ביום שני ינחת בישראל ברווז צולע בשם דונלד טראמפ. ברווזים צולעים לא מהווים בדרך כלל סיכון אמיתי לסביבתם, אבל טראמפ הוא מקרה מיוחד. ככל שצליעתו תחריף, כך תהיה פגיעתו רעה יותר. הברווז הצולע הזה מצויד בשיניים חדות ובפתיל קצר, ונהנה מסמכויות הפיקוד העליון על המעצמה האדירה בעולם. ככל שתחושת המצור שלו תתגבר, כך יתפוגגו העכבות והמעצורים שעוד נותרו בו.
זה כבר מזמן לא עניין של דמוקרטים נגד רפובליקנים או שמרנים מול ליברלים באמריקה. הדילמה סביב טראמפ חדרה כבר מזמן לעניינים שבנפש, לעצם העובדה שאדם מהסוג הזה הצליח איכשהו להתמקם במשרד החשוב והעוצמתי ביותר בעולם. זה כבר לא ויכוח על מדיניותו של טראמפ, הישגיו או ביצועיו, אלא על העובדה שעצם נוכחותו בבית הלבן ועמידתו בראש האומה מביישים את האמריקאים באשר הם.
הגימיקים שבהם השתמש טראמפ בקמפיין היו טובים לקמפיין. מולו התייצבה מועמדת שנואה, וטראמפ השכיל לפרוט על הבלוטות הרגישות ביותר של המצביע האמריקאי כדי לנצח. הוא בעט בכל הכללים, ריסק את כל המוסכמות, ניפץ את כל מה שידענו על ניהול קמפיין פוליטי ופשוט עשה מה שבא לו. בדילמה בין ליהנות או לנצח, הוא החליט ליהנות. אבל הוא גם ניצח. זה גרם לו להתנפח לממדי ענק. מה שטוב לניצחון בבחירות, לא לגמרי יעיל כשמקבלים מעצמה לידיים ואת המעמד של המבוגר האחראי הגלובלי. כרגע, טראמפ הוא הדבר המרוחק ביותר ביקום מ"מבוגר אחראי". קשה מאוד היום למצוא בסנאט או בקונגרס רפובליקני שיסכים להביע אמון מלא ביכולתו של דונלד טראמפ להיות נשיא ארצות הברית של אמריקה.
אצל טראמפ הכל יכול לקרות
בקושי ארבעה חודשים נשיא והוא כבר הצליח להסתבך עם כולם. הוא פיטר את ראש ה־FBI בעיתוי הכי אומלל ובדרך הכי בריונית, אף על פי שהוא חייב לו את הניצחון בבחירות. הבית הלבן תחתיו הפך למחלקה סגורה. בהשוואה למה שקורה שם, לשכת ראש הממשלה בירושלים, ואפילו מתחם בלפור, הם אי של שפיות, היגיון וטוב טעם. עושה רושם שטראמפ מנסה להמשיך את "המתמחה", תוכנית הריאליטי שהנחה בטלוויזיה, גם בתפקידו החדש. לו היה הסטאז' שלו בבית הלבן נמדד בפרמטרים שבהם הוא מדד את מתחרי "המתמחה", היה טראמפ שומע כבר מזמן את ההצהרה "אתה מפוטר" ומושלך לרחוב. בסוף, זה עוד יכול לקרות.
עכשיו מדברים על פרשת "ווטרגייט" חדשה, בהקשר לניסיונו של טראמפ לשכנע את ראש ה־FBI ג'יימס קומי להפסיק את החקירה נגד מייקל פלין, לשעבר היועץ לביטחון לאומי. זהו שיבוש הליכים, ואם קומי ילך עד הסוף, זה יוכל להיות הסוף. לא מעט סנאטורים רפובליקנים כבר יצאו מהארון שבו הסתתרו מאז הבחירות, והמילה "הדחה" החלה לבצבץ בשבוע האחרון ולצוף מעל פני המים העכורים שבהם מבוסס הבית הלבן מאז כניסתו של המיליארדר התמהוני לחדר הסגלגל. ובאמצע כל זה הוא נוחת כאן אצלנו. אם אכן יגיע, כי אצל טראמפ, כאמור, הכל יכול לקרות, או לא לקרות.
הטור המלא היום ב"מעריב סופהשבוע"