בעד השביתה - קרן יעל הר־ניר

השבוע, בעודי מוטלת על המזרן בקורס פילאטיס, המדריכה שלי נראתה לי קצת כמו גרסה דהויה של עצמה. "אוף... שייגמר כבר אוגוסט הזה! אין לי כוח יותר, אני רוצה קצת שקט", היא רטנה, ושאר המתאמנות הנהנו בהסכמה. והן לא לבד, מתברר.

מי צפוי להרוויח 27 אלף ש"ח וכמה יקבלו מורים חדשים? ההערכות של מנכ"ל משרד החינוך לשעבר

אחרי הצלצול: שש מורות שעזבו את מערכת החינוך מספרות על החיים החדשים

הורים רצוצים מתקשים להכיל את מהומת הילדים המזמזמת בבית, העצבים רופפים. ובינתיים במרכז ה"קולוסיאום" הלאומי: יפה בן דויד מול אביגדור ליברמן - ראש בראש.

"הציבור חושב, כמוני, שצריך לשפר את מערכת החינוך", אומר ליברמן. הוא רק שכח שעם אקדח לרקה לא ניתן לחולל מהפכות אמיתיות. הוא יכול לחסוך מיליארדים לקופה הציבורית ולשלם לנו הרבה פחות. הוא לגמרי יכול לשווק להורים בבית את הרעיון המהפכני של קידום מורים מצטיינים.

ואני תוהה: נראה אותך, ליברמן, מצביע בכנסת לחוק שרוצה לשלם שכר דיפרנציאלי לחברי כנסת ולשרים. בוודאי היית אומר שאין נוסחה לחישוב מצוינות בתפקידים פרלמנטריים. גם אין נוסחה כזאת בחינוך.

אז מה אתה בעצם רוצה - להפריט את החינוך? להפוך את מערכת החינוך הציבורית לחברת הייטק שמתגמלת את עובדיה בתמריצים כספיים ובנופשים למלדיביים? האם ייתכן יצור כלאיים היברידי שכזה במדינת ישראל?

הכיתות שלי מפוצצות בתלמידים, אין לי כפית לערבב את הקפה בחדר המורים (שלא נדבר על חלב), ונותר לי רק להפוך למלחכת פנכה כדי לזכות בתג "מצטיינת" של ליברמן. אולי אקבל כמה לירות בסוף החודש.

ובחזרה להורים, שרק רוצים קצת שקט. "יאללה, תפתרו כבר את הקונפליקטים שלכם ושחררו אותנו מעול ילדינו!", הם זועקים. אני רוצה לגלות לכם סוד: חיי כמורה טבולים ברעש חינוכי. 

כשקולם של הילדים נשמע בכיתה ללא הרף, נעשית עבודה. כך ילדים בונים זהות, מעצבים לעצמם דימוי עצמי ויוצרים אינטראקציות חברתיות. אז, הורים יקרים, אם תחשבו על זה, אתם לא באמת רוצים שקט. אתם רוצים שילדיכם יהיו נועזים, אמיצים ופורצי גבולות ויחקרו את העולם. לא תסתפקו בלחם עוני של מורים עייפים ועניים שתש כוחם והם מתקשים לשרוד במדינה היקרה שלנו.

ואני שואלת: איך אפשר להביא (ולשמר) אנשי חינוך שילמדו את ילדינו להרעיש את חוכמתם, את שנינותם, את חלומותיהם, את פחדיהם ואת כישרונותיהם ולא יפחדו מכל הרעש הזה? ולאמיצים - מגיע יותר. הרבה יותר.

הכותבת היא מורה בבית הספר יגאל אלון בגבעתיים

שביתה בבתי הספר, שביתת מורים (אילוסטרציה) (צילום: אבשלום ששוני)
שביתה בבתי הספר, שביתת מורים (אילוסטרציה) (צילום: אבשלום ששוני)

נגד השביתה - פרופ' חיים שקד

אין שום פשרה בין הסתדרות המורים לבין האוצר שניתן להגיע אליה רק לאחר שביתה. לכל הסכם שיושג אחרי שביתה אפשר להגיע גם בלעדיה ולהבטיח את פתיחת שנת הלימודים כסדרה. אולם, העיקרון הזה נכון גם במקרים אחרים של משא ומתן בין ארגוני עובדים לבין מעסיקים, ובכל זאת במרבית המקרים נפתר הסכסוך רק לאחר שפורצת שביתה, כיוון שמשא ומתן על הסכמי עבודה אינו כולל רק דיונים ענייניים. 

השאיפה של כל צד להגיע לכמה שיותר הישגים מובילה לעתים למריחות זמן מכוונות. לפעמים גם הרצון להצטייר כנושא ונותן קשוח ולהשיג תמונת ניצחון מוביל למלחמות התשה מיותרות. חוסר האמון בין הצדדים תורם גם הוא לכך שההסכם לא נחתם, אלא רק כשהצדדים כבר בתחושת חוסר ברירה.

כדי לפתור סכסוכי עבודה במהירות וללא שביתות נדרש רצון טוב של שני הצדדים. אפשר לחפש מי אשם יותר בכך שהמשא ומתן הנוכחי בין האוצר לבין הסתדרות המורים נמשך זמן רב כל כך והגיע עד הדקה ה־90 (לדעתי, האוצר), אך חשוב יותר ליצור אווירה של נכונות להתגמש ולהגיע לפתרון.

כמעט 150 אלף תלמידות ותלמידים נרגשים לקראת עלייתם לכיתה א'. כ־2.5 מיליון תלמידים מחכים לפתיחתה של שנת הלימודים בגנים ובבתי הספר. משרד האוצר והסתדרות המורים חייבים לוותר על הניסיונות להגיע לעוד הישגים אחרונים, להתגבר על תחושת אי־האמון ההדדית ולפעול באחריות לסיום מיידי של המשא ומתן כדי לאפשר להתחיל את שנת הלימודים במועדה.

הכותב הוא נשיא האקדמית חמדת, מכללה לחינוך בשדות נגב, ויו"ר פורום ראשי וראשות המכללות לחינוך (רמ"א)