על רקע המשבר במערכת החינוך והמחסור במורים, שלושה תלמידים בחטיבת הביניים והתיכון, בגילאי 12־17, שמשמשים כמורים מן המניין, מדברים על השילוב בין הוראה ללימודים והאתגרים הכרוכים בדבר ומספרים האם ההוראה גורמת להם להסתכל על המורים באור אחר

“האתגר הגדול הוא לשלב בין לימודים לבין הוראה”

יערי יפרח (16) מאולפנת אמית עירוני ו בחיפה עולה לכיתה י”א וכבר שנתיים מעבירה שיעור היפ הופ (ריקוד) לתלמידות כיתה ז’. “כשעליתי לכיתה י’, מנהלת חטיבת הביניים, שידעה שאני רוקדת היפ הופ, הציעה לי ללמד את תלמידות כיתות ז’. אני רוקדת כבר שש שנים, מתוכן ארבע שנים היפ הופ, ובגלל שהיא ראתה שאני טובה בזה, היא הציעה לי ללמד”, היא מספרת.

איך הייתה עבורך החוויה להיות מורה בהתחלה?
“בהתחלה ממש התרגשתי שסוף־סוף יש לי הזדמנות לנסות ללמד ולא רק ללמוד, אז זה היה ממש נחמד. זו גם הייתה התנסות בהוראה כשאני קטנה ולא מבוגרת. האתגר העיקרי שלי היה לאו דווקא לנסות ללמד, למרות שזה לפעמים מאתגר כי אני צריכה ללמוד להתאים את השיעור לקצב של כל הבנות ולא כולן באותו קצב, אלא לשלב בין לימודים לבין הוראה, כי גם אם יש לי לחץ מבחנים אני לא יכולה ‘להבריז’ מהוראה כי אני מורה. אני מחויבת להגיע לשיעורים שאני מלמדת וגם לשיעורים שאני לומדת. אני מנסה להיות מסודרת והבנתי שאני צריכה להתחיל לעבוד עם לו”ז. בהתחלה עשיתי את זה בהתנדבות כי התחלתי לפני גיל 15, אבל מהשנה אני מקבלת תשלום על כך וזה כיף”.

כיצד את מתכוננת לשיעור?
“דבר ראשון אני צריכה לבדוק מי מגיעה, כמה בנות יגיעו, ולכל שיעור אני צריכה להמציא ריקוד, ללמוד אותו ולהסביר להן אותו לאט-לאט, ואנחנו לומדות תוך כדי השיעור”.

זה שינה את התפיסה שלך כתלמידה ועזר לך להבין אחרת את המורים?
“האמת שעולם הריקוד הוא יותר משוחרר והמורה הוא כמו חבר, אבל כן, אני מרגישה את מה שכנראה המורים גם מרגישים אבל אני לא חושבת שזה בדיוק אותו הדבר”.

איך את מתכוננת כתלמידה וכמורה לשנת הלימודים?
“בתור תלמידה, בגלל שאני עולה לכיתה י”א וזו שנה שבה מתחילות הבגרויות והלחץ הגדול, אז אני משתדלת כמה שפחות להילחץ ולהישאר רגועה. בתור מורה אני ממשיכה אותו הדבר וזה כבר יותר טבעי לי. בעתיד, כמו כל אחד, ארצה לעסוק בניהול, שזה לא קשור לריקוד, אבל כן הייתי רוצה לעסוק בריקוד כמה שנים שזה כולל בתוך זה ללמד ריקוד וגם לרקוד בקליפים ובהפקות”.

יערי יפרח (צילום: צילום פרטי)
יערי יפרח (צילום: צילום פרטי)


“פתאום יש לי אחריות על אחרים ולא רק על עצמי”

ניר שרון (17), תלמיד מקיף אמי”ת באר טוביה, יזם בעצמו מערך שיעור “מציאות מדומה” (VR) אותו הוא מעביר זה שנתיים כמורה מן המניין בתיכונו. “אני מלמד באמצעות מרחב מדומה, כשבעזרת משקפת אתה יכול להיכנס לעולם אחר”, הוא מספר. “כשעליתי לתיכון חשבתי איך אפשר להעשיר את שיטת הלמידה והחשיבה של התלמידים כדי שיהיה יותר מעניין מאשר תלמיד ומורה עם כיתה מול לוח. אני מאוד מאמין בטכנולוגיה ובלמידה וראיתי שה־VR יכול להיות רעיון מצוין אז הצעתי למנהלת להעביר שיעורי VR בנושאים שונים - היסטוריה, גיאוגרפיה, גוף האדם ונהיגה".

"זה כבוד די גדול להיות בכובע המורה ולא רק התלמידים, ואני מאוד מעריך את זה, ומקבל גם המון פרגון מהמורים שמופתעים מהטכנולוגיה הזו של ה־VR וכיצד זה משפיע על התלמידים בנושאים שבעבר היו מסתכמים בספר. זו זכות גדולה עבורי לקבל את האופציה ללמד, לקבל את השרביט להעביר מערך שיעור”.

שרון מרבה להשתמש לאורך השיחה בגוף רבים ומסביר: “אני תמיד חושב שזו עבודת צוות כי בלי המנהלת שתמכה בי והמורים שמסייעים לי בתכנים ובהכוונה, לא הייתי יכול להוציא את זה לפועל. אני מתכנן השנה ללמד את כיתות ז’ עד י”ב. גם הנוער עוזר לי לפעמים ברעיונות ולכן אני לא רק מורה אלא גם חבר. לפעמים גם גורמי חינוך בחו”ל או בכירים ממשרד החינוך מגיעים לחזות בשיעור שלי ומופתעים מהטכנולוגיה המתקדמת ומהקשב והעניין של התלמידים שלי בשיעור”.

מה האתגר הכי גדול בו נתקלת כמורה?
“בהתחלה היה לי קצת קשה בלימודים אבל הרגשתי שאני רוצה להוביל שינוי בתיכון הזה ולגרום לבתי ספר נוספים אולי לשלב אצלם שיעורי VR במערכת השעות. בהתחלה הייתי די מפוזר מבחינת לוח הזמנים כי מצד אחד אתה צריך ללמד כיתה ומצד שני צריך ללמוד. פתאום יש לי אחריות על אחרים ולא רק על עצמי, אבל לאט לאט הבנתי איפה אפשר להשקיע יותר ואיפה צריך פחות, והייתי דואג להחסיר שיעור בנושא שאני חזק בו מאד ומשלים אחר כך, ובזמן השיעור הזה, כשהכיתה שלי לומדת – הייתי מלמד”.

שרון מציין כי האתגר שלו השנה כתלמיד הוא להצליח כמה שיותר, וכמורה – לשלב את תלמידי כיתות ז’ החדשים בשיעוריו: “המטרה שלי בסופו של דבר היא גם למצוא את הצוות המתאים שיירש את העניין הזה כי אני מסיים השנה אז אני רוצה מישהו שייקח את המושכות וימשיך את שיעורי ה־VR בחטיבה ובתיכון. אני הכי אוהב ללמוד וללמד, זה בהחלט משהו שהייתי רוצה להמשיך בו ולשלב אותו בחיים שלי”.

ניר שרון (צילום: צילום פרטי)
ניר שרון (צילום: צילום פרטי)


“זה מרגיש לי כאילו התלמידים תלויים בי”

נדב שלם בן ה־12 מבית הספר חשמונאים TEC ברמת גן הוא אולי המורה הצעיר ביותר במדינה. כן, מה שקראתם. בכיתה ו’, בהיותו בן 11, החל להעביר שיעור שלם משלו בנושא פייתון (תכנות) לתלמידי כיתה ד’, וכבר עכשיו, רגע לפני שהוא עולה לכיתה ז’, הוא מתכונן לשנתו השנייה כמורה. במקביל הוא לומד מתמטיקה באוניברסיטת בר אילן.

בשיחת הזום איתו, בכושר ביטוי ובתנועות הגוף, ניכר כי מדובר באיש חינוך מנוסה, על אף גילו המאוד צעיר. “בכיתה ד’ התחלתי ללמוד פייתון במקום שנקרא איי־קלאס, התעניינתי בזה והמשכתי בכל שנה לקחת קורסים ורציתי להתמקצע בזה”, הוא מספר. “בתחילת שנת הלימודים הקודמת המורה שלי למחשבים בא אליי והציע לי להעביר שיעור פייתון ותכנות לחבורת תלמידים בכיתה ד’. שמחתי על ההצעה ולימדתי אותם בכל יום שני משעה 12:45 עד 13:30, שאלו גם שעות שלא היה לי בהן שיעור, ובסוף השנה גם חילקתי להם תעודות כי הם ביקשו יפה ונורא רצו לבוא ולהראות להורים שלהם שהם סיימו לימודי פייתון וקיבלו ציון כזה וכזה”.

מה הרגשת כשהמורה הציע לך ללמד?
“זה היה מרגש שמורה שיש לו תלמידים בכיתות ז’ וח’ מבקש ממני, תלמיד בכיתה ו’, לבוא וללמד תכנות. זה היה מגניב להיות בעמדה של מורה, זה נותן תחושה של כוח, אבל זה מרגיש לי כאילו הם תלויים בי, כלומר אם אני לא אלמד אותם – הם לא יוכלו להתקדם, ואם אלמד אותם טוב – הם יתקדמו מהר”.

שלם מציין כי העובדה שהוא מלמד תלמידים שהוא מכיר ומכירים אותו מבית הספר, מהווה יתרון: “אנחנו רואים זה את זה במסדרונות בית הספר, לומדים לפעמים באותם חוגים אחרי שעות הלימודים אז זה לא מסבך. הם לא דואגים אלא סומכים עליי כי יודעים שאני גם תלמיד כמוהם”.

איך מכינים מערך שיעור?
“בדרך כלל המורה למחשבים בא אליי ואומר לי מה הוא רוצה שאלמד אותם ועל בסיס זה אני מכין את השיעור”.

מה מושך אותך בללמד?
“העניין של להבין דברים חדשים, לפתח אפליקציה וללמד תלמידים וללמוד מהם תוך כדי זה. זה מאוד מושך שכשמישהו שואל אותי מה אני עושה ואני אומר לו שאני מתכנת אפליקציות ומלמד. אני מקבל שכר מתגמל על ההוראה שלי אז זה גם כיף. זה גם עוזר לי להבין איך עובד הראש של המורים כי אני במקום שלהם, אבל יש מורים שעדיין אני לא מבין איך עובד הראש שלהם”.

שלם לא נח על זרי דפנת החופש הגדול, ומלבד ההתכוננות שלו כתלמיד לשנת הלימודים החדשה, הוא גם משקיע לא מעט זמן בהכנת תוכנית לשנה הקרובה: “אני חושב מה למדנו בשנה שעברה, איפה צריך לשפר ולחדש, כותב לי בדף על מה אני רוצה לעבור איתם בשנה הבאה, מה אלמד באיזה חלק של השנה ועושה עבודה של תכנון”.

נדב שלם (צילום: צילום פרטי)
נדב שלם (צילום: צילום פרטי)