פעמיים יצא פרופ' סמי סמוחה להפגנות נגד הרפורמה המשפטית. חתן פרס ישראל לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ומחשובי חוקרי השסעים בחברה הישראלית עמד עם מטרייה בגשם ובדק את הנוכחים. “אני סוציולוג, אז הדבר הראשון שאני בודק בהפגנה כזאת הוא מי מגיע אליה", הוא מחייך. “ראיתי המון אנשים אבל רק אתיופית אחת. חיפשתי כיפות, ומצאתי מפגין אחד עם כיפה. לא שמעתי אנשים מדברים רוסית, למרות שזה לא אומר שהם לא היו שם. אחר כך חיפשתי מזרחים, לפחות לפי המראה שלהם, כי מה יכולתי לחפש חוץ מנראות, והיו בודדים. אז כל מה שחשבתי באותו ערב היה שזו הפגנה של אשכנזים מהמעמד הבינוני ומעלה שתומכים במרכז־שמאל. לא ציפיתי למצוא שם אנשי ימין, אבל שלא יהיו אתיופים או מזרחים שתומכים במרכז־שמאל? עד כדי כך אין דתיים ליברליים מחוץ לימין שאפילו אחד לא הגיע להפגנה? מאוד כאב לי לראות את זה".
מארגני ההפגנות מתנערים משיוך פוליטי.
“ההפגנות על הדמוקרטיה הן נגד הממשלה, שהיא ימין על מלא. אם אתה בא להפגנה, אתה נגד הממשלה גם אם אתה בכלל לא נכנס לפרטים. בהפגנה השנייה, כשעברתי בדרך השלום אל הכיכר, מישהו מהקומה השלישית צעק, 'תסתלקו מפה, אני חולה על ביבי'. היה ברור שהוא מזרחי לפי הקול והחזות. ממש כאב לי לשמוע אותו".
למה?
“כי יש לי זהות מזרחית מאוד חזקה. אני מזרחי שלא תומך בימין, וקשה לי לראות כל כך הרבה אנשים מהמוצא שלי שאני לא איתם והם לא איתי. אני מרגיש שאנחנו במחנות שונים. אני עברתי התפתחות אישית ואקדמית, והם נותרו עם תפיסת עולם ימנית, שהרבה אנשים במרכז־שמאל רואים בה תפיסה אנטי־דמוקרטית, פשיסטית ופרימיטיבית".
זו לא גזענות?
“אני לא מוכן לומר שהימין הוא אנטי־דמוקרטי. אני רואה בימין אנשים שמחזיקים בתפיסה שונה משלי, שאומרת שישראל צריכה להיות בראש ובראשונה מדינה יהודית, שתשרת יהודים, שתהיה בשליטה יהודית ושתיתן ביטוי לעליונות יהודית. תפיסת העולם הזו אומרת שהיהודים נרדפים, שהקיום שלנו לא מובטח, שיש אנטישמיות, והעולם הערבי, גם אם הוא קושר איתנו יחסי שלום, תמיד יהיה נגדנו, ולכן כל יהודי צריך לגלות סולידריות קודם כל ליהודים. ערכים אוניברסליים וזכויות אדם הם משניים. לא שצריך לדחות אותם, אבל הם לא בראש סדר העדיפויות. דמוקרטיה בימין היא שלטון הרוב וציונות. ציונות פירושה שהמדינה שייכת ליהודים והיהודים צריכים לקבל יחס מועדף וכל דבר שמפריע לשליטה יהודית, גם אם הוא דמוקרטי, צריך להגביל אותו. זו תפיסה אחרת של דמוקרטיה, שאומרת, אנחנו הגענו לשלטון, בחרו אותנו, אנחנו רוב ולכן נעשה מה שאנחנו מוצאים לנכון ולא חייבים להתחשב באחר. הרוב שולט, הרוב זכותו גם להיות עריץ. כמובן שזה פחות דמוקרטי, אבל זה יותר יהודי. וזה מה שבלט לי לעין בהרכב האנושי במוצאי שבת בכיכר: מי שלא היה בהפגנה אוחז בתפיסה שאנחנו יותר יהודים, גם אם זה אומר שאנחנו פחות דמוקרטים, ומי שהיה בהפגנה אומר, אנחנו יותר דמוקרטים גם אם זה אומר להיות פחות יהודים".
ערב יום העצמאות ה־75 למדינת ישראל, נדמה שהשיח העדתי והקרע בין מזרחים לאשכנזים הולך ומתעצם, בניגוד לתחזיות בימי כור ההיתוך במאה שעברה, שגרסו שעם השנים הוא יימוג באופן טבעי תוך כדי אינטגרציה בין האוכלוסיות. השיח העדתי שהתעורר שוב בעקבות פסק דין דרעי, הדמעות של אוסנת מארק בשידור חי ותחושות הזעם של דוד אמסלם, רק הבהירו שהשד העדתי לא הלך לשום מקום. כל זה על רקע ההתפלגות הברורה בהצבעות גם בבחירות האחרונות בין הקיבוצים לעיירות הפיתוח הסמוכות להם.
פרופ' (אמריטוס) סמוחה, לשעבר דיקן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת חיפה ונשיא האגודה הסוציולוגית הישראלית וכיום חבר האקדמיה הלאומית למדעים, הוא דמות מרתקת. מצד אחד, הוא חוקר בעל שם עולמי בתחום הסוציולוגיה הביקורתית, מצד אחר, דגם "הדמוקרטיה האתנית" שפיתח על בסיס המקרה הישראלי, שאומץ גם במדינות אירופה ואסיה, עורר התנגדות וביקורת בקרב סוציולוגים וחוקרים.
בגיל 81, כשהוא לקראת סיום הקריירה האקדמית, בוחן סמוחה בדאגה את השפעת השסע העדתי על התהליכים ההיסטוריים והפוליטיים המתחוללים היום. “בחמש השנים האחרונות התגבשנו לשלושה גושים עיקריים, ימין, שמאל וערבים", הוא מאפיין. “המחלוקת בין הגושים היא על עיצוב מחדש של אופי המדינה. הימין, שלא היה שותף בבניית החברה ובעיצוב דפוסיה ברוח תנועת העבודה, חותר לשנות את פני החברה כפי שהשמאל עיצב אותה, והשמאל רוצה להשאיר את המדינה כפי שהיא, יהודית ודמוקרטית מאוזנת. כל צד מאמין שהוא צודק ומשתמש בכוחו לא רק כדי להגיע לשלטון אלא גם כדי לנסות לשנות את החברה".
ואיפה המזרחים?
“המזרחים בימין. הם ימניים לא רק בגלל שקיפחו אותם בשנות ה־50 וה־60, אלא כי הם הגיעו לארץ כימניים. הם לא נחשפו לפני בואם לתהליכי חילון וגלובליזציה שדיברו על זכויות אדם וכל מיני ערכים אוניברסליים. רובם הגיעו כדתיים או מסורתיים עם זהות יהודית עמוקה, כי בדור שלפני העלייה הם נרדפו בארצות ערב על רקע יהדותם. בבואם לארץ הפלו אותם כמדיניות מכוונת בשלטון מפא"י. אפשר ממש לראות את זה בישיבות הממשלה, למשל כששר המשטרה בכור שלום שטרית עמד על זכותו לייצוג ספרדי בקרב שופטי העליון, השר פנחס רוזן אמר לו 'בכל עדת הספרדים אין מועמד ראוי למקום הזה'. בשנות ה־50 וה־60 חצי מהעולים היו אשכנזים, אבל בתוך שנים מועטות הם הסתדרו יפה, ואילו העולים המזרחים נשארו בשכבות הנמוכות. זה לא קרה מעצמו. זו הייתה אפליה עדתית מכוונת של מוסדות המדינה דרך הקצאת משאבים ובחירת מקום המגורים עבורם".
רק מוסדות המדינה היו אשמים באפליה?
“לא. העולים האשכנזים גם הגיעו עם יותר משאבים, ולמרות שהיו בהם ניצולי שואה הם עדיין היו יותר משכילים, וגם היו להם פחות ילדים. המזרחים הגיעו עם משפחות גדולות ועם פחות השכלה, במיוחד בקרב הנשים. אבא שלי עלה לישראל בגיל 38 עם שמונה ילדים. חלק מהאשכנזים קיבלו כספי שילומים מגרמניה שגם עזרו, והכי חשוב, היו להם מכרים בקרב העולים הוותיקים. עשיתי מחקר ומצאתי שלעולים האשכנזים היו פי שישה יותר מכרים וקרובי משפחה בקרב העולים הוותיקים מאשר המזרחים, הם התחברו אליהם ויצאו מהמעברות והתקדמו. מה שנוצר בשנות ה־50 היה ריבוד עדתי מעמדי, כשהערבים למטה, המזרחים מעליהם והרחק למעלה האשכנזים".
למה הממסד השתמש באפליה עדתית?
“כי הוא פחד מהמזרחים. במפא"י אמרו, יגיעו המזרחים האלה, המסורתיים, הדתיים, יתחברו למפלגות הדתיות ויעלו אותם לשלטון ויהיה פה מהפך פוליטי. הם יהרסו את התרבות החילונית שבנינו, את המשטר עם הערכים האוניברסליים. אנחנו צריכים לבלום אותם. וזה מה שהם עשו. במשך שני עשורים נהרסה התרבות הערבית־יהודית, ורק בשנות ה־70 התרגילים, אמצעי הכפייה והשליטה נחלשו, כי רוב המזרחים השתחררו מהאפוטרופסות של שלטון תנועת העבודה, למדו עברית ורכשו את התרבות הישראלית, וברגע שהשתחררו, יכלו לתת ביטוי פוליטי לימניות שלהם. מה שעוד קרה, שהם פיתחו שנאה לממסד של מפלגת העבודה, וככה הגענו לרוב ימני".
והיום?
“מה שקורה היום הוא שאחרי כמה שנים של קיפאון פוליטי, יש רוב מלא של הימין, שמנסה להשתמש בכוחו על מנת לעשות את השינויים שכל השנים רצה לעשות אבל לא היה מסוגל. אף פעם לא הייתה ממשלת ימין על מלא כמו היום. עוד משהו שקרה היום הוא שבצמרת הפוליטית של הימין יש עבריינות, או חשד לעבריינות. זה דבר שלא היה בהיסטוריה, אז לנתניהו, לדרעי ולעוד כמה יש אינטרס אישי להחליש את המערכת המשפטית על מנת להתחמק מהחוק. זה תואם את תפיסת העולם של הימין שהדמוקרטיה מפריעה".
אבל הימין זה גם הציונות הדתית.
“הציונות הדתית רוצה את ארץ ישראל השלמה ולקדם מאחזים והתנחלויות. זה בדמה. זה לא סתם בשביל שליטה. גם לזה הדמוקרטיה מפריעה. עד עכשיו בית המשפט העליון אפשר את ההתנחלויות, כי הוא עבד לפי התפיסה שזה זמני, אבל בית המשפט העליון לא יאפשר סיפוח, כי זה נגד המשפט הבינלאומי ובג"ץ פתוח לנושא הבינלאומי. הוא יאפשר השתלטות על אדמות פרטיות בשטחים, אבל במידה, לא כמו שרוצה הציונות הדתית. בית המשפט מפריע גם לחרדים, כי הוא בעד חופש הפרט, הוא נגד הדתה. כל נושא גיוס החרדים הוא נגד עקרון השוויון. מה שמתרחש היום זה מאבק בין האליטות האשכנזיות. המלחמה היא בין האשכנזים אנשי הליכוד החילונים של הימין־מרכז לאשכנזים הדתיים של הציונות הדתית".
ועוצמה יהודית?
“רוב תומכי כהנא בשעתו היו מזרחים, ובן גביר ירש את כהנא. התומכים שלו הם בעיקר המזרחים, והמאבק בינו לבין הציונות הדתית הוא שהאשכנזים הולכים עם סמוטריץ' והמזרחים עם בן גביר. סמוטריץ' מגייס באידיאולוגיה ימנית משיחית, ובן גביר בהסתה עממית נגד ערבים".
בן גביר קיבל קולות גם מאנשי הקיבוצים.
“כי הוא דיבר על המשילות, והקיבוצים שסובלים מבעיית המשילות בדרום הצביעו לו, אבל הם לא החלק המרכזי. למעט שהצביע מהקיבוצים יש בעיקר משמעות סמלית. אבל בפועל יש פה מאבק בין שתי אליטות אשכנזיות, ומי שתומכות בהן הן קבוצות שהיסטורית לא שלטו ולא הייתה להן דומיננטיות בחברה, כמו מזרחים, רוסים, אתיופים ורוויזיוניסטים, שגם הם היו בשוליים ועכשיו אספו את הכוח ומשתמשים בו לא רק כדי לשלוט אלא גם כדי לשנות את החברה לפי תפיסת עולמם".
והרוב הזה תומך היום ברפורמה המשפטית?
“הוא לא תומך ברפורמה, הוא תומך בממשלה הנוכחית. הימין הפוליטי הסתיר את תוכנית העבודה של לוין במערכת הבחירות, כי הוא ידע שהיא לא מעניינת את הציבור שלו. לציבור הימני חשוב שהימין יהיה בשלטון, ולמען המטרה הזו הוא מוכן לאכול הרבה צפרדעים. תומכי הימין לא יעזבו את הימין גם אם הוא ישנה את אופי המשטר. לא כל כך חשוב להם שלטון החוק, ואם השלטון מקדם את ארץ ישראל, אז לא נורא אם יש גם שחיתות".
אבל בש"ס לא רואים במעשי דרעי שחיתות. הם מאשימים את בג"ץ ברדיפה עדתית.
“במקום להגן על האינטרסים של השכבות שהיא מייצגת, ש"ס מגינה על השחיתות של האליטה שלה. להגן על עבריין שדורש לכהן כשר בשני משרדים בטענה שמדובר ברדיפה זה ניצול לרעה של זהות עדתית וזהות מזרחית. דרעי מבייש אותי כמזרחי. כשאני רואה אדם כזה, אני מרגיש בושה. וזה לא רק דרעי. המלחמה על היעדר לימודי ליבה היא הדבר הכי מרושע והכי אנטי־דמוקרטי שאפשר לעשות לשכבות החלשות. אתה כולא אנשים מילדות בבערות כדי שיהיה להם קשה לעזוב אותך, אתה מונע מהם את הכלים וההשכלה שיעזרו להם לעזוב אותך. זו פגיעה בזכויות אדם".
ועדיין, רבים טוענים לקיפוח עדתי בבתי המשפט.
“בכל העולם מערכות משפט מפלות לרעה את השכבות הנמוכות, כי לשכבות הנמוכות אין את הסיוע הטוב של עורכי דין מובילים ויקרים. גם ההופעה שלהם לפני השופטים לא כל כך טובה כמו זו של אדם מהמעמד הגבוה, ולכן הם מקבלים עונשים יותר חמורים. הם מורשעים יותר. זה נכון גם בארץ. כל המחקרים מראים את זה לגבי מזרחים, ערבים, אתיופים, רוסים. כשיש לך פחות משאבים, אז אתה נפגע יותר. השכבות הנמוכות גם יותר אלימות, כי אין להן משאבים לפתור את הבעיות הפנימיות, והמצוקה דוחפת אותן לאלימות".
הרכב שופטים מאוזן יותר ישנה את התמונה?
“לא. מחקרים מראים שזה לא משנה ולפעמים זה יותר גרוע. שופט ערבי יטיל עונשים יותר חמורים על ערבים מאשר שופט אשכנזי שגדל על נורמות של סובלנות ויש לו תפיסה ליברלית יותר. זה לא ייפתר, כי הבעיה לא עדתית אלא מעמדית. ברגע שאתה שייך למעמדות הנמוכים וגדל עם פחות משאבים, יש לך פחות סיכוי להשיג השכלה גבוהה, משפט צדק ואפילו בריאות ותוחלת חיים".
אז משתמע מדבריך שאין בכלל טעם להילחם בתת־הייצוג לשופטים ממוצא מזרחי בבתי המשפט.
“הטענה שצריך לאזן את הרכב השופטים חשובה, בגלל שבדמוקרטיה צריך להיות ייצוג לכל השכבות. אבל זה לא יביא לפחות הרשעות או עונשים חמורים בתחום הפלילי. אני חושב שהשכבות המזרחיות לא מיוצגות גם בקרב עורכי הדין. בכלל, האליטה המשפטית לכל האורך היא של אשכנזים ושמאל־מרכז בדיוק כפי שהמזרחים לא הגיעו לאליטות באקדמיה, בתקשורת, בכלכלה, כי חדירה לאליטות או שינוי שלהן היא תהליך ארוך, רב־דורי, לא משהו שאפשר לפתור בשלושה דורות".
בפוליטיקה, חוץ מראש הפירמידה, אין ייצוג מאוזן?
“לפוליטיקה יותר קל להגיע, כי סופרים כל קול. וגם בספורט, כי אתה יכול להוכיח את עצמך בקלות, ובסופו של דבר יש את מבחן התוצאה. קל יותר להוכיח את עצמך בספורט. קשה יותר להוכיח את עצמך באקדמיה ובבית המשפט".
תומכי הרפורמה טוענים שאחת ממטרותיה היא להשיג איזון עדתי במערכת המשפט.
“זה לא נכון. אצל לוין הנושא העדתי בכלל לא משחק תפקיד. אף פעם לא שמעתי אותו מתבטא בנושא העדתי. הוא יודע שיש מזרחים בליכוד ולכן ישתמש בזה, אבל זה לא מה שמניע אותו".
זה מניע את הבוחרים?
“לא בהכרח. למרות שדרעי מזרחי, תמצאי אחוז גבוה אצל הבוחרים המזרחים שחושבים שהוא לא צריך להיות שר, ולמה? כי זה בוטה. זה שרוצים לשנות את מערכת המשפט זה לא בוטה בתפיסה שלהם. הם אפילו לא מתמצאים בכל הפרטים, הם סומכים על נתניהו ולוין שייצגו אותם בתחום הזה".
ומה לגבי המנהיגות בימין? אוסנת מארק סיפרה בדמעות שהתגובות הלועגות למינוי שלה כמנכ"לית משרד המדע הגיעו בשל היותה ימנית ומזרחית.
“זו עוד דוגמה של ניצול לרעה של עדתיות. דחו אותה בגלל שהיא מזרחית? לא ולא, אולי להפך. רצו לקדם אותה בגלל שהיא מזרחית, השר הביא אותה כדי להראות שיש ייצוג למזרחים בצמרת. אני מניח שלא קיבלו אותה משיקולים אובייקטיביים".
ואמסלם, שטוען שנתניהו לא מקדם אותו ואת ביטן בשל היותם מזרחיים?
“בזה יש משהו. המזרחים בליכוד ובימין הפנימו רגשי נחיתות בגלל היחס אליהם בשמאל־מרכז. השמאל־מרכז לא יגיד עליהם משהו עדתי, אבל הוא מקרין עליונות והתנשאות על מזרחים. לכן הרבה מהמזרחים חושבים שאולי הם לא ראויים להנהיג. מה שאמסלם אמר לנתניהו היה, תשמע, יכולת להרשות לעצמך לתת לי תפקיד בכיר, אבל למרות שהייתי מספר 5 בפריימריז, לא נתת לי את מה שמגיע לי בגלל שאני מזרחי".
והוא צודק בטענתו?
“לא, אני לא חושב שזה בגלל שהוא מזרחי, עובדה שנתניהו קידם את אוחנה ואת רגב ואת זוהר. אמסלם נדחה כי הוא היה יותר מדי עצמאי ואיים עליו. נתניהו לא ייתן לאנשים לאיים עליו ולכן סילק את יעלון ואת סער. אבל הטענה של אמסלם לקיפוח עדתי משרתת אותו. זה משאב. מבחינה עדתית, הליכוד הוא חצי אשכנזים וחצי מזרחים. בעצם, הליכוד היא המפלגה היחידה בישראל שמאוזנת מבחינה עדתית, כי המזרחים חושבים שהליכוד יקדם אותם. לא בגלל הנושא העדתי אלא כי הוא ישנה את מבנה האליטות, ואז גם הם יוכלו להיכנס. אם הוא הכניס אותם להנהגה הבכירה בפוליטיקה, אז הוא יפתח להם את השערים לתקשורת ולתרבות ולאקדמיה ולבתי המשפט. הם לא חושבים במונחים של לפתור את הבעיה העדתית, אלא לפתוח את החברה למוביליות לקבוצות שהם בסטטוס נמוך. ונתניהו באמת יעשה את זה, כי הם בוחרים בו".
מירי רגב, גלית דיסטל אטבריאן, דוד אמסלם, שלמה קרעי, מיקי זוהר - האם לועגים להם משום שהם מזרחים בליכוד בעוד המזרחים בשמאל מוגנים?
“זה לא המוצא העדתי. גזענות על בסיס מוצא היא פסה בעולם המערבי. זו גזענות תרבותית. אתה לא מחזיק בערכים שלנו, אתה לא מתבטא כמו שאני מתבטא, אתה לא עושה דברים בסגנון שלנו שהוא הסגנון הנכון, ולכן נלעג לך. אבל לא בגלל שהמוצא שלך מרוקאי. אם תתנהגו כמונו, לפי התרבות שלנו, אז נקבל אתכם. הם אומרים לרגב, לא נקבל אותך כי את לא ליברלית, כי אמירה כמו 'מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו' היא אמירה אנטי־דמוקרטית וכוחנית במובן הכי רע של המילה. יצאו נגד אמסלם לא בגלל שהמוצא שלו מזרחי, אלא כי להטיח דברים בוטים בנשיאת העליון היא התנהגות לא תרבותית. אם אשכנזי בכנסת היה אומר את אותם הדברים, היו לועגים גם לו".
איך קיימת גזענות תרבותית כשמרבית המזרחים איבדו את התרבות המפוארת שהביאו עמם ונטמעו בתרבות הישראלית?
“לכן מדובר רק בתרבות משנה, וגם היא קיימת בשכבות הנמוכות, כי מזרחים מהמעמד האמצעי והגבוה איבדו את התרבות שלהם ונטמעו. היום הגזענות היא נגד צורת הלבוש והדיבור והבילוי והתמיכה בימין. אמסלם יכול להגיד, מפלים אותי בגלל המוצא שלי, אבל המוצא חופף את התרבות ואת ההתבטאות, ואנשים לא עושים את ההבחנות כי סטריאוטיפים עובדים בצורה לא מודעת. המניע העדתי בימין נובע רק משאיפה להתקדם. בוחרי הימין אומרים, שלטון הימין יפתח לנו את התחומים האחרים שנשלטים עד היום על ידי האשכנזים של תנועת העבודה".
נתניהו אשכנזי, הנהגת הימין הוותיקה היא אשכנזית, למה שיאמינו בהם?
“כי מרכז הליכוד מזרחי, ויש הרבה שרים מזרחים, כי נתניהו קידם אותם. ממשלות הליכוד גם העבירו יותר משאבים לעיירות הפיתוח, כי יש שם חברי מרכז. הם לא פתרו את הקרע העדתי ולא עשו מהפכה, אבל נתנו יותר מממשלות אחרות. בפוליטיקה הרחבה המזרחים התקדמו יפה, וזה בגלל שהם קשרו את גורלם עם הימין. הם מרגישים בבית עם הימין, כי הוא מקבל אותם כפי שהם, יהודים, דתיים ומזרחים לעומת השמאל־מרכז, שהעמיד אותם במבחנים. מאז קום המדינה הוא בוחן אותם. בשנות ה־70 הוא אמר, אתם לא מודרניים. רוצים שנקבל אתכם? תפסיקו להיות פרימיטיביים, תשנו את התרבות שלכם לתרבות שלנו. אבל לימין בשנות ה־50 לא היה אכפת מהתרבות המזרחית. הוא אמר, אנחנו מקבלים אתכם קודם כל כי אתם יהודים. בשנות ה־90 ואילך השמאל־מרכז העמיד את המזרחים במבחן חדש, מבחן הליברליות. אמרו למזרחים, נקבל אתכם רק אם תזדהו עם תפיסות עולם פרוגרסיביות. אבל הרבה מזרחים לא שם. מה לעשות. הם ימניים, והפרוגרסיביות מפריעה לימין כי הוא רוצה לשלוט בארץ ישראל. עד היום יש למרכז־שמאל תפיסה פטרונית ואפוטרופוסית כלפי המזרחים. זו לא גזענות ביולוגית, זו התנגדות ערכית שאומרת, אם אתה לא דומה לנו ולא מזדהה עם הערכים שלנו, אז קשה לנו איתך, לא מקבלים אותך. השמאל־מרכז מדבר על רב־תרבותיות? זה קשקוש שמכסה על גזענות תרבותית".
"רוב האשכנזים משתייכים לכלכלה המשגשגת, בעוד רבים מהמזרחים עדיין מדשדשים בכלכלה המסורתית", מאפיין סמוחה. "גורם מעכב נוסף הוא הרכב העלייה הצפוי. כל עלייה משמעותית תגיע מהמערב, ורוב גדול מהעולים יהיו אשכנזים בעלי הון אנושי וחומרי רב שיפגעו בסיכויי הכניסה של המזרחים למעמדות הגבוהים".
אז האפליה העדתית עדיין כאן, חיה ובועטת?
“בטח. רק 10% מהמרצים הבכירים באקדמיה הם מזרחים. וכך אצל המדענים ומקבלי פרס ישראל. יש הבדלים בלהשיג השכלה גבוהה, ביכולת, באפשרות, בסיכויים לסיים תואר ראשון בין מזרחים ואשכנזים בדור הצעיר כדי להגיע למקצועות המבוקשים. וכך גם בצבא. מדברים על 8200, כמה מזרחים יש שם, עד כדי כך שהקימו עכשיו ועדה, מסלול מסוים, כדי שגם מזרחים יוכלו להיכנס? יש קרע מעמדי מאוד רציני שמשקף את המבנה הריבוני בחברה. ברגע שהמזרחים כבר נמצאים במעמד העובדים הבינוני־נמוך, ולאורך שנים, הם מגיעים פחות לאקדמיה ולאליטות. הקושי הוא לא המזרחיות, אלא העובדה שאין להם מספיק משאבים להגיע למעלה. המוצא קיים שם ומשחק תפקיד רק בגלל שהוא קשור עם המעמד וגם בגלל שיש הרבה מזרחים בפריפריה".
בסרט על דוד לוי ניכרת גזענות גם על רקע מוצאו. לדעתך הסרט עשה איתו צדק מאוחר?
“דוד לוי לא התנהג כמו אשכנזים אחרים בליכוד, אין מה להגיד. הוא היה שונה מהם בהתבטאות, בשפה, בזה שלא ידע אנגלית ונחשב פרימיטיבי, כי הרי צרפתית זה לא נחשב, בארץ צריך לדעת אנגלית אם אתה רוצה להיות ראש ממשלה או משהו, התרבות שלו לא הייתה התרבות הישראלית, וגם התמיכה המזרחית בליכוד לא הייתה כמו שהיא היום. השליטה, המסה, הייתה אז אשכנזית. אצל דוד לוי הייתה גזענות גם של מוצא וגם של תרבות".
איך ייתכן שאנחנו בסיפור הזה גם היום?
“כי זה ממשיך. אם אתה נמצא במעמד נמוך יותר, הילדים שלך יישארו במעמד הנמוך. אומרים להם, תעבדו קשה, תלמדו, תצאו ותצליחו, אז כן, אחד מתוך החמישה ישבור את התקרה וייצא. זה מוכיח שהכל פתוח? בדרך כלל הילדים יורשים את המעמד החברתי של ההורים. זה א'־ב' בסוציולוגיה. כי הדרך שהם גידלו אותם, הזמן שהם השקיעו בהם, המשאבים שהם יכולים לגייס כשהם עובדים קשה בפרנסת הבית, כל זה משפיע. אחד אולי יצליח, כל השאר יהיו כמו ההורים שלהם".
למה אין שינוי בצבא?
“כי מסתכלים על האישיות, אבל לא בטוח שאפשר להתפתח לדרגות הפיקודיות הבכירות עם הכישורים שאתה משיג או לא משיג בסביבה שבה גדלת. אחד הדברים הכי משמעותיים זה הערך העצמי. כמה אתה שווה. ברגע שיש כזה ריבוד עדתי בחברה הישראלית, אז הערך העצמי של אנשים בשכבות הנמוכות - נמוך יותר. הם לא מאמינים שהם יכולים להגיע להישגים גבוהים. התפיסה שלהם היא שהם לא שווים את זה. וזה מעמיק את הריבוד ויוצר תחושת נחיתות שמשקפת את המציאות".
מדוע לא מחזקים אותם כמדיניות ממשלתית?
“מה את חושבת, שלמישהו היום בצמרת הליכוד יש איזה דחף לקדם חזון לסייע למזרחים?".
רגב, אמסלם ואחרים מצהירים על זה.
“במציאות זה לא ככה. הם שייכים למפלגה, ולמפלגה אין מטרה לקדם מזרחים. המפלגה עצמה לא הצהירה שזו המטרה שלה, כי המטרה של הליכוד היא ארץ ישראל השלמה ושמדינת ישראל תהיה יהודית. המטרה שלהם היא כלכלה ליברלית, צמיחה וביטחון מול איראן. קידום מזרחים לא היה אג'נדה. וזו גם לא המטרה של ש"ס".
והפעילים המזרחיים?
“כמעט כולם הם אנשי אקדמיה, דוברים מאוד חריפים שתלושים מהמציאות. הם לא מחוברים להמונים המזרחיים. מה הם הצליחו לעשות עד כה? הם רק מדברים בתקשורת. המזרחים לא הצליחו להקים תנועה חברתית מהפכנית שתשנה את גורלם ותקדם אותם. הם לא אמרו, בשום אופן לא נקבל את זה שיש פה מבנה מעמדי עדתי, אנחנו רוצים להתחבר למזרח התיכון, אנחנו יהודים ערבים, אנחנו נביא שלום. הם לא אמרו את זה כי הם קיבלו את האידיאולוגיה הציונית של מיזוג גלויות שפירושה כולנו יהודים, כולנו ישראלים, כולנו בסירה אחת. כשאין לך בסיס אידיאולוגי לשינוי, כי כולנו יחד, אז הקרע העדתי בטל ואין לגיטימציה לעדתיות. האידיאולוגיה של כור ההיתוך כל כך חזקה, שכל מי ששולל אותה נחשב אנטי־ציוני".
סמי סמוחה נולד בבגדד בדרך נס. לקראת סוף הריונה של אמו פרץ פוגרום ה"פרהוד" ביהודי בגדד, שבמהלכו נרצחו 181 יהודים. הפורעים ניסו לפרוץ גם לביתו של סמוחה, אך אמו ואחיו הסתתרו במרתף הבית וניצלו. לאביו היה פחות מזל. הוא נתפס ברחוב, נדקר, נפל לצד כמה יהודים שנרצחו, התחזה למת וניצל. ההסתה הנאצית בעיראק שימשה רקע לפרעות וכעבור עשור שימשה דחף מרכזי לעליית המשפחה לארץ. הנסיבות הללו צרבו בתודעתו של סמוחה - שהיה רק בן 9 בהגיעו לישראל - זהות יהודית פגיעה ורגישות להבדלי מוצא. 70 שנה לאחר מכן החליטה מדינת ישראל להכיר בסמוחה כניצול שואה, ובכך נוספה למכלול הזהויות שלו זהות נוספת.
סמוחה נשלח עם משפחתו למעברת כפר אונו למגורים באוהל ולאחר כשנה וחצי לצריף. "אבא שלי מצא עבודה כשוטר במחלקת הקשר וכך לא היינו ממש עניים, אבל הפגיעה המעמדית הייתה אנושה, ירדנו ממעמד בינוני למעמד עובדים נמוך, ממגורים בווילה לאוהל ולצריף", הוא מספר. "אבא שלי הפך ממנהל תחנת רכבת לשוטר קשה יום, ואמא שלי באה ממקום של תרבות עשירה למדינה שמעולם לא למדה את שפתה ותרבותה. משבר ההגירה היה איום, כי המשפחה נקלעה אליו שלא מבחירה, בלי יכולת לחזור ולמרות שקיבלנו אזרחות בארץ, היינו בפועל פליטים".
לימים הבין סמוחה שחוסר האונים של העולים אפשר למדינה לעשות בהם כרצונה. אבל להבדיל ממשפחתו, העלייה לישראל עשתה לו טוב. "נשלחתי לפנימייה לשנה שהייתה התקופה המכוננת ביותר עבורי ומהיפות בחיי", הוא נזכר. "קיבלנו ארוחות, לימודים, סיורים, פעילות גדנ"ע והרגלי חיים חדשים. חברי הסגל העבירו לנו את המסר שהשכלה היא מבחן הקבלה לחברה הישראלית ונטעו בנו אמונה להשיג את היעד הזה. הממסד של תנועת העבודה בעצם התנה את קבלת העולים מארצות המזרח במודרניזציה של אורחות חייהם, אבל אני קיבלתי החלטה בגיל 10 לעמוד בדרישות כדי להשתלב ולהתקדם".
והאחרים?
"הממסד החינוכי והפוליטי לא האמין ביכולת של העולים מ'דור המדבר' לעבור את השינוי בקצב הדרוש ולכן דחה אותם. הממשלה בזה לעולי המזרח, היא הייתה מודעת לחולשותיהם, ולכן נקטה מדיניות של אפליה עדתית מכוונת נגדם והשתמשה בהם כששלחה אותם ליישב את הארץ במעברות בעיירות פיתוח ושילבה אותם כפועלים. דיכוי המזרחים פטר את האשכנזים הוותיקים מלהיות פועלים וסייע לעולים האשכנזים".
המדינה בעצם הפכה את עולי המזרח לחוטבי העצים ושואבי המים שלה?
"זו לא הייתה המטרה, המטרה של מדינת ישראל הייתה שימור ההגמוניה הפוליטית והתרבותית של האשכנזים הוותיקים מתנועת העבודה ופתרון לבעיות המדינה הבוערות".
זה מה שהצית את המאבק העדתי, את הקמת הפנתרים השחורים?
"השתתפתי כחוקר בכנס היסוד שלהם כשהם התארגנו כמפלגה ולא התרשמתי. היה שם חוסר סדר וארגון לקוי. לכן סירבתי להצטרף אליהם. לא התרשמתי מרצינות הרוח הלוחמנית של הפנתרים השחורים. הצלחת מפלגת הפנתרים הוגבלה לצירופה לחד"ש ואיוש המושב היהודי של חד"ש בכנסת על ידי צ'רלי ביטון שהנהיג אותה. דווקא הצלחת המאבק של הקשת הדמוקרטית המזרחית נגד הפרטת קרקעות בידי קיבוצים ומושבים נבעה מהאופי הלא עדתי של המאבק והגיבוי של התקשורת והיועץ המשפטי לממשלה".
היום יש סיכוי למאבק עדתי מזרחי?
"לא. אני לא נותן לזה סיכוי. אני חושב שהבעיה העדתית תוסיף להתקיים זמן רב. אבל גם 'ההגמוניה האשכנזית' של הדרה וכפייה ירדה ל'דומיננטיות אשכנזית' שאפשר לאתגר אותה ולהתפשר איתה".
ב־74' התקבל סמוחה כמרצה באוניברסיטת חיפה, שהייתה אז חדשה ולכן פתחה את שעריה לקליטת סגל אקדמי שאינו מהזרם המרכזי. סמוחה פיתח ידע וביקורת על החברה הישראלית כחלק מתנועה במדעי הרוח והחברה בישראל של אותן שנים. לתפיסתו, ישראל היא לא מדינה מערבית. "דפוסי התרבות הלא מערביים של ישראל כוללים יחסי אנוש לא פורמליים, משפחתיות חזקה, יחס לחוק כנורמה גמישה ולא כל כך מחייבת, אי־כיבוד פרטיות, סגנון דיבור 'דוגרי', נימוסים גסים, אובססיה לא להיות 'פראייר' וביטויים של פוסט־טראומה", הוא מאפיין. "גם יחסי הדת והמדינה בישראל אינם מערביים, כי בארצות המערב ישנה הפרדה בין דת למדינה ובישראל הדת שזורה בחיים הציבוריים כמו באיראן ובמדינות מוסלמיות. הרבנים הם בעלי הסמכות לקבוע מיהו יהודי, ואין בשום מדינה מערבית מידה כזו של כפייה דתית כמו בישראל".
גם הדמוקרטיה בישראל לפי סמוחה איננה ליברלית כמו במערב אלא אתנית: “אין לישראל חוקה, כך שאין בה הגנה מספקת על הפרט והמיעוט, הדמוקרטיה בישראל היא נוהל ולא מהות, כי ישראל מכריזה על עצמה כמדינתו של העם היהודי ולא כמדינת כל אזרחיה. היא לא מדינתם של מיליון וחצי אזרחים ערבים, אבל היא מדינתם של יותר משבעה מיליון יהודים החיים בתפוצות, שאינם אזרחיה ואינם תושביה הקבועים".
דגם הדמוקרטיה האתנית שסמוחה פיתח על בסיס המקרה הישראלי עשה לו כנפיים בארץ ובעולם, וסמוחה הוזמן ליישם את המודל בשבע מדינות במזרח אירופה. בדגם נעשה שימוש גם בחקר הודו, מלזיה, לטביה ופולין בין שתי מלחמות העולם והוא הוחל על תקופות בהיסטוריה של סלובקיה, מקדוניה, אסטוניה וצפון אירלנד. אבל הוא גם הקים על סמוחה התנגדות חריפה בקרב חוקרים וסוציולוגים בישראל ובעולם. המחלוקת הקשה ביותר הייתה על תקפותו בישראל: "תקפו אותי על שבדגם הדמוקרטיה האתנית ישראל מצטיירת כדמוקרטיה סוג ב' ולא כדמוקרטיה ליברלית עם חסרונות. חוקרים אחרים טענו שהדגם דווקא נותן לגיטימציה לישראל על ידי הצגתה כדמוקרטיה, בשעה שאין היא דמוקרטיה כי אזרחיה אינם הריבון אלא העם היהודי ולא כולם שווים בפני החוק". עד כדי כך התפיסה הזו הייתה שנויה במחלוקת, שבטקס חלוקת פרסי ישראל, כשסמוחה ניגש לקבל את הפרס מידי ראשי המדינה, לחשה לו שרת החינוך דאז פרופ' יולי תמיר שבעיניה ישראל איננה דמוקרטיה אתנית.
"ההתפתחות שלי מילד עולה במעברה לסוציולוג ביקורתי באקדמיה בארץ ובעולם התממשה בגלל הכסף שאבא שלי הבריח מעיראק וכך לא נאלצתי לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה", הוא אומר. "המדינה גם יישבה את המשפחה שלנו במרכז ולא בפריפריה כמו עולים אחרים, והחיים במרכז הארץ אפשרו לי ללמוד בתיכון ובאוניברסיטה בלי להתמודד עם ההוצאות של מגורים מחוץ לבית. על בשרי למדתי כשהגעתי לארץ שכדי להצליח אני צריך לעבוד קשה יותר ולהצטיין כדי לפצות על חולשותיי כעולה, כבן עדה נחותה וכאדם שאינו נשען על תמיכה משפחתית. לכן הסתערתי על הלימודים והזנחתי תחומי חיים אחרים. שילמתי על זה מחיר כבד, כי לא פיתחתי צדדים אחרים באישיות שלי ולא שילבתי בחיי המקצועיים פעילות חברתית ופוליטית".
מה השתנה מאז התקופה ההיא, המעברות, ואדי סאליב ונאום הצ'חצ'חים ועד היום?
"לא הרבה. בסדרת הטלוויזיה 'סאלח, פה זה ארץ ישראל', ששודרה לפני חמש שנים, הוכח שבגישה של האשכנזים ממחנה המרכז־שמאל עדיין שולטים צדקנות, התנשאות, היעדר הרגשת אשמה על מה שהם עוללו למזרחים והיעדר מחויבות מעשית לסתימת הקרע העדתי".
סמוחה סבור שלמרות חריפותו היחסית, הקרע העדתי לא פוגע ביציבות החברתית בישראל. אומנם יש משקעים של קיפוח ודיכוי בזיכרון הקולקטיבי של המזרחים, אבל מולם יש מנגנוני לכידות חזקים כמו אויב משותף ואידיאולוגיה ציונית.
ובכל זאת, יש תקווה לשינוי?
“זה ייקח דורות. אלא אם תהיה מדיניות ציבורית ממשלתית שתפעל לצמצם את הפערים, לשנות את המדיניות ואת חלוקת המשאבים ולהציב את כל זה כמטרה מדידה".
יש לזה היתכנות?
“אני לא מאמין שזה יקרה, כי זה אנטי־ציוני. כי יגידו, אתה מחזק את השסע העדתי בכך שאתה מכיר בזהות עדתית של אנשים".
יש סיכוי לראש ממשלה מזרחי?
“אם יהיה מנהיג כמו לוין, אבל ממוצא מזרחי, אז אני חושב שלא תהיה לו בעיה להיות ראש ממשלה, כי לוין זה אדם עם חוט שדרה. רוב המנהיגים בליכוד חסרי חוט שדרה, אבל לוין הוא אידיאולוגי ויודע מה הוא רוצה. יש לו תוכנית עבודה, אם כי הוא חסר כריזמה. יודעת מה, אגיד דבר הפוך, אם הוא היה מזרחי, היו רוצים בו יותר, כי יהיה יותר קל דרכו להשיג קולות מזרחים".
לרגב, לזוהר, לאמסלם או לביטן יש סיכוי להיות ראשי ממשלה?
“לא, כי אין להם את התכונות של לוין. הם אופורטוניסטים. אין היום דמות מזרחית בולטת בימין, אבל גם בקרב האשכנזים אין דמות בולטת. כולם מתחנפים לנתניהו".
ובעתיד?
“כן, אם יהיה מזרחי כמו נתניהו בליכוד, יקבלו אותו כראש ממשלה".