מאיר שלו, הסופר והעיתונאי המוכשר הנמנה עם הסופרים החשובים והמשפיעים במדינת ישראל, הלך לעולמו ביום שלישי האחרון לאחר שנלחם במחלת הסרטן כשהוא בן 74. ניצב בדימוס ניסו שחם, מפקד מחוז ירושלים לשעבר וחברו הקרוב של מאיר ז"ל, שוחח עם ניסים משעל וגדעון אוקו על הסופר, וספד לו.
"מאיר שלו לא עניין אותי, אובסס לנתניהו": שמעון ריקלין עורר סערה ברשת
עצבים חשופים של סופר והומור של סאטיריקן: פרידה ממאיר שלו
מאיר שלו, מגדולי הסופרים הישראלים, הלך לעולמו בגיל 74
תחילה, שיתף שחם כיצד נוצרה החברות בינו לבין מאיר שלו ז"ל: "מהחבורה הירושלמית שנהגו לשבת בסוגריים בחבורה כזו שהוא ישב ואנחנו ישבנו. משם הכרנו. עשרות שנים. אתה מגשש בהתחלה, כל צד מגשש ומחפש מה מתאים לו יותר, ועם השנים נוצרה בנינו חברות אמיצה וטובה. יותר לא יהיה לי חבר כמוהו, אף פעם. המקורבים שלו התנגדנו להגדרה שהוא היה די סגור, כי הוא היה חבר מאוד טוב, מסור, נאמן, שמאמין בדרך והולך איתה. מאוד פתוח".
הוא תיאר את החברות ביניהם בכך "שהוא עומד לצידך, בכך שהוא יועץ ומייעץ, בכך שהוא מסייע ככל שהוא יכול. חברות אמיתית, כל הפרמטרים שעל פיהם מתקיימת ומוגדרת חברות אמיתית התקיימו פה. דיברנו לעיתים דיי קרובות בטלפון, טיילנו המון. כשקניתי לפני כמה שנים ג'יפ, הוא לקח אותי לשטח לא פעם ולא פעמיים, הוא היה נהג שטח מופלא, יוצא דופן. הוא לקח אותי לא פחות מעשר פעמים לשטח, שעות רבות בהם פטפטנו עם כוס קפה בשטח. דיברנו ושוחחנו על הרבה מאוד דברים".
כנשאל "מתי הוא שיתף אותך במחלה?", ענה שחם: "בימים הראשונים של הגילוי. לפני מספר חודשים, 4־5 חודשים, זה היה מאוד מפתיע. ממש עם הגילוי היה ברור שזו סוף הדרך. היה ברור לו, כך הוא הגדיר בפניי. הוא הגדיר בכך שאמרו כמה זמן צפוי לחיות ובאמת הדברים נעו סביב חודשים".
שחם סיפר כי "הוא קיבל את זה באומץ כדרכו. באומץ עם החלטה שהוא לא יתן שיסעדו אותו ושהוא לא יהיה בטיפולים בבית חולים. מאיר היה איש אמיץ, לוחם למען הארץ הזו, החירויות שבה, הדמוקרטיה, כמו שהכרתם אותו, כמו הדרך בה הוא כתב כך הוא היה בחייו הפרטיים והאישיים. מאיר היה איש יוצא דופן, כתב, אוהב את הארץ הזו, את התנ"ך. הוא כתב בצורה שאני חושב שמעטים הסופרים ידעו לכתוב כמוהו, ולצערי הוא לא קיבל את ההכרה שהוא היה צריך לקבל".
על כך ששלו לא קיבל פרס ישראל, אמר שחם: "אני חושב שכולם רוצים לקבל פרס, כולם היו רוצים במובן של ההערכה. אבל לא מצאתי אותו מקטר או מסתגר בגלל העניין, או עצוב. אבל אני חושב שכל אחד היה רוצה שההכרה שלו תהיה יותר גם במובן הפורמלי. אנשים עטו על הספרים שלו, עשרות אלפי עותקים בכל ספר. הוא היה איש יצרי ויצירתי גם בטורים שלו. הוא היה בן אדם יוצא דופן. כולנו צריכים כבר להתגעגע לאיש הזה שהיה לוחם אמיץ למען הארץ הזו, ביטא את עצמו בלי להיות כבול - הוא אמר את מה שהוא חשב, בדיוק איך שהוא חשב, בלי לאנוס את עצמו למילים".
"הוא דיבר איתי על הכוונה שלו לגרוס את כל הטיוטות שנשארו לו, אני לא יודע אם זה נעשה בסופו של דבר", הוסיף. "כזה הוא היה, למה אני יכול רק להניח, הוא לא רצה שמישהו יקח את מה שהוא כתב וימשיך אותו עם הדימיון שלו ולא עם הדרך בה הוא רצה לכתוב. הוא בהחלט דיבר על זה, הוא ידע שמותו קרב. אני חושב שבגלל הזמן הקצר שנותר הוא רצה לכתוב ספר ילדים, שיותר קל לכתוב מאשר רומן".
סייעה בהכנת הכתבה: שני רומנו 103fm