במשך חמש שנים עבדה י' במשרה מלאה כעוזרת גננת באחד היישובים במגזר הערבי והרוויחה 2,500 שקל לחודש במזומן. "אם עבדתי יותר שעות, הגעתי ל־3,000 שקל", היא מספרת ל"מעריב" ממקום עבודתה החדש במעון יום אחר. י' מספרת על אחת הבעיות הקשות ביותר כיום בחברה הערבית עבור נשים - עבודה בתחום מבוקש ללא תלוש או שכר הולם ובהיעדר תנאים סוציאליים.
כיום י' מרוויחה 5,000 שקל. מדובר אומנם בשכר מינימום, אולם עבורה זו הכפלת משכורתה: "בכל תחילת שנת לימודים, הגננת הראשית הבטיחה לי שאקבל עוד כסף ושיהיו לי תנאים ותלוש", היא מספרת. כשאזרה אומץ והתלוננה בפני הגננת על ההבטחות הלא ממומשות, עד מהרה שעותיה קוצצו והיחס אליה השתנה לרעה. בסופו של דבר החליטה י' כאמור לעזוב: "אין לנו אומץ לפנות למישהו. כל מי שמדברת על זה אומרים לה שאם היא תלך יבואו במקומה בנות אחרות", היא מוסיפה בעצב.
רגע לפני שחוק הפיקוח על מעונות היום צפוי להיכנס לתוקפו בספטמבר הקרוב, גורמים בתחום החינוך בארץ מקווים כי זעקתם על המחדלים בחברה הערבית תישמע ותוסדר עם החלת החוק. כך למשל, ד"ר כרימה אלמדהון אלגברין, מומחית לחינוך בגיל הרך ומפקחת במשרד החינוך, שמתריעה בסוגיה זו: "הבעיות העיקריות בחברה הערבית הן שאין מספיק מסגרות שייתנו מענה לילדים, ואיכות המטפלות ירודה בגלל ההכשרה והגמול הנמוכים שהן מקבלות. אומנם יש אכיפה והמטפלות צריכות להיות עם תעודות, אבל ההכשרה עצמה לקויה".
ענת חלבי, רכזת הקואליציה לחינוך מלידה בחברה הערבית מבית "אנו - עושים שינוי", אומרת: "המטפלות בחברה הערבית עובדות תחת תנאי העסקה ושכר זעומים עד כדי משפילים. מדובר במציאות בלתי אפשרית, שלא יכולה להמשיך. זוהי קריאת חירום למשרד הרווחה, ובפרט במסגרת חוק הפיקוח, שרק באפשרותו לאכוף את המתרחש בין כותלי כלל המסגרות בישראל המונות שבעה ילדים ומעלה. הסדירו ותקנו את העוולות כלפי המטפלות בחברה הערבית ובחברה כולה״.
ממשרד העבודה והרווחה נמסר בתגובה: "בכל הנוגע לתנאי העסקת המטפלות, יש לפנות לארגונים המעסיקים לתגובה. תפקידו של האגף למעונות יום הינו לפקח על היבטים של שלומם ובטיחותם של הילדים השוהים במסגרות ועל הסביבה החינוכית־טיפולית של המסגרת. לגבי הכשרת המטפלות, המכללות הערביות והיהודיות פועלות על פי תוכניות לימוד זהות של האגף להכשרה מקצועית בהתאמה תרבותית, לפי הנושאים".