ירידה של עשרה אחוזים מהשנה שעברה: רק כ-10.5% ממקרי הפשיעה בחברה הערבית פוענחו. בנוסף, ישנה עלייה בקורבנות באזור הצפון, ונרשמה ירידה של 50% במקרי הפשיעה לאחר ה-7 באוקטובר, כנראה בעקבות נוכחות משטרתית רחבה יותר.
אלו, על פי דו״ח של ארגון ״יוזמות אברהם״ לקידום שוויון ושילוב בין יהודים לערבים בישראל, שדיווחו היום (ראשון) כי מספר הקורבנות גדל ביותר מפי שניים (2.1) בהשוואה לשנה שעברה. זאת, למרות האטה במספר הקורבנות מאז שהחלה מלחמת "חרבות ברזל" ב-7 לאוקטובר. מתחילת המלחמה ועד סוף 2023, מספר הקורבנות היה קטן בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2022. העלייה המשמעותית במספרים מגיעה על רקע ירידה במספר הקורבנות ב-2022 בהשוואה ל-2021.
בגלל מדיניות ההתחמשות והמשבר הכלכלי - מספר הנרצחים במגזר הערבי עלול עוד לעלות
"מרגישים מופקרים": החברה הערבית ממשיכה לדמם ומחכה לפתרונות
לפשיעה השלכות רבות, ואל הקורבנות בנפש מתווספים גם אלפי פצועות ופצועים בדרגות חומרה שונות - בגוף ובנפש. בנוסף, הפשיעה מהווה חסם להתפתחות כלכלית ופוגעת בתפקוד השלטון המקומי באופן שיכול להסיג את החברה הערבית לאחור, זאת דווקא לאחר שיפור במגוון מדדים כלכליים וחברתיים בעשור האחרון.
לקראת הבחירות לרשויות המקומיות, גבר האיום על ראשי רשויות ועל המועמדים. במהלך השנה החולפת, התרחשו מספר אירועים אלימים - ביניהם ירי, פציעה, ואף רצח של מנכ״ל עיריית טירה. בנוסף, התחוללו אירועי רצח המוני, כששלושה אירועים בלטו מבחינת מספר הקורבנות - ביפיע ובבסמת טבעון נהרגו חמישה אנשים בכל אחד מהאירועים; באבו סנאן, נורו למוות ארבעה אנשים, כשאחד מהם מתמודד בבחירות המקומיות.
חילופי הממשלות ומינוי השר בן גביר הביאו להפסקת מבצע החירום ״מסלול בטוח״ במתכונת המקורית ולעיקורו דה פקטו, וגם לניסיונות לפגוע בתקציבים שיועדו למאבק בפשיעה מתוקף החלטת ממשלה 549, שהביאה לשולחן ממשלת בנט.
בהיבט המשפטי והעמידה לדין, מתוך 219 מקרים (שבהם נהרגו 244 אנשים), רק כ-10.5% - 23 מקרים, פוענחו. זאת, לאחר שבשנת 2022 פוענחו כ-21%, שהם 24 מקרים. בשנת 2021, טרם החלטת ממשלת בנט לטיפול בפשיעה בחברה הערבית, פוענחו 19% מהמקרים - 24 במספר.
רוב הקורבנות נורו למוות. כ-88.1%, שהם 215 קורבנות מתוך 244 אנשים, נהרגו השנה כתוצאה מירי בנשק חם. הנתון מדגיש את הבעיה החמורה של הנשק הלא חוקי בחברה הערבית.
מניתוח נתוני ״יוזמות אברהם״ עולה כי ישנה עלייה במקרי רצח בכל רחבי המדינה. אולם, העלייה המשמעותית ביותר התרחשה באזור הצפון, והסיבה העיקרית לכך היא פעילות מוגברת של ארגוני פשיעה באזור זה.
על פי הדו״ח, עוד עולה כי בחודשיים שאחרי שבת ה-7 באוקטובר, חלה ירידה של 50.8% במספר הקורבנות בהשוואה לחודשיים שלפני. אחד ההסברים האפשריים הוא שעם תחילת המלחמה, הוגברה בצורה משמעותית הנוכחות המשטרתית ביישובים ערבים, בין היתר על רקע חשש להתלקחות.
כמו-כן, ניתן להניח שארגוני הפשיעה החליטו להפחית את את היקף פעילותם, הן בשל הנוכחות המוגברת של המשטרה, והן מחשש שידה של המשטרה תהיה קלה יותר על ההדק בזמן מצב חירום. ייתכן גם, שפעילותה המוגברת של מערכת הביטחון בכללותה היתה גורם תורם להאטה באירועי פשיעה ואלימות.
עו"ד יעקוב איברהים, מנהל שותף של המחלקה הציבורית ביוזמות אברהם, אמר ל״מעריב״ כי "אי אפשר להתעלם מכך שהעלייה במספר הקורבנות - הגיעה לאחר חילוף הממשלות וקליטת איתמר בן גביר לשר לביטחון לאומי, שלא מסתיר את שנאתו לערבים. השינוי הוביל לעלייה דרסטית במספר הקורבנות וזהו כישלון טוטאלי".
עוד הוא מוסיף ומסביר, "כשהחלה כהונתה של הממשלה החדשה, ראינו גם שינוי בתקציבים. צריך להבין שיש גורמי עומק שיכולים להגביר את האלימות - חינוך, תשתיות, תכניות מתאר. זה לא מספיק שמשרד אחד יטפל בבעיה הזו - צריכים להיכלל בכך כל המשרדים הממשלתיים, כמו בעבר בתוכנית ״מסלול בטוח״ של סגן השר לביטחון פנים לשעבר יואב סגלוביץ׳ בממשלת בנט-לפיד שהצליחה למגר את מספר הקורבנות".
בנוגע למקרי ההרג ההמוני השנה, הוא הוסיף כי "לעומת זאת, השנה היו אירועים אלימים מאוד קשים ומפחידים בחברה הערבית - כמו אירועי הרג המוני. ביישוב בסמת טבעון או ביפיע לדוגמה, נרצחו כל פעם 5 תושבים בבת אחת. אירועים כאלה רק חיזקו אצלנו את התחושה שאין לנו ביטחון אישי, תוך שיעור כתבי אישום נמוך מאוד לרוצחים. אני מאמין שאם המשטרה הייתה רוצה לפתור את תיקי הרצח - היא הייתה יכולה, הכול זה עניין של תקציבים. חייב שיהיה מאמץ משטרתי למיגור הפשיעה שיכלול אכיפה אפקטיבית, בילוש, חקירה, פענוח והעמדה לדין. זה עניין של חיים או מוות".