מערכת החינוך הישראלית סובלת ממחסור משמעותי בכוח אדם, כאשר מנתוני משרד החינוך עולה כי כעת, פחות משבוע לפתיחת שנת הלימודים, ישנו מחסור של למעלה מ-3,300 מורות וגננות ברחבי הארץ. "המחסור הכי גדול כיום הוא בחינוך המיוחד - ומדובר במחסור של מאות גננות", ציינה ענת דדון, יו"ר המחלקה לגננות בהסתדרות המורים, בשיחה עם "מעריב", "במקביל, ישנו מחסור של מאות גננות גם בחינוך הרגיל, בעיקר בתל אביב ובאזור המרכז". לדבריה, כיום - אנשים פשוט לא רוצים ללמוד חינוך לגיל הרך.
70 שנים לחוק חינוך ממלכתי: חזרה לפרוטוקולים והדיונים הסוערים
"רוב המכללות שאני מכירה נאלצו לסגור את המסלולים הללו בשל מספר הנרשמים הנמוך, או לא קיים, ואלה שכן פתחו את המסלולים - מדובר בהיקף לימודים מצומצם מאוד, בקושי כיתה אחת בשנת לימודים אקדמית - אחרי שבעבר היו בערך עשר כיתות בשנה בכל סמינר. אנשים פשוט לא נרשמים לתארים הללו".
למה את חושבת שזה קורה?
"חשבנו שהסכם השכר שהבאנו לגיל הרך יעזור, אבל שום כסף שבעולם לא יעשה זאת, בהתחשב בהתנהלות שקורית כיום בישראל. מאז פרשת כרמל מעודה, שפתחה גן פיראטי והתעללה בצורה קשה בילדים, כל אחת שפותחת מסגרת נקראית גננת, וההורים לא יודעים להבחין בין גננת של משרד החינוך, למי שעובדת במשפחתון. יש הבדל בין גילאי אפס עד שלוש, לבין שלוש עד שש, שהם כבר ילדים שיכולים לדבר ולהסביר אם קרה משהו".
דדון הסבירה כי "כיום, גננות מרגישות חשודות מהרגע שהן מגיעות לגן בבוקר. אני מקבלת מהן הודעות כואבות מאוד, הן לא הלכו לתחום בגלל המשכורת - אלא רק מתוך תחושת שליחות, אמורה ורצון לשנות ולהתוות חינוך וערכים, ולגדל את דור העתיד. גננת זה הדבר הכי חשוב שיש היום במערכת החינוך היא מכינה אותם למערכת החינוך הציבורית היא, מקבלת אותם לא גמולים ועם מוצצים והיא מקנה להם הכל עם אהבה וסבלנות".
"גננת אחת שאולי הרימה את הקול על ילד - לא צובעת את כולן בתואר 'מתעללות'", הוסיפה, "הגננות צריכות לקבל פרס ישראל שהן מסוגלות להיות עם 35 ילדים במבנה שאף פעם לא מותאם לילדים. ההורים חושדים בהן כל הזמן, עוקבים אחריהן ומתלוננים על כל דבר - כן, אז הגננות מצביעות ברגליים ופשוט לא רוצות את זה יותר. הן מעדיפות עבודה נורמלית, בה הן ירוויחו משכורת סבירה עם פחות דברים נוספים, ולא יאיימו עליהן או יגישו נגדן תלונות במשטרה". יו"ר המחלקה לגננות בהסתדרות המורים סיפרה כי בחודשים מאי ויוני העבירה זמן רב בתחנות משטרה.
"הייתי שם יותר מאשר בבית, וליוויתי גננות שהוגשו נגדן תלונות שווא, בגלל האזנות סתר והקלטות. זה הורס משפחות, גורמים עוול רב לגננות שלא עשו כלום. הן צעקו על הילד שהלך יחף בחצר? אמא לא צועקת על הילד שלה? ומה עם מצב שהילד מטפס והגננת צריכה להציל אותו, ולגרום לו לרדת משם לפני שייפול וייפצע?", הדגישה, "גן זה מקום דינאמי וקורים בו המון דברים. גן זה כמו משפחה, וכמו שאמא כועס על הילד שלה - גם הגננת יכולה לכעוס, וזה לא אומר שהיא התעללה בילדים".
היא ציינה: "כשהתחלתי את דרכי לפני למעלה מ-30 שנים, היה מחסור בעובדי הוראה, אחר כך במשך שנים רבות היה מצב של עודף בכוח אדם, עד לפני חמש שש שנים בערך, אבל עכשיו המצב שונה ויש בריחה של אנשים, אחרי שבעבר היו שתי גננות מועמדות לכל גן. התרענו בפני כולם שעוד נישאר ללא גננות ועובדי הוראה, וצריך לעשות משהו עם השכר". לדבריה, הם התריעו במשרד החינוך מכך שאנשים בורחים מהמקצוע גם בגלל הדרישות האינסופיות.
"הגננות עובדות 24/7 בגלל הטכנולוגיה שיש היום, ובגלל כל הדרישות האינסופיות ממשרד החינוך והרשויות המקומיות, וגם מההורים - שהחליטו שהם המעסיקים של עובדי ההוראה", אמרה, "פעם, היתה יוקרה במקצוע הזה, היו מדברים אל מורים וגננות ביראת כבוד, אבל היום צועקים ומשפילים. ההורים בטוחים שהגננת היא האויבת הכי גדולה שלהם, אבל לא מבינים שהיא השותפה שלהם בחינוך הילדים - בסופו של דבר, היא נמצאת איתם יותר שעות מאשר ההורים מספיקים".
היא סיכמה: "המצב הזה, שהגננות נתפסות כחשודות - עוד לפני שיצאו מהבית לכיוון הגן, חמור והוא יילך ויחמיר. אף אחד לא רוצה להיות גננת ונותרו בודדות שעוד מאמינות שזו השליחות שלהן", סיכמה, "הצעירות נשברות, ובעוד מספר שנים לא יהיה חינוך ציבורי לגילאי שלוש עד שש".