בשנתיים האחרונות חל זינוק משמעותי במספר מקרי האלימות בבתי הספר, בין היתר בשל מגיפת הקורונה. כך על פי נתוני סקר אקלים וסביבה פדגוגית של משרד החינוך, שנערך בקרב יותר מ־3,500 בתי ספר.
הסקר מצא כי כ־25% מהתלמידים נחשפו לאלימות מילולית, קללות, איומים ואלימות פיזית וכ־6% עברו חרמות אישיים ומקרי בריונות ברשת.
״מדובר במספרים מדאיגים מאוד״, אומר יוני צ׳ונה, מנכ"ל עמותת מצמיחים, הפועלת למיגור האלימות במערכת החינוך בישראל. ״ללא תוכנית פעולה סדורה של המדינה, אין סיכוי שכל הפניות יקבלו מענה, גם לא בעוד עשור״.
״אנחנו מוצפים בפניות מבתי ספר״, מספר צ'ונה. ״רק בשנה האחרונה קיבלנו אלפי פניות בהשוואה ללפני משבר הקורונה. שילשנו את מספר המנחים שלנו והיום אנו עם 80 מנחים שפועלים בפריסה ארצית מתוגברת. למרות זאת, יש כאלף פניות פעילות לשנת הלימודים הנוכחית שאנחנו לא מספיקים להגיע אליהן. אם נמשיך במגמה הזו, הכיתות בישראל יהפכו לג׳ונגל של אלימות, קללות, חרמות, נשירה ובנקודת הקצה גם אובדנות״.
על אף ההשקעה של משרד החינוך, חינוך בני הנוער בנושא אלימות רגשית מתקיים בתדירות נמוכה מדי ומתמקד באזהרות ובמקרי קיצון.
״מנתוני הסקר ומהניסיון בשטח, אנו רואים את כמות הילדים שחווים תוקפנות יומיומית, כזאת שלא מגיעה לכותרות, אך משפיעה באופן מהותי על תחושת השייכות והערך העצמי שלהם״, הוא מוסיף.
״הפתרון מצוי בגיבוש מדיניות ממשלתית סדורה וארוכת טווח, שתתמקד בצמצום הפער החינוכי שקיים בבתי הספר השונים וגם ברחבי הרשת.
החינוך למיומנויות חברתיות הן בכיתות והן בגלישה באינטרנט חייב להיות שזור בחיי היומיום של בני הנוער ולא להופיע כפתרון נקודתי ביום שיא. עלינו להבין, כי הפער ההרסני ממשיך ומתרחב וילדינו זקוקים לחינוך ולרכישת מיומנות להתנהלות חברתית תקינה בבתי הספר ומול המסכים״.