מנסים לגשר על הפערים: זה לא סוד כי בשירותי בריאות הנפש קיימים פערים גדולים מאוד בין אחוז המטופלים בקהילה האתיופית, הערבית והחרדית אל מול כלל האוכלוסייה, בשל פערי תרבות בין המטפלים למטופלים. קהילות אלה לא מיוצגות באופן הולם בקרב הגורמים המספקים את שירותי בריאות הנפש. כך לדוגמה, אף שהמגזר הערבי מהווה כחמישית מכלל האוכלוסייה, מספר הפסיכולוגים הקליניים הערבים עומד על כ־60 בלבד (כ־1.4% מכלל הפסיכולוגים בישראל). המצב דומה גם בהקשר של יוצאי אתיופיה וחרדים.
לתוך הוואקום הזה נכנסת כעת תוכנית חדשה לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית במכללה האקדמית אחוה, בדגש על רגישות תרבותית. התוכנית תימשך כשנתיים ותכלול לימודים אקדמיים והתנסות קלינית שבמסגרתה ישתלבו הסטודנטים במוסדות בריאות הנפש. מטרתה, "להנגיש את הפסיכולוגיה הקלינית לקבוצות ולקהילות בעלות מאפיינים תרבותיים ייחודיים, שמרכיבות את החברה בישראל ולייצר שיח טיפולי רגיש ומותאם תרבות".
הטיפול הפסיכולוגי דורש היכרות עם המאפיינים התרבותיים של הקבוצה שממנה מגיע המטופל. כשיש לקבוצה מסוימת תת־ייצוג בקרב מערך הטיפול, הנפגעים הישירים מכך הם אלה המשתייכים לאותה קבוצה וזקוקים לסיוע נפשי אך מתקשים למצוא סיוע המותאם להם אישית על בסיס תרבות ושפה. לכן למשל בקרב יוצאי אתיופיה רואים הרבה פחות פניות לבריאות הנפש - הם פחות מודעים לפתרונות הקיימים ולא תמיד מזהים את המצוקה הנפשית שממנה הם סובלים, בהיעדר גורם מכוון מתוך הקהילה.
פרופ' יהונתן גז, ראש התוכנית במכללה, מסביר ל"מעריב" כי "יש לכולנו כאזרחים הזכות הבסיסית לבריאות, בין השאר בריאות נפש. בפועל המצב של הנגישות של האוכלוסייה הערבית, אתיופית וחרדית לבריאות הנפש היא לאין שיעור נמוכה יותר מהאוכלוסייה הכללית. זה מתבטא בהיעדר פיתוח שירותים בקהילות הללו וזה נגזר מזה שאין אנשי מקצוע במגזרים האלה".
"אנחנו חייבים להתייחס לתרבות כמבנה על שמעצב את כל שאר הגורמים ואנחנו נוטים להתעלם מזה", מוסיף פרופ' גז. "בתוכנית נגייס מטפלים מתוך הקהילות הללו שבעצם דוברים את אותה שפה מתוך שאיפה שכבוגרים הם יוכלו להנגיש את הטיפול הנפשי באוכלוסיות הללו".