החופש הגדול מתקרב ואיתו עולה השאלה כיצד להתמודד במצבי מלחמה וחירום עם ילדים. לשם כך, שוחחנו עם יוסף רחימוב, עובד סוציאלי וחבר עמותת 'רעות' שדרות.
"אנחנו במציאות מורכבת השנה", אמר בפתח דבריו, "יוצאים לחופש הגדול ומותירים את הנוער והילדים שלנו להתמודד לבד עם מצבי חירום וסיכון. תמיד יש שיח על נוער בסיכון בתקופת החופש, אך השנה הוא רחב יותר מתמיד. מה השתנה ומהן הדרכים לשמור על הילדים שלנו במציאות הקשה בה אנו נמצאים?".
"כשמדברים על נוער בסיכון, הנטייה היא ללכת למקומות הקלאסיים של סמים או אלימות, אולם ההגדרות לנוער בסיכון היום הוא אי קבלת המענה הדרוש לנער או לילד מכל סיבה שהיא", הוסיף, "בין אם זה חוסר במשאבים משפחתיים, קהילתיים או לאומיים ובין מכל סיבה אחרת. נקודת ההנחה היא שגיל הנערות וההתבגרות טומן בחובו המון אתגרים לילד ולנער המצריכים תמיכה וסביבה מטיבה. על אחת כמה וכמה בתקופת המלחמה והמציאות הביטחונית המורכבת בעוטף עזה ובשדרות המלווה בשגרת מלחמה, ברעשים מחרידים, בחששות חוזרים ונשנים ואובדן תחושת הביטחון האישי. בפתח הדברים יש לומר - החופש הוא פוטנציאל לשני הצדדים. הוא יכול להיות מועיל וחיובי מחד והרסני מאידך. המפתח הוא התכנון המקדים לחופש ולא הפקרות הזמן והתוכניות.
ומי אחראי על התכנון? מי צריך לאוג למלא את זמנו של הילד, לייצר עבורו שגרת יום תומכת ובטוחה בתקופה הזו?
"לשם כך יש לתת מענה בשלושה מישורים משלימים: מישור ההורים, המישור המוסדי, והנוער בעצמו. ראשית, יש להכיר כי להורים יש השפעה רבה על ילדיהם ועל מצבם הנפשי. ראשית על ההורה להיות במודעות להתנהלות חריגה על הנער המציגה על מצוקה – ואין מכיר טוב יותר את הנער מאשר הוריו. חשוב להיות קשוב, עירני ומעורב בחייו של הילד. מתוך כך יש לקיים שיחות בין הנער והוריו כדי לשמוע על מצבו ולתת את התחושה הבסיסית שיש לו מישהו שקשוב לו, שאכפת לו ממנו, שיש לו כתובת לבוא אליה".
ומה מקום ההורים בקביעת כללים וקווים אדומים?
"על ההורים לקבוע גבולות כדי לייצר סדר ומסגרת אצל הנער גם במציאות ביטחונית שאינה פשוטה, אבל הקשר על הנער לא יכול להתחיל ב'לא', בהגבלות ואיסורים. קודם יש להתחיל בקשב והמעורבות ההורית, בתמיכה והמעטפת הרגשית-נפשית ואז גם לתת גבולות וכללים.
דיברת על האחריות המוסדית לנער. מה תקיד המוסדות השונים בתקופה הקרובה?
"במישור המוסדי, יש לייצר מסגרות ושגרה בלתי פורמלית עבור הנוער שבתקופה האחרונה לא ידע מסגרת פורמלית ויציבות. הפעילות צריכה להיות מותאמת באוריינטציה של נוער בסיכון הדורש תמיכה נפשית המאפשרת צמיחה. הן פעילויות הדורשות מאמץ והן פעילויות משחררות המאפשרות אסקפיזם מהמציאות הקודרת. לייצר חממת חוסן עבור הנוער. תקופת החופש הפניות ממסגרות צריכה להיות מנוצלת עבור מסגרות טיפול ייעודיות עבור הנוער. צריך לשלב ביצירתיות בתוך המסגרות הקיימות, כי אין נער ונערה שלא צריכים תמיכה וטיפול נפשי במציאות הנוכחית בעוטף".
ומה הנוער יכול לעשות בעצמו? מה המקום ליוזמות עצמיות, ליצירתיות, לחופש של הנער לדאוג לעצמו בפשטות ובטבעיות?
"בנוער עצמו, צריך לזכור שהפקרות הזמן והתנתקות מהחברה עלולה להיות הרסנית עבור הנוער ולייצר מציאות שלילית בעצם ההסתגרות סביב מסכים ומחשבים. בפני הנוער פתוחות כל האפשרויות ליצור וליזום. לכל יוזמה של הנוער יהיה גורם שישמח לתת מענה ודחיפה קדימה.
חשוב שהנוער ידאג לעצמם, ישים לב לסביבה ויראה את החברים במובן העמוק של המילה", אמר.
"חשוב לציין כי לנוער יש רצון לייצר פעילויות 'משמעותיות' ועלול לבטא זאת בפעילויות אקסטרים, הן פיזיות והן נפשיות. לנוער שעובר טלטלה נפשית של מלחמה ומציאות ביטחונית קשה הדבר עלול להיות הרסני ביותר ולהביא לפגיעה נפשית וטראומות נוספות. יש לייצר פעילויות משמעותיות שלא מערערות את יציבותו הנפשית של הילד, אלא פעילויות התנדבותיות ולמען האחר המהוות מרכיב חוסן עבורו", הוסיף.