לא רק פולין: יוזמה חדשה לוקחת תלמידים למסע בעקבות גירוש ספרד

לטיול יצאנו, מורשת מצאנו: רבות נכתב על מסעות תלמידי התיכון לפולין, אבל על דבר אחד אי אפשר להתווכח: אחרי שרואים בעיניים את מה שלומדים בספרי ההיסטוריה, אי אפשר להישאר אדישים. המסע הזה מחבר בין הווה לעבר ובין התלמידים.
 

שכחנו, אולי כי זה רחוק מדי, אבל גירוש ספרד היה אחת הטרגדיות הגדולות ביותר של העם היהודי, ולמרות שהנושא נחקר, נלמד ומופיע בספרי הלימוד של כל תלמיד תיכון בישראל, הוא נתפס, לכל היותר, כמשהו שיש ללמוד לקראת המבחן ולא כפצע שמשפיע על אופיינו כעם וכמדינה. 
 

יוזמה מקורית ואמיצה של רועי קריב, מנכ"ל "המרכז להוראה פרטית רועי קריב - בית הספר התיכון החדשני בתל אביב", גרמה לכך שזו השנה השנייה שבה שכבת י"א של בית הספר המונה 24 תלמידים, יצאה למסע – בעקבות האנוסים. 
 

"כחלק מההבנה הזאת שיש עוד חלק בעם היהודי, ואחרי מסקנות ועדת ביטון, החלטנו שבבית הספר שלנו אנחנו מכניסים את זה לתוכנית. בחנו כל מיני אופציות למסעות שונים ובסוף החלטנו שזה יהיה המסלול", אומרת מנהלת התוכנית האקסטרנית בתיכון, בת אל חדד. "הנגיעה היחידה שיש לתלמידים בנושא היא בשיעורי ספרות, בשירת ימי הביניים ותור הזהב, אבל אם תסתכלי בספרי ההיסטוריה לבגרות תמצאי רק את תולדות יהודי אירופה בחלק הראשון, ובחלק השני הציונות והעלייה ארצה. יש פה חלק שלם בהיסטוריה שלא מוזכר".
 

מדובר במסע בן שבוע שעובר בין מדריד, סביליה, קורדובה, סגוביה ובחאר, שאורגן מטעם בית הספר על ידי חברת אופקים ומחלקת "שורשים ושבילים", בראשות המדריך רונן אלגביש שהיה גם האחראי להכנה מוקדמת לקבוצה. התלמידים, אגב, שטרם יצאו למסע לפולין. "לפני שנה וחצי אמרתי לעצמי: הייתי 11 פעמים בפולין, אני מכיר את ההיסטוריה של גרמניה הנאצית וכבן הדור השלישי אני מאוד מחובר לנושא ומלמד אותו מכל הכיוונים, אבל מה אני בכלל יודע על יהדות ספרד?", מספר קריב, "עניתי לעצמי שכנער הכרתי רק את המועד 1492 אבל לא שמעתי על צו הגירוש או על בריחת היהודים. הדבר היחידי שידעתי אז על ספרד הוא שמאוד כיף בברצלונה".
 

קריב מספר שאחד הרגעים המשמעותיים בטיול היה כשהחליט ערב אחד לחלק את התלמידים לשתי קבוצות - לאלה שהיו מעוניינים להתנצר ולאלה שבחרו לברוח - ולקיים דיון בנושא. "זה היה רגע לא קל, אבל מעניין להעלות את השאלה בפני התלמידים ואת הדילמה שהנושא הזה יצר", הוא אומר. "האם אני מתנצר כי כבר יש לי משפחה וחיים ואני לא רוצה להתחיל מחדש, או שאני לא מוכן לוותר על היהדות שלי בכל מחיר? דילמות קשות שיכולות לעורר הרבה ביקורת במיוחד בקרב בני נוער. המטרה שלי הייתה לנסות ולהביא אותם לשיח של אחדות, על אף המחלוקת שהיא כמעט בלתי ניתנת לגישור".

 

כמה ימים אחרי שהקבוצה התמקמה בארץ, עדיין עם ההתרגשות והאדרנלין, אני פוגשת לשיחה את אורי מינין, מאיה לפידות ולינוי ווטרס, תלמידי שכבת י"א, שעדיין לא הספיקו לעכל את החוויה. 
 

"אני מודה שציפינו לטיול עם הרבה לחץ, שיהיה עמוס בחומר לימודי משעמם בהיסטוריה, אבל בסופו של דבר שמחנו לגלות שקיבלנו בדיוק את ההפך", סיכם מינין. "אני חושב שעצם העובדה שרואים את הדברים שמדברים עליהם וחווים את המקום, הופכת הכל למאוד מוחשי והרבה יותר קל להתרגש מזה ולהתחבר לסיפור". 
 

לפידות: "מצאנו את עצמנו בעיקר שואלים עוד שאלות, זו פעם ראשונה שאנחנו נחשפים לסיפורים האלה. כל צורת הלמידה נעשתה באופן מאוד מעניין, היו לנו הרבה פעילויות ברובע היהודי של סביליה, קיבלנו מפה של הרובע העתיק והיינו צריכים למצוא נקודות השקה ברובע החדש. וכל החיפוש הזה של לצלם משהו, או למצוא פתאום שלט בעברית זה משהו שלא יישכח כמו סתם עוד חומר לימוד". 
 

ווטרס: "אולי זו הסיבה שבגללה המסע הזה היה כל כך חשוב, עצם העובדה שאנחנו שם הקלה עלינו לשים את עצמנו במקום שלהם, לדמיין מה היה קורה אם אנחנו היינו חיים שם, אם אנחנו היינו צריכים להתייחס לדילמה אם לברוח או להישאר".
 

לפידות: "לראות את הסממנים העתיקים היהודיים בכל מיני עיירות גרם לי להרגיש את החיים שם, איך זה היה. זה פרק חשוב בהיסטוריה של העם היהודי, פתאום לראות את זה בעיניים זה מאוד חזק, ואני חושבת שממש חשוב ללמוד את זה".
 

מינין: "אצלי החיבור היה אולי הכי חזק, כי המשפחה שלי הם כולם צאצאים של אנוסים. למרות שזה באמת רחוק, היה מרגש בעיניי לראות איך אבות אבותיי חיו ומה הם עברו. מצאתי את עצמי מדבר עם אנשים מקומיים בלדינו ובספרדית, זה חיבר אותי להיסטוריה האישית של המשפחה שלי אולי בפעם הראשונה".
 

חדד מוסיפה שלא רק אלמנט חינוכי ולימודי יש בנסיעה אלא גם העצמה אישית. "מעבר לכך שרצינו לפתוח את הילדים לעולם אחר של תכנים, במשלחת הם לא רק לומדים תוכן ומסתובבים אלא יש להם הרבה משימות ומטלות שהם מעבירים כגון הדרכות גם על ספרד של היום, וגם על שירת ימי הביניים", היא מספרת. "הילדים מקבלים גם משימות כמו השכמה, ניקיון של האוטובוס ואחריות גם על החברים שלהם. זה גם העצמה, גיבוש של השכבה וכן, כמובן, הפן ההיסטורי".
 

ווטרס: "העיר הכי יפה בעיניי הייתה סביליה, עם הקתדרלות, המבנים הארמונות, מבנים ארכיטקטוניים יפים ומרשימים שאי אפשר להתעלם מהם".

מינין: "אותי ריגשה במיוחד קבלת השבת שעשינו בעיר טולדו. יש בה גם טבע יפה וגם נופים, אבל היה משהו מאוד בלתי נשכח בלראות את כולם שרים ככה בזמן הקידוש ביחד".

 

לפידות: "תגובות מתעניינות היו בעיקר מישראלים שראו אותנו והופתעו לדעת שיש משלחת בעקבות גירוש ספרד. גילינו גם שלאחר הגירוש נשארו רק שלושה בתי כנסת בכל ספרד, שניים בטולדו ואחד בסביליה, והופתענו לראות שהיום אין קהילה יהודית פעילה והם משמשים בעיקר כמוזיאונים". 
 

"אחד הדברים שמאוד הפתיע את התלמידים כשקראנו את צו הגירוש הוא שזה דומה בדיוק לאנטישמיות שהם מכירים, שהם למדו אותה", אומרת חדד.
 

לפידות: "זה היה הלם בשבילי פתאום להבין שהייתה שם אנטישמיות דומה, ובגלל המרחק אולי היה קשה לנו להבין כמה זה כואב, כמה קשה וכמה אנשים נרצחו שם". 
 

כאמור, חלק מהתלמידים מתכוונים להצטרף גם למשלחת לפולין, ולפידות בטוחה שהמסע לשם יהיה אחר לחלוטין. "לשואה אולי יותר קל לנו להתחבר, זה יותר קרוב וגם יש יותר מודעות לכך", היא אומרת. "אני חושבת שבטיול לפולין לא נעשה 'צחוקים', מה שהתאפשר לנו בספרד, אולי בגלל היעד, אולי בגלל האופי השונה של הטיול, אבל בכל מקרה אלו שתי חוויות מעצימות שלא יישכחו".