בני, שהיה אמור להתחיל לפני ימים אחדים את לימודיו בכיתה י"ב, ממשיך את חופשת הקיץ בשינה ממושכת אל עבר שעות הצהריים ובצפייה מרובה בסדרות ובסרטים – ממש כמו שהוא אוהב. לכאורה, בכך הוא מדגים כי אמירתו של רן ארז, יו"ר ארגון המורים – "מבחינתנו, החופש הגדול מתארך בכמה ימים, זה לא סוף העולם" – נכונה גם לגביו. אך אל לנו לשגות באשלייה בה נמצא בני. האמירה האומללה של רן ארז לוותה בהערכתו כי השביתה עלולה להימשך עד אחרי החגים, כלומר לפחות חודשיים מאז תחילת שנת הלימודים, וכאן אנחנו כבר בעולם אחר לגמרי.
חשוב לי להבהיר: המילים האלו אינן נכתבות בעד או נגד השביתה. הן נכתבות בעקבות ההתבטאות חסרת האחריות של ארז, שבבסיסה אחת משתי אפשרויות: או שהוא לא יודע ששביתה ממושכת עלולה להיות בעלת השלכות הרות-אסון לתלמידים, כמו גם לחברה ולמשק הישראליים, או שהוא יודע ובוחר להתעלם מכך. כך או כך – מדובר במצב בעייתי. התיקון לו אנחנו זקוקים כחברה בימים אלו מתחיל גם בתיקון השיח הבינאישי והציבורי, ובהפיכתו לכזה שמבוסס על עובדות וששוקל מילים. כל אחד ואחת מאיתנו צריכים לעבור לשיח כזה, ועל אחת כמה וכמה אנשים שמילותיהם נשמעות בציבור. ואם כך, נעבור לעובדות.
שביתה ממושכת הינה בעלת השלכות הרסניות לתלמידים בגלל שתי סיבות עיקריות: ריבוי שעות מחוץ למסגרת והיעדר שעות לימוד. מחקרים שנערכו בישראל ובעולם בימי מגפת הקורונה מצביעים על הסכנות הפוטנציאליות הגלומות בשני אלו גם בלי קשר לסכנה בריאותית, ואליהם מתווספים מחקרים מרחבי העולם על השלכותיהן של שביתות ממושכות על תלמידים.
היעדר מסגרת – משמעה שהתלמידים נמצאים יותר זמן בבית ומחוצה לו מאשר בדרך כלל, וללא השגחה – אם בשעות הבוקר, כאשר ההורים בעבודה, ואם בשעות הלילה, שכן לא צריך לקום למחרת מוקדם לבית הספר. המציאות הזו מובילה לחשיפה מוגברת להתנהגויות סיכון, למשל, התמכרות למסכים, בריונות רשת, עישון, שתייה, שימוש בסמים, אלימות פיזית או מילולית, ובמקרה של התלמידים הבוגרים יותר – נהיגה מסוכנת. כתוצאה מכל אלו, עלולים נערים רבים לסבול מקשיי תפקוד משמעותיים ומבעיות רגשיות קשות.
היעדר שעות לימוד הינו בעל פוטנציאל לפגיעה בהישגים של התלמידים; נכון הוא שבמקרים רבים – סיומה של שביתה מלווה בהשלמת השעות החסרות באופן מרוכז, אך למידה משמעותית דורשת זמן, ואין דין 30 שעות מתמטיקה שנפרשות על פני חודשיים כדין אותן שעות שמועברות במרוכז בשלושה שבועות; הפוגה בין פרקי לימוד חשובה ללימוד לפחות כמו פרקי הלימוד עצמם.
אך שביתה ממושכת עלולה להוביל לא רק לפגיעה בהישגים, אלא לנשירה של ממש מלימודים; כך קרה בשביתה הארוכה שהייתה בישראל בשנה"ל תשס"ח (2007/8), כאשר באותה השנה נרשמה נשירה מלימודים של תלמידי תיכון בשיעור גבוה מן הרגיל. יחדיו, עלולות להיות לביטויים אלו השלכות ארוכות-טווח, כפי שהדגים מחקר גדול שנערך בארגנטינה וסקר שביתות רבות שהתקיימו שם; המחקר העלה כי שביתה בימיהם בבית הספר היסודי השפיעה שלילית על שיעור ההעסקה ועל יכולת ההשתכרות של בני 40-30 – דבר בעל השלכות חברתיות וכלכליות נרחבות.
חשוב לזכור כי המצב הנוכחי הוא לא שגרתי, ובחסות המלחמה מוצאים עצמם בני נוער רבים חשופים ממילא לקשיים תפקודיים. באין מסגרת מסודרת – המצב עלול רק להחמיר. זאת ועוד, הפגיעות הפוטנציאליות שהזכרתי לעיל – וודאי שאינן פוגעות באופן אחיד בכלל הנערים, ולפיכך מגדילות את הפערים הקיימים ויוצאות פערים חדשים.
הגורם הממתן המשמעותי ביותר לפגיעות הללו הוא, כמו במקרים רבים אחרים, מסגרת משפחתית תומכת, וגם כאן יש שונות גדולה מאוד בקרב התלמידים, אשר פועלת לרעת אלו שמלכתחילה נמצאים בנקודת חולשה. על כל אלו, שביתה ממושכת עלולה ליצור בקרב התלמידים חוסר אמון במערכת החינוך ובמורים, דבר שאף הוא בעל השלכות חברתיות משמעותיות. ובכלל לא דיברנו על המורים, שגם אצלם עלולות להתפתח תגובות שליליות בעקבות שביתה מתמשכת.
כאמור, הדברים הללו לא נכתבו כדי לקרוא למורים לשוב לכיתות. הם נכתבו כדי לקרוא לאנשי הציבור להיזהר בדבריהם. השלכותיה של שביתה ממושכת, כפי שתיארתי כאן, הן בהחלט משמעותיות – לא רק לתלמידים, אלא לכולנו כחברה. האם התרחיש שתיארתי כאן – אם יתממש – יהיה "סוף העולם"? אני לא יודע. בשיר "סוף העולם", אותו שרים אביב גפן וברי סחרוף, נאמר כך: "סוף העולם, סוף העולם/ זה התחיל כשהפסקנו לחלום/ כשהפסקנו כבר לקוות". אני בטוח שגם רן ארז, כמוני, לא מפסיק לחלום על מערכת חינוך שתשכיל לפתח אצל כל אחד מהתלמידים את הכשרונות הייחודיים שלהם ותטפח אותם להיות אזרחים שמועילים לחברה בה הם חיים; ואני בטוח שהוא לא מפסיק לקוות שכך יהיה.
פרופ' ארנון הרשקוביץ, בית הספר לחינוך, אוניברסיטת תל אביב