אסתר הראל בת ה-75 מלמדת מאז הייתה בת 23, ירון אל-עמי הפך למורה לאחר כ-20 שנות שירות קבע בחיל הים, ג'האד אל-עמוד עשה לילות כימים על מנת להשיג מחשבים לתלמידיו, ומיכאל דולינגר מספר על ההחלטה האידאולוגית להפוך לאיש חינוך לאחר שעלה לארץ. לרגל יום המורה לשנת 2020, ארבעה סיפורים על האנשים שמאחורי החינוך במדינת ישראל.
כבר 52 שנה בכפר הירוק
אסתר הראל (75) נכנסה בשערי הכפר הירוק שבפיקוח המינהל לחינוך התיישבותי כמורה צעירה בת 23, ומאז לא עזבה. היא מגיעה ללמד בבית הספר כבר 52 שנים, עם הרבה אהבה ועם אותו ברק בעיניים, כאילו זה יומה הראשון, והתלמידים מחזירים לה אהבה. "כשהגעתי לכפר הירוק למדו בו מעט תלמידים, והדגש היה על עבודה חקלאית. היום לומדים בו אלפי תלמידים, אקסטרנים לצד תלמידי פנימייה, והחדשנות ניכרת בכל פינה. הכפר הוא מגרש משחקים ענקי של סוגי חינוך שונים, שבו תלמידים מגוונים יכולים למצוא את עצמם", היא מספרת, "התפקיד שלי הוא לאהוב את התלמידים, לראות כל ילד וילדה בנפרד, להסתכל להם בעיניים, לאתר את הקשיים והחוזקות ומשם לעבוד".
הראל למדה הוראת ביולוגיה וספרות בסמינר הקיבוצים. עם פרוץ משבר הקורונה, היא נאלצה להתמודד עם המעבר לזום. "לא פשוט לעבוד מרחוק. אני מעדיפה לראות את התלמידים שלי ולהרגיש אותם", אמרה.
החובל שפרש מהצבא הפך למורה נערץ
ירון אל־עמי מראש העין, מנהל מגמת שייט וחובלות וכמורה לימאות בכפר הנוער לקציני ים אורט אשדוד, שבפיקוח המינהל לחינוך התיישבותי ופנימייתי כ־17 שנה. בעברו היה מפקד בחיל הים, שם שירת כ־20 שנים בקבע.
"כמפקד בצבא, הקדשתי זמן להכשרת חיילים וקצינים בפן המקצועי ובפן הערכי והאישי. לא קראתי לזה חינוך, אבל עסקתי בזה שעות וימים. לאחר הפרישה, פניתי למגזר הפרטי אבל מהר מאוד הבנתי שמקומי הטבעי הוא רק בחינוך ובהוראה והשאר הוא לא יותר מבזבוז זמן. הסיבה העיקרית שבגינה רציתי לעסוק בחינוך הייתה היכולת להשפיע על בני נוער ולשמש עבורם דוגמה, לראות אותם גדלים ומתבגרים", משתף אל־עמי.
את השינוי החד בחייו עשה בגיל 42. "מגיל צעיר מאוד ראיתי בים את עתידי. כנער למדתי בבית הספר 'מבואות ים', ובהמשך בחרתי לשרת בחיל הים וסיימתי קורס חובלים במגמת שיט".
אילנה נולמן, מנהלת המינהל לחינוך התיישבותי ופנימייתי במשרד החינוך: "ירון הוא דוגמה למורה מעורר השראה שבאמצעות הים מצליח לנווט את הדרך ללבם של התלמידים, לרכוש את אמונם ולהביא אותם לחתור להישגים אישיים, ערכיים ומקצועיים".
המנהל שגייס מחשבים לתלמידיו
ג׳האד אל־עמור, מנהל חטיבת הביניים "אל־מותנבי" בכסייפה, העביר את השנה האחרונה בגיוס מחשבים וציוד לתלמידיו. בחטיבת הביניים שבניהולו לומדים 402 תלמידים, כולם מהפזורה הבדואית, מתוכם רק לכ־60 תלמידים יש אינטרנט ומחשב בבית.
התלמידים מתמודדים עם קשיים יומיומיים כמו מצב כלכלי ירוד, בעיות תברואה, חוסר שוויון וכמובן אורח חיים שונה לחלוטין ממה שרובנו מכירים. בהובלת צוות המורים, ובשיתוף פרויקט "מקושרים" והקרן לעידוד יוזמות חינוכיות ותמיכה של הרשות המקומית, קידם בית הספר מיזם לאוכלוסיות מוחלשות שלהן לא היו מחשבים. "בזמן הקורונה התחלנו לבקר את התלמידים וגילינו שרבים מהם במצוקה אדירה מבחינה טכנולוגית ודיגיטלית. בתוך חודש וחצי גייסנו 80 מחשבים מוכנים לעבודה, וכל שנותר היה לחלק אותם לתלמידים", מספר אל־עמור.
סתיו נאור, רכז מיזם "מקושרים" בקרן לעידוד יוזמות חינוכיות: "העבודה הקשה והבחירה ללכת רחוק, תרתי משמע, יוצרת מציאות. בכוחה לאפשר לעוד תלמידות ותלמידים בישראל לקבל חינוך, שהוא זכות חברתית בסיסית".
העולה החדש שהפך למורה
מיכאל דולינגר הוא מורה ללשון ולהיסטוריה בתיכון "ליאו בק" בחיפה. כבר שלוש שנים שהוא מלמד שם ואף משמש בתור רכז שכבה של כיתות י' בבית הספר.
מיכאל (39), יליד אוקראינה, עלה ארצה בגיל 8. עולה חדש שהפך מורה ללשון. הוא סיים תואר ראשון בהיסטוריה וקולנוע ותואר שני בחינוך של נוער בסיכון, והחליט ממניעים אידיאולוגיים לעשות הסבה להוראה במסגרת תוכנית "חותם". דולינגר מתמודד בעצמו עם סיפור אישי מרגש. בנו בן ה־6 לוקה בתסמונת דאון. "המוטו שלי הוא שאוכלוסיות חזקות צריכות לסייע לחלשים בחברה, ואת זה אני מגשים בעבודה שלי בבית הספר יום־יום".