"סרט שלל", הוט 8, הוט VOD
בשנת 1982, במהלך מלחמת לבנון הראשונה, הגיעו מספר משאיות של צה"ל לביירות, לארכיון אש"ף בעיר. צוות של ישראלים רוקן את הארכיון, שכלל מסמכים רבים וסרטי וידיאו שצולמו בידי יחידת ההסרטה של אש"ף, העמיס את המטען על המשאיות, והמשאיות פנו דרומה וחזרו לארץ. החומר שנלקח עובד למודיעין טהור, ומה עלה בגורלו של החומר הגולמי - לפחות על פי ישראל הרשמית - לא ידוע.
במהלך הדיונים על הסכמי אוסלו, כך טוענים הפלסטינים, עלתה מצדם הבקשה להשיב להם את הארכיון. מהצד הישראלי נשמעת התגובה כי בקשה כזו לא עלתה או נדונה, וממילא לא ידוע לאן, אם בכלל, הועברו המסמכים וסרטי הווידיאו.
קרנית הנדל, תחקירנית ארכיונים ומידענית, איתרה בארכיון ישראלי לפני מספר שנים מספר קלטות וידיאו מהארכיון המקורי. שם הארכיון הישראלי ומיקומו אינם מצוינים בסרט שיצרה. מה שכן מתועד בסרט שיצרה “סרט שלל" הוא התחמקויות הממסד הישראלי ממתן אינפורמציה לגבי מיקומו העכשווי של הארכיון.
קטעי הווידיאו הפלסטיניים המופיעים בסרט אינם יוצרים נרטיב של הנגדה בין ישראלים מרושעים לפלסטינים מסכנים. אם כבר, הם מפליאים בדמיונם לצילומי וידיאו מעברו השני של הגבול, מצדו הישראלי. מופיעים בהם פליטים. ברצועת עזה, ברפיח, פליטים בהמוניהם. בסביבת חייהם הארעית. חלק באוהלים, חלק בבתי אבן פשוטים וארוכים, מיועדים למגורי משפחות רבות. הדרכים אינן סלולות, הגשם מרטיב את העפר ועושה אותו לבוץ. הילדים היחפים מבוססים בבוץ.
עכשיו כל שצריך הוא ללחוץ על כפתור "הפעל" לדמיון ולדלג לתוך מדינת ישראל הסמוכה עד כדי קילומטרים ספורים. ומה יש בתוך מדינת ישראל? המעברות. בסביבת חיי תושביהן הארעית. באוהלים. הדרכים אינן סלולות, הגשם מרטיב את העפר ועושה אותו לבוץ. הילדים היחפים מבוססים בבוץ, וכו'.
זה לא אומר שהם לא סבלו, אבל גם אנחנו סבלנו. זה אומר שהסרט של קרנית הנדל מתחיל לחשוף כאן את פניו. והטענה האמיתית שלו היא שבעצם אין לו טענה. שאין לו קו מדריך כלשהו. הוא מציג ימים מוקדמים בבניית הנרטיב הפלסטיני, שיש בהם מן הסתם חשיבות לספרי ההיסטוריה ויומני כרמל הפלסטיניים, אבל המשקפת הדי צרה הזו לא ממש תופסת צופה ישראלי. אוהלים קורסים ברוח החורפית העזה? דרכים בוציות שרגליים קטנות יחפות מבוססות בהן? תודה, אבל יש לנו משלנו.
הנדל מרגישה בעצמה כנראה כי סרטה שוקע במונוטוניות הדרכים הבוציות, ועל כן בחלקו האחרון של “סרט שלל" היא מנסה למשוך אותו מביצת השעמום הטובענית. ואיזו דרך טובה ומוצלחת יותר יש בנמצא מלתקוף ולהרשיע את מדינת ישראל באיזשהו אופן?
את חלקה הראשוני של פעולת החילוץ מקדישה הנדל לאופן הכוזב שבו מכרה ההנהגה הישראלית לציבור את פעולת כראמה הצה"לית הכושלת שעלתה ב–30 חיילים ישראלים הרוגים וב–100 פצועים. עד כאן לגיטימי וצודק - הנהגה לא רשאית לשקר לעמה.
בחלק השני, המקומם בסרטה של הנדל, היא אינה מניחה למציאות לספק לה את העובדות, אלא מבקשת לייצר אותן בעצמה. כמעט בעינויים היא מנסה לחלץ מהיסטוריון קשיש של מלחמת השחרור, שחיילי צה"ל ביצעו מעשי אונס, ביזה ורצח בתושבי כפרים ועיירות שאותם כבשו.
ההיסטוריון הקשיש מפרפר תחת הלחץ, מודה שמעשים כאלה אכן התרחשו אבל לא זאת הייתה דרכה המוכוונת של מדינת ישראל, ומעשים כאלו היו בטלים בשישים בכמותם, לעומת ההקפדה שהקפידו על כבוד הנכבשים.
הנדל אינה מרוצה. רעבונה לא הושבע. במטרה להשיג איזה ערך לסרטה היא לוחצת בעיקשות על ההיסטוריון הקשיש שוב ושוב שיודה במעשי אונס, ביזה ורצח, שתיעוד להם היא עצמה לא הצליחה להשיג. רק בשל מעשה העיתונאות הכושל כל כך לא שווה לצפות בסרט.
# לראות או לוותר: לא לראות. אין מה לראות.