זה היה אמור להיות השבוע הראשון ללימודים בבתי הספר התיכונים - שבוע שבו מתחילים התלמידים להסתגל למסגרות החדשות, להבין מה האתגרים שהם צפויים לעבור ולקבל קצת ודאות לגבי השנה שלפניהם. אבל עבורם, השבוע הזה הכול מלבד נותן ודאות. אתמול נחתם היום החמישי לשביתת ארגון המורים, ולא נראה שפריצת דרך במשא ומתן עם האוצר בדרך.
פרט לשתי פגישות שהסתיימו ללא הסכמות בימים שני ושלישי, כמו גם עקיצות פומביות והדדיות בין הצדדים - לא מתקיימים מגעים בין יו״ר הארגון רן ארז לבין שר האוצר סמוטריץ׳. השבוע התבטא ארז באופן חריג והזהיר שהשביתה יכולה להימשך גם עד אחרי החגים. כלומר - ייתכן שתלמידי התיכון לא יחלו את שנת הלימודים בחודשיים הקרובים.
"הדבר הכי גרוע הוא שמרגישים שאין לזה דד ליין", מעידה רוני קמאי, יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית, "אנשים לא מבינים את ההשלכות הרגשיות שיש לזה עלינו - 50% מכיתות ז׳-י״ב חווים לחצים נפשיים. זה לא שהנוער שבבית נמצא בחופש. מה שקורה בפועל הוא שילדים מסתגרים בחדרים ומתוסכלים מאי הוודאות הזאת".
"אני חושבת שכל היושבים במו״מ בעלי כוונות טובות לשפר את מערכת החינוך", אומרת קמאי, "אבל כשרן ארז אומר שזה ׳עוד חופש׳, הוא לא מבין את הסיטואציה. ביום ראשון, 1 בספטמבר, התעוררנו לחדשות איומות על שישה חטופים שנרצחו. מישהו היה שם בשביל התלמידים לתת להם תמיכה או לשאול מה שלומם? תפקידה של מערכת החינוך הוא לא רק ללמד. אלא גם לתת תמיכה ומענה רגשי".
"לחופש יש את המטרות שלו, אבל גם יש לו סוף", מסבירה ד"ר לירז מרגלית, חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, "וכשהתלמידים מצפים למעבר מתודעת החופש לתודעת לימודים, עושים הכנה נפשית - ובסוף זה לא קורה, זה מייצר להם המון חוסר ודאות. הדבר שילד צריך יותר מהכול יותר בתקופה הנוכחית זו תחושת ודאות. אף אחד לא מתחשב בקשיים שלהם".
"המסגרת מאוד חשובה כי היא מאפשרת גם תחושת ביטחון וגם תחושת יציבות", מפרטת ד״ר מרגלית, "אנשים אומרים לעצמם שילדים אוהבים חופש, אבל למעשה כשהוא לא במידה, והופך להיות ארוך מדי, זה מייצר בלבול שיכול להשפיע על התפקוד שלהם כל השנה. לבית הספר יש עבור הילדים מטרה נוספת חוץ מלימודים. במקום הזה מתפתחת הזהות שלהם - באמצעות חברים לכיתה ואינטרקציה עם עוד אנשים אחרים, שמהווה אחד הגורמים הפסיכולוגיים הכי משמעותיים לצמיחה שלהם".
ד"ר מרגלית מסבירה כי גם הישיבה מול המסכים שגוברת בזמן שהייה בבית, משפיעה על הנערים לרעה: "היום ברור שזו פעולה שמייצרת הדרדרות קוגניטיבית ופוגעת ביכולות שלהם. ככל שהם עוסקים פחות בפעילות לימודית ויותר במסכים, זה מייצר ניוון של החלקים ההתפתחותיים שלהם במוח - ואין לזה בכלל השפעות חיוביות. מעבר לכך, התרופה והמענה הכי יעיל כשמדברים על תחושת החרדה שבאה עם התקופה הנוכחית - זו עשייה. ככל שאנחנו עוסקים במשהו ויש לנו מה לעשות, גם אם זו פעילות לימודית שגורמת לנו להתלבש ולצאת מהבית - יש לזה יכולת להשכיח חרדה בצורה מאוד משמעותית".
קמאי מסיימת בפנייה ליושבים בחדרי המו״מ: "אתם צריכים לשבת בחדר ולא לצאת ממנו עד שיש פשרה והסכם חתום שמקובל על שני הצדדים, ושיביא כבר לסיום השביתה הזו".