיר כי בעבר היה נתניהו נשוי פעמיים "לנשים חזקות ודומיננטיות". באשר לנישואיו לשרה נכתב כי הם לא היו מתוך "אהבה עזה וכי ביבי התלבט אם להינשא לה", וכן כי "מתקבל הרושם כי ביבי מתייחס בסובלנות וסלחנות רבה להתנהגותה המוזרה של אשתו, בנוסח 'קבלת הדין'". בהקשר זה, מסקנת קמחי היא כי "בגלל מעורבותו הרגשית הנמוכה בזוגיות ומכיוון שכל מעייניו למטרה הגדולה (הולכת ישראל בדרכו), אין ליחסיו הזוגיים השפעה גדולה על יכולת התפקוד שלו".
 

לסיום מציע המחקר שלוש אבחנות פסיכולוגיות, שהן בעצם סיכום אישיותו של נתניהו: "אישיות נרקיסיסטית עם קווים פראנואידיים וסמכותיים".

 

# # #
 

זכרו, הדברים נכתבו לפני 21 שנים. בניתוחו את נתניהו הפגין קמחי כושר ניבוי מדהים ומעורר הערכה. הוא גם העריך, ב־1998, שאם נתניהו ינוצח בבחירות על ידי אהוד ברק הוא ישוב לזירה הפוליטית ואף צפוי לנצח. ואכן זה מה שקרה.
 

לפני כשנה וחצי חברה אל קמחי ד"ר שגית יהושע, קרימינולוגית ומומחית ניתוח דיוקנאות (פרופיילינג) מהאוניברסיטה העברית והמרכז הבינתחומי. השניים חיברו מחקר שכותרתו "ניתוח התנהגותי של בנימין נתניהו 1999־2017 - מה השתנה". מחקרם פורסם ב"העין השביעית", ולמרבה הצער לא זכה להד התקשורתי או הציבורי שהיה ראוי לו.
 

לדידם, שלוש התכונות המעצבות של אישיותו - נרקיסיזם, פרנויה וסמכותיות - אינן נעלמות. להפך, הן רק מתעצמות בחלוף השנים. באבחון שנערך ב-2017 אותרה החמרה בכל התופעות, הנרקיסיזם היה לממאיר, הפרנויה מתבטאת בייחוס רדיפה, קונספירציות ומסעות ציד נגד כל מי שחולק עליו, והסמכותנות מזדקפת בעובדה שנטל חצי תריסר משרדי ממשלה בתחושה של "אני ואפסי עוד". ולכן מסקנתם היא ש"עם כל הקושי הטמון בניבוי התנהגות לעתיד, לאור הניתוח לעיל נראה כי הסיכוי שנתניהו יבצע מהלכים מדיניים משמעותיים לשינוי המצב במזרח התיכון הינו קטן ביותר. להערכתנו, הסיבה העיקרית לכך היא שהוא גמל בלבו לא לקבל החלטות המסכנות את הישרדותו הפוליטית. אך עם זאת, יש להוסיף כי במידה ויעמוד תחת לחצים רציניים פנימיים, כגון הגשת כתב אישום, או חיצוניים כדוגמת לחץ בלתי מתפשר של ממשל טראמפ, נתניהו יעשה הכל כדי לא לסכן את מעמדו, גם במחיר של שינוי עמדות ברמה האסטרטגית כגון הסכם מדיני. במקביל, קיימת אפשרות, גם אם בסבירות נמוכה, שבמידה והמצב יעמיד אותו בפני אפשרות של ביזוי עצמי והישרדותו הפוליטית תיראה כמגיעה לקצה, הוא יעשה את החשבון האישי בלבד ולא הלאומי, ויתפטר מתפקידו כראש ממשלה".
 

ביקשתי השבוע מפרופ' קמחי התייחסות קצרה לדברים. "מדהים עד כמה יש עקביות ואין שינוי במרוצת השנים אצל נתניהו, כאשר חלק מהדפוסים אף התחזק", השיב, "יש לו גם יכולת מופלאה לגייס את תומכיו, תכונה שמאפיינת גם את טראמפ ומנהיגים אחרים, ששולטים בימים אלה בעולם".

###

מחקרים בבתי ספר לניהול הגיעו למסקנה כי הסגנון הניהולי הנרקיסיסטי מתבטא בסופו של דבר במה שמכונה במנהיגות רעילה.