האם בישראל ילמדו ממדינות בהן כן הצליחו לפתוח את מערכת החינוך?

הורי וילדי ישראל מחכים בימים אלה בשקיקה לפתיחתה של מערכת החינוך לאחר תום הסגר השלישי. במקביל, חדשות לבקרים עולות לכותרות ידיעות על ההשלכות הנפשיות שיש לשיתוקה הממושך של מערכת החינוך על הדור הצעיר. מלבד מקסיקו, ישראל הינה המדינה היחידה שלא הצליחה לפתוח את מערכת החינוך במלואה אפילו ליום אחד מאז חודש ספטמבר האחרון וסגרה אותה לא פעם לתקופה ממושכת. זאת בעוד מדינות אחרות כבר הצליחו לייצר מודלים קבועים ומסודרים לשמירה על רצף חינוכי גם בימי קורונה.

"התפרצות מגיפת הקורונה יצרה מצב בלתי אפשרי וחדש בכל העולם בנוגע להתמודדות עם בתי הספר והילדים", אומר פרופ' יוסי הראל־פיש, מומחה בינלאומי לבריאות הציבור ובריאות נוער, ראש תוכנית המחקר הבינלאומי על בריאותם ורווחתם של בני נוער בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר־אילן והחוקר הראשי של ארגון הבריאות העולמי בישראל. "בכ־30 ממדינות אירופה מיד סגרו את בתי הספר כאשר החלה ההתפרצות הגדולה. אלא שלאחר מכן, המדינות השונות התחילו לאט־לאט לבחון כל מיני מודלים שיאזנו בין הצורך החשוב להשאיר את הילדים בתוך מסגרות חינוכיות - גם מבחינה פדגוגית וגם מבחינת ההשפעה הרגשית, הנפשית והחברתית – ובין החשש להידבק".

ביציאה מהסגרים הקודמים יושם במערכת החינוך הישראלית מתווה "לומדים בביטחון" שקבע עקרונות להפעלת מערכת החינוך בשנת הלימודים בשגרת הקורונה לפי שכבות הגיל השונות, בהם למידה משולבת סינכרונית וא־סינכרונית, חלוקה לקפסולות, המלצה על פעילות חינוכית במרחבים פתוחים ועוד. על פי המתווה הנוכחי לפתיחת מוסדות החינוך, שעד למועד סגירת הגיליון טרם אושר בממשלה, יחודשו הלימודים בחלק מהכיתות לפי שיטת הרמזור הדיפרנציאלית, כלומר בערים ירוקות וצהובות פתיחה של הגיל הרך, כיתות א'־ד' וי"א־י"ב, ואילו בערים כתומות ואדומות הלימודים יתנהלו בחצאי כיתות באוויר הפתוח, לסירוגין, יום כן יום לא.

פרופ' הראל־פיש בטוח שיש לנו מה ללמוד מעולם. "מחודש אפריל החלו ניסיונות שונים בעולם לבנות מודל שיאפשר איזון, כאשר המטרה הייתה למצוא דרך להחזיר ילדים בצורה הדרגתית, נכונה ובטוחה למפגשים פיזיים בבתי הספר", הוא אומר. "מדינות שבאמת הצליחו בכך הן אלה שהקימו ועדות היגוי רציניות של אנשי מקצוע, בהם נציגים ממערכת החינוך, הבריאות, הרשויות המקומיות, הורים ומורים. כולם ישבו יחד ולאט־לאט פיתחו מודל. המודלים המוצלחים כיום בעולם עובדים לפי שיטת הרמזור או השיטה ההיברידית (המשלבת בין למידה פרונטלית ובין לימודים מקוונים – א"ש) או שילוב של השתיים. עיקרון אחד חשוב בכל המודלים האלה הוא הקבוצות הקטנות, וידוא שילדי הקבוצות השונות לא מתערבבים עם קבוצות אחרות, ושמירה על צוות המבוגרים שנמצא בבתי הספר".

אילו מדינות כן הצליחו לגבש נוסחה?
"המדינות שהובילו באירופה בתחילת הקורונה את שיטת הרמזור הן בלגיה, נורווגיה, אוסטריה וגרמניה. המודל של פתיחת בית הספר - כמה תלמידים יכולים להגיע, באילו ימים - נקבע על פי צבע הרמזור. ככה מצמצמים את הסיכון, ורק באזורים ירוקים מאפשרים לתלמידים להגיע, וגם אז בקבוצת קטנות. בחו"ל יש כמה מודלים ללמידה בקבוצות קטנות: חלק מהקבוצות, למשל, לומדות במרחבים פתוחים, וחלק אחר בכיתות; שיטה אחרת היא לחלק את הילדים לקבוצות בבוקר ואחר הצהריים; שיטה נוספת היא חלוקת הימים בין הקבוצות. בגרמניה ובקרואטיה נוהגים כיום בשיטה ההיברידית המשלבת כאמור למידה בבית הספר עם למידה מרחוק. גרמניה ובלגיה משלבות את השיטה ההיברידית עם שיטת הרמזור. בכל מדינות הללו המודל ההיברידי הוא מאוד מסודר – ברור לכולם מהם הימים שלומדים בתוך בית הספר ומהם הימים שבהם לומדים בבית".

מה עם סין?
"סין, המדינה שבה החלה ההתפרצות, הייתה המדינה הראשונה שגם החלה לצאת מהתחלואה וגם החזירה את הילדים למערכת החינוך בצורה מאוד הדרגתית, לפי גילאים. בהתחלה חזרו גני ילדים, אחר כך תלמידי הבגרויות. היום כולם לומדים שם רגיל, ואם יש התפרצות, סוגרים אזור מסוים. בסין גם חייבו את כל בתי הספר שכל ילד יישב בשולחן נפרד, שיהיו מרחקים בין השולחנות וייפרשו עליהם יריעות פלסטיק. מאוד מקפידים שם על ריחוק וחבישת מסיכות, והאוכלוסייה שם מצייתת".

שהמנהל יחליט

"בתחילת המגיפה רוב המדינות בחרו לסגור את מערכת החינוך, אך עם הזמן ראינו אצלן פתרונות מגוונים", אומר גם יזהר אופלטקה, פרופ' למנהל ומדיניות החינוך בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. "בבריטניה, למשל, יש בימים אלה סגר, אבל הגנים ובתי הספר היסודיים פתוחים שם לילדים של עובדים חיוניים, כאשר ההגדרה של 'חיוניים' היא רחבה, ולא רק רופאים. בסינגפור, למשל, שהיום היא כבר מדינה נקייה, סגרו את מערכת החינוך בפעם הראשונה עם פרוץ הקורונה, אבל את החופשה הגדולה שהייתה אמורה להיות להם בחודש יוני - הגדירו כזמן למידה. למעשה הם סגרו את בתי הספר באפריל ובמאי ואמרו למורים שהחופשה שלהם הוקדמה למאי, ושביוני הם חוזרים ללמד. זאת להבדיל מישראל, שבה לא נוגעים בחופש הגדול. ביפן, לאחר שהממשלה סגרה את מוסדות החינוך וספגה ביקורת ציבורית, הוחלט כי ההכרעה תעבור למחוזות השונים, כלומר כל ראש מחוז מחליט על המשך הלימודים בהתאם למצב התחלואה. גרמניה היא פדרציה, וגם שם ההחלטה אם לסגור הייתה בידי המדינות המרכיבות את הפדרציה".

מגששים באפלה

לעומת מדינות אחרות, נראה שבישראל התקשו עד כה לדבוק במודל אחד נכון. "בשל הורדות ידיים במערכת הפוליטית, אצלנו כל שני וחמישי מחליטים על מודל חדש", אומר פרופ' הראל־פיש. "מדוע לא הצלחנו להגיע למתווה אחד מסודר בכל החודשים שחלפו? בכל דוח בינלאומי שמדבר על מצב התחלואה בבתי הספר, ישראל מוזכרת בתור המדינה היחידה שחזרה ללימודים בלי ריחוק חברתי במאי 2020, וכתוצאה מכך הייתה התפרצות אדירה של תחלואה בבתי הספר. אבל גם מאז לא למדנו לעבוד בצורה נכונה ולבנות תוכנית מבוססת נתונים שמסתמכת על הצלחות של מדינות אחרות בעולם".