קורה כשאישה ממוצא טריפוליטאי כותבת הצגה ביידיש עבור בעלה? לא, זו לא התחלה של בדיחה, אלא תיאור של האופן שבו נולדה ההצגה החדשה של שלמה בראבא, “בראבא – היימישע מעשיות - סיפורים מהבית”, שתעלה הערב לראשונה בהפקת תיאטרון היידישפיל.
מאחורי ההצגה עומדת שמר גאון, אשתו של בראבא כאמור, שיצרה, ביימה ועודדה את בעלה לחזור לשורשיו היידיים. “ההצגה משלבת סיפורים בעברית ושירים ביידיש, בליווי תזמורת גדולה בניהולם האמנותי של האחים עוזי וחיים אסנר, ומי שתרגם ליידיש את מה ששמר כתבה הוא קובי לוריא. תודתי הרבה נתונה גם למנכ"ל התיאטרון זליג רבינוביץ' ולמנהל האמנותי ששי קשת”, מספר בראבא. “שמר יצרה ערב שהוא באמת מצחיק שאי אפשר לתאר, מרגש במיוחד, אישי מאוד וגם בסגנון לאס וגאס, השזור בסיפור חיי”.
בהצגה חוזר בראבא אל ילדותו בנתניה כבן לניצולי שואה. “ההורים שלי דיברו ביניהם ביידיש בבית”, הוא מספר. “בימים האחרונים מלאו לי 71, וכשהתעוררתי בבוקר אמרתי לאשתי ביידיש משפט שאבי היה אומר לי בילדות ופירושו ‘אני מת מרעב’. אשתי לא הבינה מילה וענתה בערבית: ‘שו האדה?’. ואז נזכרתי שאבא שלי, יצחק (שבהשראתו נולדה דמותו המיתולוגית של יאצק בהצגה – ד”פ), נהג ללחוש לי באוזן כבר בגיל 5 שאהיה שחקן. בגיל 6 הוא אמר לי: ‘אם אתה רוצה לגרום לי פעם נחת, תשיר ביידיש את השירים ששרתי לך בילדות’. סבא שלי, שלמה, על שמו אני קרוי, היה רב ראשי בלודז’ והוא דיבר ביידיש והתפלל בעברית. אבא שלי דיבר בעברית וחלם ביידיש. הערב הזה הוא מעין ניסיון שלי לחבר בין אבא שלי לסבי. זה צורך שלי”.
מה פתאום נזכרת להופיע לראשונה בהצגה ביידיש בגיל 71?
“החיים קורים. פה מעבר דירה ושיפוצים, שם לילדה כואבת האוזן, לי כאבו השכמות וכו’. זה קרה כשהרגשתי שיש לי זמן לזה ושזה משמעותי עבורי”.
איך התייחסת ליידיש בילדותך?
“אל תשכח שמדובר על השנים הראשונות של המדינה. זו הייתה תקופה שהתביישנו לדבר ביידיש כי זה נתפס גלותי. אני זוכר שהיו ימים שאסור היה לדבר יידיש ברחוב. מי שדיבר יידיש בתיאטרון - קיבל קנס. בתקופה ההיא רצינו להיות ‘טריפוליטאים שחורים’ כמו החבר’ה בשכונה בנתניה כי אנחנו היינו לבנבנים כאלה. לנו לא היו לרוב סבא וסבתא כי הם מתו בשואה, ולטריפוליטאים היו סבא וסבתא. אבל תראה את החטא הקדמון: את אמא שלי רדפו בפולין בגלל שהיא יהודייה, וכשהיא הגיעה לארץ, הטריפוליטאים כינו אותה בכינויי גנאי. היא יצאה מוכה גם שם וגם פה. הייתי צריך לחכות שאמא שלי תמות כדי להתחתן עם טריפוליטאית (צוחק)”.
מה השתבש
גאון, 46, ובראבא נישאו ב־2017, והוא עצמו מגדיר את סיפור היכרותם כ”נס”. “אני מסתובב עכשיו ברחבי הארץ עם הרצאות שעוסקות בשאלה ‘מהי הצלחה?’ ואני מספר בהן שבשנת 2011 זכיתי בפרס השחקן הטוב ביותר, העיתונים התמלאו בצילומים שלי ואפילו הייתה עליי כתבת שער ב’ניו יורק טיימס’, והייתה תחושה שהגעתי לפסגה, שעשיתי את זה”, הוא מספר. “אבל אז חזרתי הביתה עם שרירים כואבים במיוחד, במשבר נפשי גדול, עם קטסטרופה כלכלית, התקף חרדה וגירושים כואבים, ושאלתי את עצמי: ‘זו הצלחה?’. זו ממש לא הצלחה. הצלחה היא הנס שמתרחש בחיי היומיום. מי שלא מאמין בנסים לא מציאותי. זכיתי בהזדמנות שנייה לאושר, ואני אסיר תודה על כך”.
גאון היא אשתו השלישית של בראבא, ואם בתם המשותפת שי בת ה־6. “אני חושב שצריך לצאת חוק שלפיו רק מגיל 50 מותר להפוך לאב”, הוא אומר בחצי צחוק. “ילדים בני 25 שהופכים לאבות לא באמת מבינים או יודעים איך לגדל ילדים. להביא ילד זו אחריות, ואני מרגיש זאת על בשרי כמי שהפך לאב בגיל 64”.
בתקופת הקורונה מצא את עצמו בראבא באחת התקופות העמוסות בחייו המקצועיים, שכללה, בין היתר, צילומים לסדרות טלוויזיה ולסרט קולנוע, עבודה על סרט חדש עם האחים כהן (“אסור לי לנדב יותר מדי פרטים על זה”) וכמובן הקאמבק של “זהו זה!”, שזכתה להצלחה מסחררת וצפויה לשוב לעונה חדשה באוקטובר הקרוב, עם דיבורים על העתקת הקסם ממסך הטלוויזיה גם לבמה. “אף אחד לא שיער שזה יזכה לכזו הצלחה”, אומר בראבא. “הסיבה שזה לא קרה במשך 30 שנה הייתה שחשבנו שזה קצת פתטי ולא יעלה יפה. חשבנו שזה הצליח בעבר כי זה היה בשנים שהיינו ילדים, וכשמוני ואני פרצנו בצחוק באמצע שידור זה היה כאילו ג’ימי הנדריקס שבר גיטרה. היינו הכי מופתעים מכולם, ועד היום אני שומע את השירים ואומר לעצמי: ‘מה, זה אנחנו שרים? זו הפתעה מוחלטת. זו מתנה”.
אתם מעבירים שם לא מעט ביקורת פוליטית.
“אנחנו מעבירים ביקורת על כל הצדדים, ימין ושמאל. שני הצדדים מתבצרים בעמדות סגורות. יש לי שכן שאמר לי שזה ממש לא בסדר שהמואזין בעכו שר חזק מדי, זה מפריע לתושבים. תראה איזו חוצפה של יהודי: מפריעה לו התפילה של המואזין? למחרת התלונן בפניי על התפילה של הדתיים מתחת לבניין שלנו ואמר כי הם ‘הרסו לו את איכות החיים’. זה נורא. החברה שלנו הפכה להיות ‘קפסולה’. המילים ‘אולי אני טועה’ לא קיימות. כולם מתרכזים בעצמם, וזה משהו שאנחנו דואגים לבקר בסדרה”.
בפן האישי, איך הייתה לך תקופת הקורונה?
“בשבילי הקורונה הזו הייתה הצלחה פרטית. אני עכשיו בפרק מבורך שמכיל תיקון זוגי והורי, דברים שלא מתרחשים בדרך כלל. בגלל שאני בדרך כלל עובד בכמה פרויקטים במקביל, אני לא זוכה להשכיב את הילדה לישון, ובקורונה הצלחתי וזה הנס הכי גדול שיש. אין כמו התחושה של לשבת ולהקריא לילדה שלך סיפור ילדים. לראות את הילדה זה כמו לראות מלאך. בכלל, לפעמים אני חושב על זה שתינוקות הם מלאכים, ואז אתה אומר לעצמך: ‘השר או הפוליטיקאי הזה היה תינוק מלאך, אז מה השתבש בדרך כך שהמלאכים האלה הפכו להיות יצורים בלתי אפשריים?”.
אתה כבר למעלה מ־50 שנה בתיאטרון. אתה מרגיש שיש בזה קסם שאין בטלוויזיה או בקולנוע?
“חד־משמעית. אין שום דבר שיכול להחליף את התחושה הזו שזה חי וקורה ברגע זה וזה חד־פעמי. האנרגיה של הקהל באולם היא חד־פעמית, וזה משהו שלא יחזור. אין תחליף לדבר האמיתי הזה, שאתה עומד מול אנשים אמיתיים ומנהל איתם דיאלוג אנרגטי. כל היתר, טלוויזיה וקולנוע, יש להם הילה וקסם משל עצמם, אך הם מנוכרים ליד זה”.
ממחר אתחיל
תשעה באב גרם לבראבא להרהר בחורבן הבית והרלוונטיות שלו לימינו. “אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש על השנאה ותוצאותיה, שנאה שמתחילה כמשהו אישי והופכת למשהו קולקטיבי”, הוא אומר. “בשורה התחתונה שנאה נובעת מחוסר אהבה עצמית. מי קם בימינו בבוקר ואומר לעצמו: ‘אני אוהב אותך! אתה בן אדם ראוי!’ ומחבק את עצמו ליד הראי?”.
אתה אוהב את עצמך?
“בהרצאות שלי אני אומר שבאופן מלאכותי אני אומר לעצמי שאני אוהב את עצמי, אבל אני לא כל כך מאמין לעצמי. כל אדם חושב שהוא הפרי הפגום על העץ ואף אחד לא רואה את התמונה הרחבה הכוללת. אנשים מסתובבים שנים רבות בלי לאהוב את עצמם. תסתכל על הפוליטיקאים שלנו ותבין שלא חיבקו אותם בילדות”.
מה הכוונה?
“מה עשו לנו הפוליטיקאים כל השנים? איזו שטיפת מוח הם עשו לנו שהגענו לירידה אנרגטית ברוח שלנו? בזמן שאנחנו רבים בין ימין לשמאל, האדמה תבלע אותנו. כל השיטה שבה בוחרים מדי ארבע שנים פוליטיקאים, וכל מה שמעניין אותם זה שבעוד כמה שנים יבחרו בהם שוב - תוביל לחורבן. הפוליטיקאים, ולא משנה מאיזה צד של המתרס, לא חושבים 20 שנה קדימה על הדורות הבאים, וגם לא על המצב האקולוגי ועל איכות הסביבה. הם חושבים רק על עצמם, וזה מקומם”.
מה אתה חושב על הממשלה החדשה?
“אני אומר לחבריי מהשמאל: ‘במקום הפגנות והצהרות, תתחתנו עם הצד השני, תעשו איתם ילדים, תאכלו איתם ביחד. רק ככה נפסיק לריב”.
בגיל 71 אתה עושה כושר? שומר קצת על הבריאות?
“אל תגלה לאף אחד, אבל אני אוכל מה שאסור, לא עושה בכלל פעילות, אבל טוב שאתה מזכיר לי, ממחר אני אתחיל”.
מה החלום הבא?
“שהקדוש ברוך הוא ייתן לי עוד שנים רבות להמשיך ולעשות, לשחק בשלל תפקידים, להופיע בהצגות, בתוכניות, בסרטים ובפרויקטים, ובעיקר להמשיך לחוות נסים כמו הנס המשפחתי הפרטי שלי”.
ההצגות הקרובות:
הערב, 19 ביולי, היכל התיאטרון קריית מוצקין, 20:00
25 ביולי, מוזיאון תל אביב, 18:00
16 ביולי, היכל התרבות נתניה, 20:30
1 באוגוסט, תיאטרון חולון, 20:00