בית הכנסת הגדול בעיירה טרנוב שבפולין נהרס בנובמבר 1939 על ידי הגרמנים. בימת בית הכנסת הגבוהה שניצבה במרכזו, שכללה את עמודי התמך והכיפה שבראשם, הייתה השריד היחיד שנותר ממנו. את שאר הפריטי יקרי הערך בזזו הגרמנים, אשר הגדילו לעשות ושרפו את הסידורים והחריבו את המבנה עד היסוד. במשך עשרות שנים לא נמצא חפץ אשר שרד מהמתקפה, עד לפני כחודש.
הרב אברהם קריגר, יו"ר המרכז הבינלאומי "שם עולם", קיבל טלפון מפולני תושב העיירה טרנוב שביקש למסור לו מידע מצמרר. אביו של אותו אדם, בעל תפקיד רשמי ברשויות הפולניות בתקופת מלחמת העולם השנייה, אסף בזמן המלחמה פריטים, חפצים ומזכרות יקרות ערך שנותרו אחרי היהודים או שנשארו במבנים שהרסו הגרמנים, על מנת שיוכל להשיבם לבעליהם כשתסתיים המלחמה. אחרי החרבת בית הכנסת, ניגש אביו למקום ומצא בו פריט נדיר בעל ערך מיוחד עבור העם היהודי - נר התמיד שהוצב בבית הכנסת והיה דולק כל הזמן, כזכר לנר שדלק תמיד במקדש ולזכר ולעילוי נשמת הנפטרים.
גודלו של נר התמיד מעיד על גודל בית הכנסת שהוחרב ועיצובו מיוחד ונדיר ביחס לאותן שנים. הפריט, שאינו עשוי מכסף או חומר יקר אחר, נזרק על ידי הגרמנים בין ההריסות וכך מצא אותו אביו של הפולני והחזיק אותו בביתו במשך עשרות שנים. הרב קריגר יצר קשר עם שליחי המרכז שנמצאים בפולין כדי שיפגשו עם הפולני ויאספו ממנו את הפריט הנדיר.
"צריך להבין שמדובר בבית כנסת שלאורך עשרות שנים הייתה ידיעה ברורה שנהרס כליל", אמר הרב קריגר. "הגילוי הזה מצמרר ומרגש עד דמעות ונחשב לזיכרון היחיד של חיי הקהילה היהודיים שהתקיימו בטרנוב לפני המלחמה. לכן היה לי חשוב לשוחח עם שליחנו בפולין עוד באותו היום ולוודא שהמשימה מתבצעת בהקדם".
שליחי המרכז הגיעו לביתו של הפולני, שמסר את המידע והביאו את הפריט המיוחד יחד עם עוד שלל פריטים, חפצי יודאיקה וחפצים אישיים שנמצאו בביתו של הפולני ונשמרו במשך עשרות שנים, מאז המלחמה ועד היום.
בטרם מלחמת העולם השנייה, מנתה העיירה טרנוב קהילה פעילה ושוקקת חיים של 30,000 יהודים, רובם בעלי השקפה ציונית וקשר הדוק לנעשה בישראל. בית הכנסת, שיכל להכיל כ-1000 מתפללים, ניצב במרכזה של העיירה ופקדו אותו מידי יום מאות יהודי. עקב גודלו והפאר שבו, החליטו הגרמנים להרוס אותו עד היסוד בראשית המלחמה ולתעד זאת, דבר שלא עשו לגבי בתי הכנסת האחרים ששרפו בטרנוב.
יהודי טרנוב נשלחו למחנה ההשמדה בלזץ' החל משנת 1942 בהדרגה. במקביל, המפקד הגרמני שהופקד על העיירה, נהג להוציא קבוצות של יהודים באקראי לכיכר העיר או ליער הסמוך ולהוציאם להורג בקברי אחים, זאת כבר מראשית שנת 1940 וביתר שאת בשנת 1942. ביוני 1942 בוצע רצח המוני של ילדי העיירה שהוצאו להורג בירי בקבר אחים. עד סוף המלחמה, כל יהודי העיירה, למעט בודדים ששרדו, נספתה.
הרב אברהם קריגר התייחס להשבת הפריט לאחר עשרות שנים. "לדאבוננו, רוב המקרים הם לא כאלה", אמר. "רוב הפריטים שנמצאים כיום בפולין נשמרים על ידי המקומיים שסוחרים בהם או פשוט שומרים אותם לעצמם. במקרים אחרים אין לנו את הרשות או שיתוף הפעולה לחפש במקומות בהם אנחנו יודעים שמוחבאים חפצים של יהודים מתקופת השואה ונמנעת מאיתנו הזכות הבסיסית להשיב את פיסות ההיסטוריה המעטות שנשארו לארץ ולשמר את הזיכרון".